‏הצגת רשומות עם תוויות שיער. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שיער. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 30 בינואר 2015

בו אני נלחמת ביובש ובנשירה ומגלה שאני בעצם לא שונאת סלק.

ממש לפי הספר, כארבעה חודשים אחרי הלידה התחלתי להשיר גושי שיער בכל הבית. אחרי כל סירוק, חפיפה או מגע אקראי בשער נשארתי עם ערימת שיערות ביד או על המברשת, בכמות שמספיקה לסריגת סוודר לכלבלב צ'יוואוה בגודל ממוצע. זה היה מלחיץ, כי למרות שהשער של אימא שלי עדיין מלא יש נשים במשפחה שלי ששערן הפך לדליל מאוד בגיל מבוגר. זו גם אחת הסיבות שבגללן אני חוששת מהחלקות  למיניהן. החלטתי לטפל בנשירה בכמה מישורים במקביל. את חומרי הניקוי והעיצוב החלפתי בכאלה טבעיים, וכרגע אני אוהבת מאוד את המסיכה של עומר הגליל, שמצליחה לעצב גם תלתלים מרדניים ויש לה ריח חזק ומהמם של לוונדר ורוזמרין. הסתפרתי כדי שהשער יהיה פחות כבד והחלפתי את המברשת ב-Wet Brush שאמורה להיות עדינה מאוד ולא לתלוש שיערות. הייתי סקפטית כי היא נראית כמו המברשות הפשוטות של ילדותי שתמיד היו נופלים להן הגולגולים בקצה והן התחילו לשרוט אבל היא הפתיעה אותי לטובה. היא לא מכאיבה בכלל, אפילו לשער סבוך ועבה כמו זה שלי, ולא תולשת שערות. ובינתיים כל הגולגולים נותרו במקומם.
למרות האפקטיביות של השינויים הקוסמטיים אני מרגישה שהשינוי המשמעותי יותר היה התזונתי. אחרי תקופת הזנחה חזרתי לקחת את הוויטמינים לנשים מניקות והתחלנו להזמין הביתה סל ירקות אורגניים בכל שבוע. אני ממליצה מאוד על זה של משק חביביאן. הם שולחים גם מתכונים כדי שתדעו מה אפשר לעשות בירקות הפחות שגרתיים וזה נחמד למי שרוצה לגוון את התפריט שלו ולצאת מאזור הנוחות של הירקות שכבר מכירים וקונים מתוך הרגל.
ההנקה מייבשת מאוד את העור, ולמרות שניסיתי להמשיך בשגרת הטיפוח שלי כרגיל הרגשתי שהעור שלי נראה זוועה למרות שלא בדיוק הבנתי למה, עד שבחוסר טאקט משווע תפסה אותי דיילת סופר פארם אסרטיבית והכריזה שהעור שלי יבש עם סימני גיל ראשונים ומיד שלפה קרם ב-300 שקלים ש"אני חייבת". אמרתי לה שאחשוב על זה והמשכתי להסתובב ולבדוק. בסוף, גם בגלל הפרשי המחירים וגם בגלל שאני מעדיפה מוצרים כמה שיותר טבעיים החלטתי לנסות את קרם הרימונים של הימלאיה שעולה 90 שקלים בבית המרקחת הקרוב אלי. אני לא יודעת מה מצב הקמטוטים וסימני הגיל אבל תחושת היובש עברה מיד, הקרם נספג מהר ומרקמו ענוג ומרענן והוא לא גרם להתפרצות חצ'קונים, שזה כבר יתרון שלו על רוב הקרמים שניסיתי.









יום שני, 30 ביוני 2014

שבוע 35. קיץ. שמלות.

איכשהו הגעתי לשבוע 35. בינתיים הגעתי פעמיים למיון, פעם אחת בגלל צירים מוקדמים של התייבשות ופעם בגלל התעלפות. אני אנמית, כמו שבטח אפשר לראות בתמונות, ועליתי בערך 8 קילו, שזה יותר מבהריון הקודם. אני מרגישה כאילו אני בהריון כבר שנה רצוף. אולי בגלל המהירות שבה נקלטתי אחרי ההפלה הגוף שלי פשוט סופר גם את החודשים האלה. מצד שני אני די אוהבת להתלבש להריון בקיץ. שמלות קטנות ורחבות תמיד אהבתי וחוץ מהן יש לי כמה מכנסוני ג'ינס גזורים. 
אחד החסרונות בהריון מתקדם הוא הקושי לצבוע את ציפורני הרגליים של עצמך. בינתיים יצא לי לסנג'ר את אימא שלי ואת אחותי אבל לקים מתקלפים מהר וכרגע מצב הציפורניים שלי קטסטרופלי למדי. אני צריכה לטפל בזה בהזדמנות. בפעם האחרונה שהלכתי לפדיקוריסטית היא פצעה אותי ומאז אני חוששת מהן. 
שקלתי להצטרף לטרנד הסלפי בביקיני אבל אני לא מרגישה נוח עם הגוף שלי כרגע. רואים את הורידים על הבטן שלי והפופיק נראה מוזר. אולי אחרי הלידה מתישהו. את הביקיני הראשון שלי קניתי קצת אחרי שילדתי את עומר. כנראה משהו בחוויה הזו כן מחבר לגוף או לפחות מסיר קצת עכבות. 
השמלה השחורה היא של רוני קנטור. קניתי אותה בהנחת יום הולדת והיא נוחה ומרשימה גם על כרס הריון. בכלל בקולקציה החדשה שלה יש הרבה שמלות שמתאימות להריון. השמלה השניה שאיתה הצטלמתי היא שמלת החוף\בית\חרישה שלי לסוף ההריון. אם אני זוכרת נכון לבשתי אותה המון גם בסוף ההריון הקודם וגם בשנים שביניהם. היא לא ייצוגית בעליל אבל היא אוורירית ונעימה ויש לה כיסים ואני שמחה בכל פעם שהיא חוזרת מהכביסה. נראה לי שהיא ממכירה ביתית כלשהי. השמלה השלישית היא של הארטברייקר ממכירה למען נפגעות תקיפה מינית. היא די חושפנית וכשאני לובשת אותה שלא בהריון אני תמיד מקבלת הערות. 
אני מנסה להאריך את השיער. לקראת סוף ההריון הקודם ניסיתי תספורת בנוסח "תינוקה של רוזמרי". כן. הומור דפוק. כרגע מתחשק לי משהו רך יותר. למרות שבסופו של דבר בכל התמונות מבית החולים יוצאת תסרוקת בית חולים. משהו באוויר כנראה. 
כבר כתבתי שאני שונאת להיות בהריון? אני כבר סופרת את הדקות עד הלידה ומתכננת להתחיל את הזירוזים הטבעיים בעוד שבועיים וגם זה דורש ממני איפוק על אנושי. ההריון הזה היה כואב וקשה אבל הוא מתקרב לסופו. אני בונה על ללדת בשבוע 37 כמו בפעם שעברה. לסחוב עד שבוע 40 נשמע לי זוועה, אבל לא תמיד אפשר להחליט וכנראה שהיא תצא כשתהיה מוכנה. 
שלום בינתיים
לילך

















יום שבת, 23 בנובמבר 2013

רשימה של תחילת החורף


-גרביונים גורמים לי להרגיש מחופשת. אני גם לא בטוחה אם אומרים "גרביונים" או "גרבונים" אבל "גרבונים" נשמע קצת זקן, לא? והאהבה החדשה שלי הם גרביונים מנומרים שלא העזתי ללבוש ושכבו לי במגירה כמה שנים ופתאום אני נורא נהנית מהם. אם כבר להרגיש מחופשת אז במנומר.
-האם טבעוניות יכולות ללבוש פרווה סינטטית? אני בהחלט מתכוונת לעשות את זה. אבל אני טבעונית רק שבועיים אז לכו תדעו. ללבוש פרווה סינטטית ולאכול בשר נראה לי שילוב רע. מצד שני כשנכנסתי אל השווארמה הצמחונית עם מעיל הפרווה המנומר שלי בשנה שעברה הרגשתי קצת לא במקום.
-ה-Windows החדש מעצבן. אני עדיין צריכה להתרגל אליו. אבל הלפטופ החדש שלי חמוד נורא (למרות שהוא לא ורוד ולא מנומר אבל אולי אני אקשט אותו קצת עם מדבקות).
- יש לי כרגע שתי עבודות שאני אוהבת נורא. אחת בגרפיקה מהבית אבל עם בוסית מקסימה שגם מלמדת אותי דברים ואחת בחנות ספרים קטנה ומתוקה. התגעגעתי לעבודה שמוציאה אותי מהבית ומאלצת אותי לבוא במגע עם אנשים. אני גם כותבת קצת טקסטים שיווקיים. אני משתדלת להיגמל מהנטייה ללקוניות ומינימליזם כבחירה סגנונית אבל זה קשה. לשמחתי בינתיים כתבתי על דברים שממש אהבתי.
-הסתפרתי. אני מעפנה ולא מסוגלת לגדל שיער גם כשממש מתחשק לי. אימפולסיביות היא אחד הסימפטומים של רוב ההפרעות שאני לוקה בהן.
-החברים הדמיוניים שלי. אנשים שאני מכירה מהרשת ומנהלת איתם שיחות וירטואליות שחלקן מתקיימות בעיקר בתוך הראש שלי. נחמד לפגוש אתכם במציאות מדי פעם, מעניין כמה דמיוניים תישארו עכשיו. לכם יש חברים דמיוניים ברשת?
-באפיה טבעונית שמן קוקוס, חלב קוקוס ושוקולד מריר הופכים הכל למושחת.
- כשהסבא הארגנטינאי שלי ראה אצלינו את הספר "לאכול בעלי חיים" הוא שאל אם זה ספר מתכונים. את הצימחונות שלי ושל אימא שלי הוא קיבל קשה. אני מפחדת לדעת מה הוא חושב על טבעונות.
- עשיתי סדר בשולחן העבודה שלי. הוא עדיין כאוטי אבל יותר נעים לעבוד בו. זה גרם לי לתקן כל מיני בגדים שהמתינו הרבה זמן לתיקון ועכשיו מתחשק לי לתפור מעיל צמרירי קצר. עם שתי עבודות וילד אני סקפטית אם אגיע לזה.
-אם עומר ודוד הם המדד שלי אז גברים מתנהגים אותו דבר כשהם חולים בגיל שנתיים וחצי ובגיל שלושים ואחת.

יש הרבה על טבעונות בפוסט הזה. זה בגלל שזה חדש בחיי ולכן מעסיק אותי מאוד. אני מאמינה שהמינון ירד בקרוב.


שמלת ג'ואן הולוואי וחדר מבולגן



יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

Putting my face on


אני לא בן אדם של בוקר. יותר בן אדם ששובר שעונים מעוררים וזורק כריות על מי שמנסה להעיר אותו. מאז שיש לי ילד אני דווקא נורא נחמדה על הבוקר, בעיקר מחוסר ברירה.כשהוא מופיע לנו בחדר בחמש בבוקר כדי לדרוש שאקום ואצפה איתו בפרק של דורה  או סתם כדי לשיר לי שיר או לתת נשיקה אני נמסה ולא מסוגלת לדרוש שיחזור לישון ויעיר אותי שוב כשהשמש תתעורר. כנראה שכשאתה חמוד אתה יכול להרשות לעצמך הכל. 
טקסים של בוקר אני דווקא אוהבת. התעוררות הדרגתית שמלווה בפעולות אוטומטיות ומרגיעות. שטיפת פנים, צחצוח שיניים, גרנולה עם חלב שקדים (אני מהאנשים שלא מתפקדים בלי לאכול משהו בבוקר), הדלקת המחשב ואיפור בסיסי. פעולות קטנות שמחזירות לי את תחושת האנושיות ומנתקות אותי קצת מהגעגועים למיטה. לצערי קפה עושה לי מיגרנה בדרך כלל וסיגריות אני לא מעשנת כבר די הרבה זמן. התמכרויות זעירות וגילטי פלז'רס מהסוג הזה היו הופכות את ההתעוררות למספקת יותר. 
אני. בוקר. מיטה.
 את הסבון של ברטס ביז גיליתי כשגרתי בטורונטו. הוא מרגיש מאוד שומני ומשאיר תחושה קצת משומנת גם אחרי שטיפה, אבל אינו סותם נקבוביות. אני חושבת שהוא גם טיפל לי קצת באקנה הורמונלי בסנטר. יש לו ריח תפוזי שאני אוהבת נורא. הוא לא יתאים לכולם ואין לי ספק שהרבה יחשבו שהוא נוראי אבל בשבילי הוא עובד. הסבון של סבוקלם סטנדרטי יותר. הוא מאוד עדין ולא מיבש ויש לו ריח רענן ונעים ובניגוד לסבון של ברטס ביז הוא משאיר תחושה נקייה.  פילינג האורז של דרמלוג'יקה מוצלח. קשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק הוא עושה אבל אחרי שאני משתמשת בו העור מרגיש חלק יותר. קיבלתי אותו מזמן בקופסה של גלוסיבוקס והוא עדיין לא נגמר, אבל אני משתמשת בו בערך פעם בשבוע. הוא מגיע כאבקה שצריך להרטיב מעט. אני חושבת שזה מאריך לו קצת את חיי המדף, ביחס לפילינגים קרמים או נוזליים. מי הפנים של גאיה משמשים אותי בבקרים בהם לא מתחשק לי להרגיש מים קפואים על הפנים. אני מעבירה צמר גפן שטבול במעט מהם ומרגישה שעשיתי משהו נחמד בשביל העור שלי.

 יש לי עור מעורב עם כתמי פגמנטציה. אני חושבת שהחרטה הגדולה ביותר שלי היא שלא התחלתי להשתמש בקרם הגנה בקביעות בגיל צעיר. בעיקר בתקופות בהן טיילתי. על דברים אחרים, כמו קעקועים או התנסויות מפוקפקות אני דווקא לא מתחרטת אבל את עניין קרם ההגנה היו צריכים להדגיש קצת יותר. שפחות ישמע כמו "אל תקחי סמים, תשימי על עצמך משהו מהוגן ותמרחי קרם הגנה" ויותר כמו "קצת סמים זה לא נורא, המחשוף הזה מחמיא אבל רבאק תשימי קרם הגנה או שבגיל 28 יופיע לך כתם פיגמנטציה ענק במצח שבחיים לא תוכלי להיפטר ממנו." אולי אז הייתי מקשיבה.
כשאני לא רוצה להתאפר כבד אני בדרך כלל משתמשת בקרם הטריפל של סבוקלם, שמכיל מקדם הגנה, לחות ומעט כיסוי, ומפדרת מעליו את המייק אפ המינרלי של גאיה. הם נורא יפים ביחד אבל המייק אפ של גאיה נעלם די מהר וצריך לחדש אותו מדי פעם.
 הבושם האחרון שרכשתי הוא המימוסה של לאוקסיטן. לצערי הפסיקו ליצר אותו, אבל ממילא נמאס לי מהר מבשמים. הוא מאוד עדין ומשתלב מעולה עם הכימיה שלי, ויש לו ריח של חנות של לאוקסיטן. התווים שלו הם עלי סיגליות, מימוסה ושקדים. אני מכורה לריח של מוצרי השקדים של לאוקסיטן ואהבתי את בושם השקדים שהיה להם פעם, ושמחתי לגלות בבושם את התו הזה. אני חושבת שהוא מרכך קצת את הצמחיות של התווים האחרים.
 אין לי אוסף ענק של סמקים. אני אוהבת את הלחיים שלי בוורוד קר ולא מסתדרת עם ברונזרים ושימרים. מאז שהתחלתי להתאפר, בימים בהם אני מדלגת על סומק שואלים אותי אם הכל בסדר ואם אני מרגישה טוב. דיים של מאק הוא ורוד שנראה לי קצת תכלכל. הוא בובתי וענוג וקשה להניח יותר מדי ממנו כי הוא לא מאוד פיגמנטי. הפלאש של טארט הוא סומק קרם שמגיע בסטיק. הוא שקפקף והצבע שלו ורוד שזיפי מושלם. אני מורחת אותו ישירות עם הסטיק ומטשטשת עם האצבעות.
 על מכתימי השפתיים בצורת עיפרון של רבלון בטח כבר קראתם שבחים כמעט בכל הבלוגים שעוסקים באיפור. הגוונים האהובים עלי הם האני, שהוא צבע טבעי משודרג, והקראש שהוא יותר פירות יער כהה אבל לא אטום לגמרי.
 יש לי גבות כהות אבל דלילות ובלי הדגשה הן כמעט בלתי נראות בצילומים. אני אוהבת להדגיש אותם עם ערכת הגבות של מאק. כשאני מאפרת את העיניים (מה שלא קורה הרבה בגלל שאני פחות אוהבת את ההסרה ואת המריחות איתן אני נשארת כשאני משפשפת עיניים) זה בדרך כלל עם ההי דפנישן של קליניק ואיילינר טוש כלשהו. עדיין לא מצאתי את הטוש המושלם ואני מסתפקת באלה של ג'ייד ולייף. מדי פעם אני מנסה איילינר של חברה נחשבת יותר אבל תמיד חוזרת לזולים. זה מוצר שבאמת לא מצאתי הבדל בין הגרסאות הזולות והיקרות שלו. אחד הדברים שאני הכי אוהבת במסקרות של קליניק היא ההסרה הקלה. הן נשטפות לי במקלחת בצורה מושלמת בלי להשאיר שום שאריות. עם צלליות אני מסתבכת. לפעמים אני משרטטת קו איילינר עם צללית שחורה ולפעמים אני מניחה צללית בהירה עם כל העפעף אבל יותר מזה לא הצלחתי לעשות.
 גרסת האיפור הכבד שלי היא פחות או יותר אותו דבר רק עם אודם אדום של רבלון, מספר 740, (זה שמופיע בפרוייקט הצילום היפה הזה. שלי גרוס כתבה עליו בפוסט שעסק באודם אדום, ואני חושבת שהוא האדום שהכי החמיא לי. הוא אדום כחלחל.) וכיסוי קצת יותר כבד. למשל הדאבל וור של אסתי לאודר או הקולורסטיי של רבלון. הפודרה היא הבלוט של מאק בגוון מדיום.
 אני מניחה אותה עם מברשת קטנטנה של לאוקסיטן ושתיהן נמצאות אצלי בתיק תמיד.
 השיער שלי הוא נושא כאוב. בבוקר אני בדרך כלל רק מרטיבה קצת את הידיים או מניחה את קרם הקונדישנר של פול מיטשל עם ידיים רטובות כדי להעיר קצת את התלתלים. אחרי החפיפה אני מערבבת את הקונדישנר עם ג'ל של פול מיטשל ונותנת לו להתייבש טבעי. החומרים שלו הם היחידים שלא מרגישים לי שומניים מדי או סיליקוניים מדי. השיער לא נראה מוחזק מדי והם לא מכבידים עליו ולא משאירים תחושה שומנית בידיים בכל פעם שנוגעים בשיער.



יום שישי, 27 בספטמבר 2013

מכנסיים ארוכים, געגועים לסיגריה וקצת על השיער שלי

השרב שנשבר סוף סוף ומצב רוח עגמומי גרמו לי לחזור ללבוש בעיקר מכנסיים, רצוי ארוכים ומכותנה. כבר קריר מדי בשביל שמלות מתנפנפות ואני מתחילה לחפש בגדים מכרבלים. כאלה שיתנו מקום לעגמומיות שאני מרגישה אבל שאפשר להתנחם בתוכם. חזרתי לנעליים סגורות, בעיקר כדי לא לחשוף את הלק המתקלף באצבעות הרגליים שלי. אני לא מצליחה לאגור את האנרגיות להסיר או להחליף אותו. גם זה שבידיים מתקלף אבל כפפות אני לא אלבש. 
אני לא מעשנת כבר 3 שנים. עישנתי בערך שבע שנים ואז עוד כמה שנים רק חברתית, שזה אומר שלא עישנתי חודש ואז הייתי יושבת עם מישהו לבירה ומסיימת קופסה, אבל מאז שהתחלנו לתכנן את עומר עישנתי אולי סיגריה אחת, למרות שלפעמים נורא מתחשק לי. אני תמיד מופתעת לגלות שאנשים שנראים לי נורא מאוזנים רגשית ורגועים ובריאים מעשנים. בעייני זה הולם יותר אנשים מעורערים ונוירוטים כמוני. 
אני חושבת שהשיער שלי נראה נחמד עכשיו. מזג האוויר המתקרר עושה לו טוב. יצאה לי אפילו תמונה די טובה עם שיער פזור. אסוף עדיין נראה לי אצילי יותר אבל אני מחבבת אותו גם ככה. אני משתמשת כרגע בקונדישנר של פול מיטשל שמבחינת לחות הוא נחמד אבל לא מחזיק את התלתלים כל כך אז לפעמים אני מערבבת אותו עם חומרי עיצוב שלבד הם נוקשים מדי לטעמי. בדרך כלל כשאני חושבת שהשיער שלי נראה טוב זה סימן שעוד מעט אני ארצה לגזור אותו.
כשאני לא מרוצה מאיך שאני נראית אני מתחילה לחשוב מה הייתי יכולה לשנות כדי להרגיש יפה. זה מתחיל באף, ועוד כל מיני מתיחות ושאיבות והרמות ובסוף הרשימה כל כך ארוכה ומייאשת ומביאה אותי למסקנה שאני עצלנית ופחדנית וענייה מדי בשביל ניתוחים פלסטיים ועדיף פשוט לנסות לעבוד עם מה שיש. פעם ישבתי אצל ספר די מפורסם וחיכיתי שיגיע התור שלי ובינתיים האישה שהסתפרה לפני הייתה ממש לא מרוצה מהתספורת שלה והסבירה לספר שזה אולי בסדר אבל לא ממקסם אותה. זה קצת הביך אותי אבל גם התפעלתי מהאומץ שלה. כשאני מסתפרת אני בעיקר מקווה לצאת עם שיער קל יותר לסידור ותחושה של שינוי והתחדשות. אף פעם לפני זה לא חשבתי במונחים האלה. וגם אם ממש לא אהבתי את התספורת נדיר שאני אגיד משהו. בכל מקרה זה יגדל, ואם נפלתי על ספר שהתפיסה האסטטית שלו שונה מדי משלי ספק אם הוא יוכל להגיע לתוצאה שאני באמת אוהב. בא לי דווקא להרגיש שאני ראויה למיקסום.




מכנסיים- אילנית שמיע, נעליים-בנסימון, חולצה- H&M


חולצת לבבות של אילנית שמיע






הופעת אורח של עומר



יום רביעי, 14 באוגוסט 2013

אקססוריז וווידוים סינמטיים

יש חופש גדול מהגן. בינתיים הלכנו לים מוקדם בבוקר, לג'ימבורי בערב, שלחנו אותו לישון אצל ההורים שלנו, הרכבנו פאזלים, בנינו מגדלים והקראנו המון ספרים. המחזנו את "האריה שאהב תות", עשינו חותמות וצבעי ידיים ואפילו לא עבר שבוע. בלי עזרה של ההורים זה היה יכול להיות מתיש מדי, אבל ככה זה כיף. כשהוא ישן אצל הסבים שלו אני ודוד יכולים לעבוד קצת, לעשות מרתונים של הומלנד ושל כתום הוא השחור החדש, לראות סרטים שלמים רצוף, מה שלא עשינו כמעט בכלל מאז שעומר נולד כי זה דורש המון ריכוז, וסתם להיות ביחד לבד.
כמה וידויים סינמטיים:
*יש לי קצת רתיעה מסרטים אירופאים איכותיים. הם נתפסים אצלי בדרך כלל כמאתגרים מדי. שני במאים שאני בכל זאת נורא אוהבת הם פאזוליני האיטלקי ופרנסואה אוזון הצרפתי. הם כיפיים ואפלים במידה מפתיעה.
*אני אוהבת סרטי טראש. הבמאי האהוב עלי הוא ג'ון ווטרס, במיוחד בסרטים המוקדמים שלו. אני אוהבת גם את ראס מאייר, אד ווד וסרטי אימה דלי תקציב וישנים. בכלל, סרטים עם המון סקס ואלימות עושים לי את זה.
*אני אוהבת סרטי קומיקס, לא משנה כמה הם גרועים. אפילו את הספיידרמן האחרון.

וקצת על אקססוריז. יש לי תיק בצהוב חרדל. חיפשתי תיק גב מחומר שאינו עור שלא יהיה יקר מדי. בחנות בקינג ג'ורג' מצאתי כמה חמודים ולא יקרים. התלבטתי בין השחור והצהוב ובסוף החלטתי ששחור אולי הולך עם הכל אבל הוא גם קצת משעמם.
קיבלתי מדוד את שרשרת הלב אוריגמי של שלומית אופיר. זו שרשרת הלב הראשונה שלי ויכול להיות שזו מתנת חג האהבה הראשונה שלי. אני אוהבת אותה נורא. האוריגמי מוריד מעט את מדד הקיטש והיא עדינה ומתוקה.

תמיד אחרי שאני מסתפרת אני עושה שיפוצים של התספורת בבית. זו הפרעה שייחודית לי? מוכרת גם לכם? אני לא יודעת. בכל מקרה אני מרוצה כרגע מהשיער שלי אבל קצת מיואשת מהנסיון להאריך אותו.

אני מנסה עכשיו טיפול טבעי לפיגמנטציה. אם הוא יעבוד אדווח. בינתיים ניסיתי קרם במרשם, כדורים איירוודים, סקראבים, פילינג עדין, מסיכות וסרומים וכלום לא עבד, אבל אולי זה בגלל חוסר ההתמדה שלי. הדבר היחיד שעבד בינתיים זה פוטושופ.


הילקוט הצהוב שלי

שרשרת האוריגמי



יום שלישי, 2 ביולי 2013

מחשבות לתקופת המתנה

המון זמן לא כתבתי פה. הייתה לי תקופה קצת מלחיצה. אני כרגע בחיפושי עבודה, שזה נורא מתסכל. סיימתי את הקורס, יש לי התחלה של תיק עבודות (אתם מוזמנים להציץ בו) ושלחתי קורות חיים להמון מקומות ועכשיו אני פשוט מחכה שיחזרו אלי. אני שונאת לחכות. זה מתנגש לי עם ה-ADD. דחיית סיפוקים וכאלה. השער שלי נתקע במין אורך ביניים מעצבן. הוא כבר התחיל להציק לי, להסתבך בדברים ולהיות חם וכבד והוא אפילו לא ארוך. ארוכות שיער, איך אתן סובלות את זה? בא לי כבר לצאת לעבוד. אני רוצה להתלבש בשביל אנשים מבוגרים ולא רק כדי לקחת את הילד לגן. לעבוד מהבית זה נחמד אבל לאנשים כמוני חוסר מסגרת גורם לעשות שטויות כמו לשרוף ימים שלמים בדיונים פייסבוקיים על מגדר ופמיניזם תוך כדי פיצוץ סוכריות בקנדי קראש. 
ביום חמישי חברה אהובה עושה ערב ספרותי ותערוכה בחנות הספרים סיפור פשוט. אני מתרגשת בשבילה. היא אמנית וצורפת מוכשרת שלמדה בבצלאל ועכשיו היא עשתה פרויקט בהשראת סיפורים קצרצרים של אלכס אפשטיין. נראה לי שיהיה מעניין. עומר בן שנתיים וכבר יש לו הומור שחור. המשחק האהוב עליו עכשיו הוא "אימא רואה ג'וק." הוא ודוד מחקים אותי צווחת ובורחת מג'וקים ומתפוצצים מצחוק. זה די חמוד. 
השמלה שאני לובשת בתמונות היא מפלאשבק, חנות הוינטאג' החדשה יחסית בדיזינגוף סנטר. יש בה מבחר די גדול ותמיד אני מוצאת בה דברים שאני רוצה. היא מסודרת קצת כמו חנויות יד שנייה שראיתי בחו"ל. דווקא את הבגדים המשופצים שם אני פחות אוהבת. לעצב מחדש אמור להיות קצת יותר מלגזור שרוולים ולהוסיף גומי במותניים. 
התגעגעתי לבלוג ולקוראים וחשבתי עליכם המון אבל חסרו לי האנרגיות לשבת ולכתוב או לצלם. אני מקווה לחזור לזה עכשיו. 

השמלה מפלאשבק

הנעליים מטופשופ



יום שבת, 11 במאי 2013

רשימה של שברי מחשבות

-שני מראות מהזמן האחרון. אני חושבת שקצת השמנתי אבל מרוצה מאיך שארך לי השיער ומקווה לצלוח את שלב הביניים חסר הצורה והפעם לתת לו לגדול ולצמצם את צריכת השוקולד שלי. מצד שני שיער ארוך תמיד מסתבך ונתפס בדברים, אז אולי בכל זאת אשבר.
-בזמן האחרון אני רואה אקסים בכל מקום. מנגנים בקליפים ביו טיוב ומגיעים למסיבות של חברים. זה די משעשע בשלב בו אני נמצאת. פעם זה היה מערער אותי.
-אני לומדת עכשיו אינדיזיין, שזו תוכנת עימוד קצת מעצבנת אבל עדיין די מהנה. הרבה פחות חופש פעולה מבפוטושופ אבל יש משהו מארגן בכל הכללים האלה. קשה לי להסביר את זה. 
-משחקי הכס. דאם. הג'ון סנואו הזה חמוד לאללה, עם המבט המבולבל שלו. אבל קראתי את הספרים ואני די יודעת מה הולך לקרות. וטיריון די סקסי. שילוב של ביטחון עצמי נמוך, שנינות והומור של Self deprecation תמיד עשה לי את זה. 
-בזמן האחרון אני במצב רוח לספרים קלילים ומותחים, כמו למשל מתחת לכיפה השקופה של סטיבן קינג. עוד מעט תהיה גם מיני סדרה. אני מצפה לה נורא. 
-עדיין בחיפוש אחר הבושם המושלם, אני מחפשת משהו לא מתוק, לא מריר ולא חמוץ. ולא רענן מדי. ריח של עור גוף נקי וחמים. אשמח לקבל המלצות. כמו שפתון בצבע השפתיים משודרג, רק בבושם. 
-אני חושבת שעם השמלה בתמונה השלישית, יחד עם משקפיים עבי מסגרת ופאה של קארה שחור אני אוכל להתחפש לאיניד מGhost World. לא?






יום שני, 4 במרץ 2013

תיק חדש ומחשבות מבולגנות

הגיע התיק שהזמנתי מקלמנטינה. לפעמים אני מרגישה שאולי הוא קצת ילדותי מדי בשבילי. בכל זאת עוד שבועיים אני אהיה בת 31. אבל הוא חמוד ומשמח. הצטלמתי בדרך לשיעור הפוטושופ השני שלי במנטור. למדנו לרטש תמונות. מאז אני עוברת על תמונות שלי ובודקת איך אראה עם אף צר יותר או שפתיים מלאות יותר. אולי מתישהו אני אעלה ניסויים כאלה לבלוג. זה קצת דופק לי את דימוי הגוף, לראות איך הייתי נראית עם כמה שינויים מינוריים, אבל אני מנסה להיות בוגרת בקשר לזה ולהזכיר לעצמי שאיפור זה כיף אבל לפתח אובססיית שלמות כזו ביחס לגוף שלך זה לא בריא ואני לא באמת רוצה להיגרר לזה. 
מזג האוויר האביבי גורם לי להיאחז בצבעוניות קודרת ומונוכרומטית. כל הפריחה הזו קצת עושה לי פריחה. אני די אוהבת את האורך של השיער שלי עכשיו. קצת מתחשק לי שהוא יהיה ממש ארוך. שני המשפטים האלה בדרך כלל מנבאים שעוד מעט יתחשק לי להסתפר ממש קצר. זה מין מעגל מרושע ועקבי שכבר כמה שנים שאני לא יוצאת ממנו. בא לי שכבר יגיע הקיץ. אני שונאת להתלבש כדי לא לקפוא. אני רוצה שמלות קצרות ואוברולים דקיקים וסנדלים ונעלי בלרינה. 







יום שישי, 25 בינואר 2013

געגועי לכפילה כריזמטית


קארי בראדשו אמרה פעם שניו יורקרים ילכו גם לפתיחה של מעטפה אם יגישו שם שמפניה. יכול להיות שגם בתל אביב זה ככה? למכירת הסאמפלים של גרטרוד הלכתי בין השאר כי אני אוהבת את הדברים שלהם. כבר כתבתי על זה כאן. אני חייבת להודות שכשפתחתי את הבלוג הייתה לי מין פנטזיית עיתונאית אופנה ששולחים לה הזמנות ומתנות כדי שתכתוב על דברים. זו לא הייתה הסיבה אבל בהחלט חלק מהאפיל של התפקיד, למרות החסרונות. המכירה הזו הייתה הפעם הראשונה בה הוזמנתי לאירוע בלוגריות. הייתה קאווה והיו תותים שמנמנים ואדומים והמעצבת המתוקה דיברה איתנו קצת על התהליך שעוברים הפריטים תוך כדי התגבשות הקולקציה.
לפעמים הייתי רוצה שתהיה לי כפילה כריזמטית, מגניבה וקצת יותר יפה שאוכל לשלוח למקומות כאלה במקומי. אני תמיד מרגישה שכשאנשים שמכירים אותי מהבלוג פוגשים אותי במציאות הם קצת מתאכזבים. אני חושבת שאם הייתה לי כפילה כזו הייתי מקנאה בה נורא, אז אולי עדיף שלא.
השיער שלי עכשיו חום בהיר. אני מתכוונת לחזור לכהה בקרוב, אבל בינתיים רוצה להוציא מהסיסטם את הכמיהה לבהיר. אני יודעת שזה פחות מחמיא לי. אולי זה בגלל שעכשיו אני פחות יודעת איך להתאפר ומה ללבוש עם הצבעים האלה. אני חושבת שמעיל העננים שהצטלמתי איתו בסייל הוא בהחלט צעד בכיוון הנכון. הוא מקסים בעיני. אני אוהבת עננים. אהבתי מאוד גם את השמלות בהשראת חולצה גברית.




                 

יש לי אינסטגרם. עומר נראה בתמונה הזו כמו שחקן פוטבול קטן מהסבנטיז
                                 


יום חמישי, 17 בינואר 2013

קסם אנדרוגיני ומי חמצן


 צבעתי את השער. הוא די בהיר עכשיו עם אזורים מחומצנים לפלטינה. אני אוהבת את זה אבל עדיין לא יודעת אם זה מחמיא לי באמת או שבעיקר מרגש אותי השינוי. עוד לא יצא לי ממש להצטלם עם זה. אני אעלה עוד תמונות כשיהיו. אני אוהבת שינויים. יש לי מין פנטזיה שמתישהו אני ארגיש מרוצה לחלוטין  רק ממה שישנו ואפסיק לרדוף אחרי שברי רעיונות שקורצים לי באותו רגע. אני חושבת שזה אושר. בינתיים אני רחוקה מזה. אני אוהבת את מה שיש לי, אבל חסרה לי המטרה שיש לאנשים אחרים. כרגע אני בלונדינית ולומדת גרפיקה ועובדת על רומן ועל עוד דברים. לפני זה הייתי ברונטית ולמדתי עיצוב אופנה ועשיתי ילד, וקודם גרתי בקנדה ולמדתי טכניקות הדפס, ולפני זה למדתי אמנות , ולפני זה נדדתי ולפני זה למדתי ספרות ופילוסופיה ונשרתי אחרי שנה. תמיד נראה לי שלאנשים אחרים יש רצף חיים הרבה יותר קוהרנטי משלי. התהליכים שהם עוברים רציפים יותר ויש להם תוצאות. אני משוטטת בעולם ומחכה שמשהו יתפוס.

התפרסמה ביקורת שלי במוסף "ספרים" של עיתון הארץ. אפשר לקרוא אותה פה. כששואלים אותי מה אני עושה אני בדרך כלל מתחילה לגמגם. בזמן האחרון התחלתי לענות שאני כותבת. זה מרגיש לי טוב שסוף סוף יש לי תשובה לשאלה הזו. היא לא תגובה שמספקת את רוב האנשים, ולרוב היא מעלה די הרבה שאלות שאני עדיין לא לגמרי יודעת לענות עליהן, אבל היא יותר טובה מ"כל מיני חלטורות עד שאני אבין מה אני רוצה לעשות". אתם קוראים גם את "חיים בבגדים"? אני מקווה שכן. אני עובדת עליו קשה ומתכננת אליו כל מיני דברים.

בעונה הקודמת של פרויקט מסלול התאהבתי קלות באחד מהמתמודדים, פאביו קוסטה, שזכה במקום השני. הוא הצליח להיות דמות מרתקת למרות שנמנע ממריבות ופרובוקציות ריאליטי מן הסוג הנפוץ. לאורך התכנית הוא לבש גלביות, חבלים, זרי פרחים וחצאיות ארוכות ונראה בהם הכי גברי ואצילי. כל בגד שעיצב או לבש אתגר קונבנציות של יופי מערבי מקובל ושיחק על הגבול שבין המרופט והפשוט למלוטש והמתוחכם. מאז התכנית אני עוקבת אחריו בפייסבוק ועכשיו הוא מוציא קולקציה ראשונה. הייתי רוצה ממנה המון דברים. בעיקר את השמלה השחורה. אני אוהבת מעצבים שמצליחים להכניס דואליות לבגדים שלהם. בכל אופן, אני משוחדת. הבן אדם קסם אמתי. הייתי שמחה לשבת אתו לכוס בירה. 



אני בלונדינית. תמונה שצילמתי בעצמי
                     
פאביו קוסטה


שמלה שפאביו עיצב בפרוייקט מסלול באתגר המייקאובר ל"נשים אמיתיות"


עוד מפרוייקט מסלול


מראה אנדרוגני נהדר מהקולקציה החדשה


עוד אחד
                                           


                                           

                                              


יום שבת, 8 בדצמבר 2012

תלתל זהב

אמא אומרת תמיד: מחמדי, 
לילדי ראש זהב, 
ראש זהב לילדי. 

וברחוב הם קוראים לי ... ג'ינג'י. 
בכיתה הם קוראים לי ג'ינג'י 
אפילו בלילה בתוך תוך כרי 
יבער שערי! 
ג'ינג'י... 
(מתוך "ג'ינג'י" של מרים ילן שטקליס, משוררת הילדים המלנכולית והאהובה עלי.)



כשקראתי שמחוץ לאירלנד כבר לא רוצים תורמי זרע ג'ינג'יים הייתי קצת עצובה. תמיד הייתה לי חולשה לשיער אדום לוהט ולאנשים שנושאים אותו על קודקודם, אבל כנראה שאני במיעוט. הכל התחיל כשקראתי את "האסופית" בכיתה ב'. לי היה שיער בצבע שחשבתי עליו כ"שחור של מכשפות" ולא הבנתי איך אפשר לרצות להיפטר מהאדום המיוחד הזה, שכמו יצא מסיפור אגדה. צבע של נסיכות, בנות ים וגיבורות בספרים. בסוף השער שלה התכהה לערמוני יפיפה (כפי שרייצ'ל לינד הבטיחה). מגיל ארבע עשרה בערך התחלתי להתנסות בצבעי שיער ובהתחלה הם היו אדומים. הבעיה עם לצבוע לג'ינג'י בניגוד לבלונד למשל, היא שזה לא הופך אותך לכזה באמת. המראה הג'ינג'י הקלאסי מורכב מפרמטרים ודקויות שאי אפשר למצוא בבקבוק צבע. יש בו משהו שדוני, שקוף וחמקמק. על הגבול שבין מוזר ליפהפה. בסוף התחתנתי עם ג'ינג'י. דוד הוא מה שקרטמן כינה בפרק על הג'ינג'ים בסאות' פארק Day walker. ג'ינג'י לייט, בלי נמשים ועם שיער שהתכהה גם הוא עם השנים והפך לערמוני. השער של עומר אדמוני בהיר שבשמש נהיה כתמתם, אבל הוא רק בן שנה וחצי, ובטח עוד ישתנה.

אספתי בשבילכם כמה מהג'ינג'ים והג'ינג'יות האהובים עלי.



הג'ינג'ים שלי. דוד ועומר

האסופית. הג'ינג'ית של ילדותי
ויויאן ווסטווד הנפלאה. המעצבת האהובה עלי

לילי קול. טרי גיליאם ליהק אותה בתפקיד נוודית מסתורית



נאדיה  מ-They call me redhead , בלוג מומלץ לחובבי השדוניות


סוף סוף גיבורה מתולתלת לדיסני. אני רוצה את התספורת שלה

סטלה מקארטני. עוד מעצבת מוכשרת שאני אוהבת מאוד. יש לי חולשה לבריטיים.
משפחת פישר מעמוק באדמה. המשפחה הסודית שלי. ג'ינג'ים שדוניים ויפיפיים