יום רביעי, 16 בספטמבר 2015

בשמי נישה. איזה כיף.

כמה עובדות על חוש הריח המופרע שלי:

 1.אני יודעת לזהות איזו גננת עבדה היום לפי הריח מהשער של הילדים. לא תמיד, וחלקן לא משתמשות בבושם, אבל היו כמה שתמיד זיהיתי.
2.ריח של שום מטוגן עושה אותי רעבה, אבל אני מנחשת שהוא עושה את זה לכולם. שום מטוגן זה טעים. 
3.אני מעדיפה בשמים שנשארים צמודים לעור. כאלה שמריחים בעיקר כשקוברים את האף בצוואר של אדם אהוב. עננת בושם יכולה להיות מרתיעה. 
4.בדרך כלל אני מזהה באיזה בושם משתמשים אנשים שעוברים לידי ברחוב. זה נכון בעיקר על נשים כי בבשמים לגברים אני פחות מבינה בגלל שרוב הגברים בחיי לא משתמשים בבושם.
5.חוץ מבשמים בהם השתמשו אנשים שיצאתי אתם פעם. תמיד תישאר לי פינה חמה בלב לסי קיי 1, הבושם בו השתמש החבר הראשון שלי בזמן שהיינו ביחד.
6.אני מעדיפה בשמים שניתן לזהות בהם תו עיקרי, כלומר שוקולד, גרדניה וכו' שהתפקיד של שאר התווים הוא ללוות ולהעצים אותו ופחות מיקסים לא מזוהים בריח כללי של בושם.

מסיבות אלה אני נוטה להעדיף בשמי נישה, שלרוב הריחות שלהם סינטתיים פחות, מוכרים פחות ומעניינים בהרבה. ובכן, מישהו כנראה חולק איתי את ההתמכרות, שלא לומר האובססיה, כי בזמן האחרון אפריל והמשביר לצרכן התחילו למכור מבחר נאה שלהם. יש עוד המון שלא הספקתי לנסות אבל אני עובדת על זה.


סבא שלי קנה לי את אוסף הבשמים המוקטנים הזה בספורה. האהובים עלי בינתיים הם הWarm cotton של קלין והתפוז של אטלייה קולון. את שניהם ניתן להשיג בארץ. נסט וטוקיו מילק מעט כבדים לטעמי וטוקה נחמד אבל כרגע יש לי בשמים מעניינים יותר ממנו על המדף. 
נכון שלא כולם שונאים שמקלפים לידם תפוז באוטובוס? נכון? נכון? כי אני למשל ממש אוהבת את הריח של פירות הדר טריים ואת הריח של השמנים שמשתחררים מקליפתם כשהיא נבצעת ונדבקים לאצבעות. כשילדתי הדולה שלי נתנה לי להריח שמן תפוז. אני לא יודעת אילו תכונות מרגיעות או מזרזות לידה יש לו אבל הריח שלו נפלא. את הבושם הזה יאהבו אנשים שחולקים איתי את הסטייה הזו כנראה. כל השאר מוזמנים להסתפק בבושם הוניל של אטלייה, שבניגוד לרוב בשמי הוניל הוא עצי ונטול מתיקות אבל מעולה.

 פנהליגון הוא מותג בישום בריטי שאהוב על משפחת המלוכה. האם הוא נקרא על שם ארת'ור פנהליגון מאבירי השולחן העגול? יתכן. לא בדקתי עדיין. אני מקווה שכן. בכל מקרה הבשמים של פנהליגון גורמים לי לחשוב על אצילה ימיביניימית שמתבשמת בשמנים טהורים של צמחים שנקטפו עבורה במיוחד מהגן ונרקחו בקפידה על ידי האלכימאי המלכותי. אם אי פעם חלמת להיות גוויניביר או סתם נסיכה בריטית הבשמים של פנהליגון הם צעד בכיוון הנכון. מבין אלה שניסיתי אהבתי במיוחד את אלניסיה, שהוא ניחוח עשיר שמורכב מפרחים לבנים ווניל. הוא נשי, רך ומתקתק בלי להיות סכריני ויש סיכוי שהוא הבושם האהוב עלי כרגע.
פריחת התפוז הוא ניחוח רענן יותר של פרחים טריים והתלבטתי ארוכות בינו לבין אלניסיה. אני מאמינה שאחזור אליו בהמשך.

ל'ארטיזן הוא מותג נוסף של בשמי בוטיק שכדאי לנסות ונמכר עכשיו באפריל. אני אהבתי במיוחד את הסיגליות הפרחוני ירקרק, האמבר המתוק והחושני ו-L’Ete en Douce העשבוני והמרענן. 
טווח המחירים של בשמי הנישה הוא רחב. אלה שכתבתי עליהם נמצאים בטווח הממוצע יחסית. הבשמים של קלין וטוקה הם בסביבות המאתיים ומשהו, של ל'ארטיזאן ופנהליגון בסביבות הארבע מאות. בדרך כלל אין עליהם הנחות אבל ניתן למצוא אותם במחירים סבירים יחסית באתרים כמו סטרוברינט ועכשיו אפשר לנסות אותם בארץ לפני הקניה או להוציא עליהם את תלושי החג. בכל אופן כדאי לנסות ולהריח ולו רק כדי להכיר חווית בישום שחורגת מעט מהמוכר והשגרתי.