המציאה השניה היא שמלה שמצאתי במכירת הגראז' של חנות הוינטאג' אשת חיל. המכירות שלהם הן תמיד סוג של חוויה קצת מפוקפקת. ערימות של סמרטוטי פוליאסטר צבעוניים על הרצפה ועל הקולבים וערימת היפסטריות חובבות אופנה שעטות על כל פיסת בד שמושלכת לכיוונן. בעבר הם היו מוכרים כל פריט בעשרה שקלים. במכירה האחרונה המחיר הוכפל והמראות כוסו, מה שהפך את הבחירה להימור מוחלט. מצד שני כמה מהבגדים האהובים שלי נמצאו במכירות שלהם ובעשרים שקל לפריט זה לא נורא להמר קצת. היו לשמלה שרוולים שהעדפתי להסיר אבל חוץ מהם היא מושלמת. לדעתי גם בתור שמלת לא הריון היא תהיה נפלאה גם אם בלתי מתאימה להנקה. ההדפס והגזרה שלה מזכירים לי את אלגנטיות מזרח תיכונית שניסו לגבש בתקופת משכית או שעושה עכשיו תמר פרימק.
אני מתחילה להיות ענקית וכבד לי נורא. אני משתמשת בחגורה אורטופדית כעורה כי הגב שלי כואב ורוב הזמן נועלת קרוקס בלרינה מנומרות שמצאתי בויצ"ו ב-30 שקלים, נעלי בן סימון אפורות או את הרפטו. כל אופציה אחרת גורמת לי לייסורים. עדיין לא חשבנו על שם לילדה וכנראה נצטרך לעזוב את הדירה בסוף החוזה כי בעלי הבית שלנו רוצים למכור אבל אני מתרגשת מכל השינויים האלה, חוץ מאלה שכרוכים בהתפרקות הגוף שלי. אני סוף סוף מרשה לעצמי לצפות לתינוקת החדשה שלא מפסיקה לזוז ולהשתולל לי בבטן ומעבר דירה נשמע לי כרגע מרענן למרות שאני נורא אוהבת את הדירה שלנו. יכול להיות שאפילו נעזוב קצת את תל אביב, ושזה לא יהיה כל כך נורא. מקסימום תמיד נוכל לחזור.
