קסם אנדרוגיני ומי חמצן

 צבעתי את השער. הוא די בהיר עכשיו עם אזורים מחומצנים לפלטינה. אני אוהבת את זה אבל עדיין לא יודעת אם זה מחמיא לי באמת או שבעיקר מרגש אותי השינוי. עוד לא יצא לי ממש להצטלם עם זה. אני אעלה עוד תמונות כשיהיו. אני אוהבת שינויים. יש לי מין פנטזיה שמתישהו אני ארגיש מרוצה לחלוטין  רק ממה שישנו ואפסיק לרדוף אחרי שברי רעיונות שקורצים לי באותו רגע. אני חושבת שזה אושר. בינתיים אני רחוקה מזה. אני אוהבת את מה שיש לי, אבל חסרה לי המטרה שיש לאנשים אחרים. כרגע אני בלונדינית ולומדת גרפיקה ועובדת על רומן ועל עוד דברים. לפני זה הייתי ברונטית ולמדתי עיצוב אופנה ועשיתי ילד, וקודם גרתי בקנדה ולמדתי טכניקות הדפס, ולפני זה למדתי אמנות , ולפני זה נדדתי ולפני זה למדתי ספרות ופילוסופיה ונשרתי אחרי שנה. תמיד נראה לי שלאנשים אחרים יש רצף חיים הרבה יותר קוהרנטי משלי. התהליכים שהם עוברים רציפים יותר ויש להם תוצאות. אני משוטטת בעולם ומחכה שמשהו יתפוס.

התפרסמה ביקורת שלי במוסף "ספרים" של עיתון הארץ. אפשר לקרוא אותה פה. כששואלים אותי מה אני עושה אני בדרך כלל מתחילה לגמגם. בזמן האחרון התחלתי לענות שאני כותבת. זה מרגיש לי טוב שסוף סוף יש לי תשובה לשאלה הזו. היא לא תגובה שמספקת את רוב האנשים, ולרוב היא מעלה די הרבה שאלות שאני עדיין לא לגמרי יודעת לענות עליהן, אבל היא יותר טובה מ"כל מיני חלטורות עד שאני אבין מה אני רוצה לעשות". אתם קוראים גם את "חיים בבגדים"? אני מקווה שכן. אני עובדת עליו קשה ומתכננת אליו כל מיני דברים.

בעונה הקודמת של פרויקט מסלול התאהבתי קלות באחד מהמתמודדים, פאביו קוסטה, שזכה במקום השני. הוא הצליח להיות דמות מרתקת למרות שנמנע ממריבות ופרובוקציות ריאליטי מן הסוג הנפוץ. לאורך התכנית הוא לבש גלביות, חבלים, זרי פרחים וחצאיות ארוכות ונראה בהם הכי גברי ואצילי. כל בגד שעיצב או לבש אתגר קונבנציות של יופי מערבי מקובל ושיחק על הגבול שבין המרופט והפשוט למלוטש והמתוחכם. מאז התכנית אני עוקבת אחריו בפייסבוק ועכשיו הוא מוציא קולקציה ראשונה. הייתי רוצה ממנה המון דברים. בעיקר את השמלה השחורה. אני אוהבת מעצבים שמצליחים להכניס דואליות לבגדים שלהם. בכל אופן, אני משוחדת. הבן אדם קסם אמתי. הייתי שמחה לשבת אתו לכוס בירה. 

אני בלונדינית. תמונה שצילמתי בעצמי

                     

פאביו קוסטה

שמלה שפאביו עיצב בפרוייקט מסלול באתגר המייקאובר ל"נשים אמיתיות"

עוד מפרוייקט מסלול

מראה אנדרוגני נהדר מהקולקציה החדשה

עוד אחד

                                           

                                           

                                              

עונת הגלריות ונסיכות אמיתיות

הייתה למורה לשעבר שלי פתיחה של תערוכה הערב, אז עשיתי סיבוב גלריות עם דוד ועומר. עומר הגיב בקולניות לעבודות ומשך המון תשומת לב. הצטלמתי דווקא בגלריה ג'ולי מ. שלא הייתה בה פתיחה הלילה. היה לי יותר נוח בלי אנשים מסביב. ברקע יש ציור של אנשים שמסתכלים בתערוכה. כשהצטלמתי עומר ואני עשינו פרצופים אחד לשני. אני לובשת חולצה אדומה מנוקדת מחנות יד שניה שיש לי כבר כמה שנים, ומכנסיים שקניתי היום בבנות בהנחה די רצינית. בדרך כלל המחירים שלה גבוהים מדי בשבילי. הם בגיזרה מאוד גבוהה שאני אוהבת אבל בגלל הגזרה המיוחדת של החולצה העדפתי להשאיר אותה בחוץ.

מכנסיים: בנות, חולצה: וינטאג', נעליים: בלוך, תיק: היידי

בפרוייקט מסלול אחת השופטות האורחות, אליס טמפרלי, לבשה את השמלה המושלמת הזו. היא שייכת לבית האופנה שלה. מסתבר שהאחיות מידלטון מאוד אוהבות את העיצובים שלה. כשהייתי קטנה והייתה לי אובססיית נסיכות, ניסיתי לשים אפונה מתחת למזרן כדי לבדוק אם אני נסיכה אמיתית. כשלא הרגשתי אותה בכיתי.  אני יודעת שיש מין קונצנזוס בקשר לקייט מידלטון וטעמה האופנתי. אני לא יודעת. משהו בה מרגיש לי לא נסיכותי מספיק. מצד שני, דיאנה היתה נסיכותית ועדינה, וזה לא נגמר טוב. כנראה שצריך מידה של חספוס כדי לשרוד את המשפחה הזו.

אליס טמפרלי, לעומתה, לגמרי נראית כמו נסיכה אמיתית. נראה לי שהיא הייתה מרגישה את האפון מתחת למזרן. 

גני ילדים, עבודת החלומות ודאמפסטר דיבינג

אז כנראה שמצאנו גן. ניסיתי להדחיק את זה במשך חצי השנה האחרונה. בזמן שכולן במשחקיות ובגינות דיברו על התוכניות שלהן לילדים לשנה הבאה, וכמה קשה למצוא גן טוב, ושכל המקומות כבר מלאים, שקעתי לי באדישות מנומנמת והצהרתי שאין לי תוכניות עדיין ושעוד לא התחלתי לחשוב על זה, ושבכלל אולי אני רוצה להישאר בבית עוד שנה. אבל בזמן האחרון אני מרגישה שעומר רעב לגירויים והפעלות וחברה אינטנסיביים יותר ממה שאני יכולה לתת לו, ושגם לי מתחיל להיות קשה בבית. כל הסיפור היה די מהיר. התעניינו אצל הורים אחרים, שמענו המלצות, נפגשנו עם גננת שמצאה חן בעיני שלושתנו, וחסר רק לסגור.
השלב הבא יהיה למצוא עבודה. העבודה הקודמת שלי הייתה בחנות ספרים ששייכת לרשת גדולה ואני חושבת שהיא היתה העבודה הכמעט אמיתית הראשונה שלי. עד אליה היו כל מני עבודות קטנות ומשונות. הוצאתי כלבים, שמרתי על ילדים ובירמנתי באירועים. הסופר דאגלס קופלנד קרא לעבודות כאלה מק'ג'ובס. יש בהן תחלופה מהירה, אין אפשרויות קידום אמיתיות, והכל מאוד זמני. אני מרגישה שהגיע הזמן שאני אתחיל לחפש עבודות של מבוגרים. כאלה שמשתמשות בידע ובכישורים שלי ושקשורות למה שאני רוצה לעשות, גם עם עדיין לא לחלוטין ברור לי מה זה.
הייתי שמחה אם בראיון העבודה ישאלו אותי מה קראתי לאחרונה, אילו מעצבים ואמנים אני אוהבת. הייתי רוצה לעבוד בשביל מישהו שמעריך ומטפח עובדים, מול לקוחות שרואים אותי כשווה ולא מצפים לשירות מתרפס ומתחנחן. הייתי שמחה להיות שוליה של אמן או מעצב, אפילו בשכר נמוך יחסית, כי אני יודעת שמעבודה כזו אני אלמד המון. הייתי שמחה לעבוד בבוטיק קטן ואינטימי או בחנות ספרים פרטית. הייתי שמחה לעשות דברים עם הידיים ולעבוד עם אנשים מעניינים. הייתי שמחה לכתוב טור למגזין.
 בעונה הנוכחית של פרוייקט מסלול יש מעצב אחד שמסקרן אותי במיוחד, שמספר שהוא ניזון מדאמפסטר דייבינג. כלומר איסוף אוכל מפחים. הכרתי אנשים שהיו עושים את זה. בשלב הזה בחיי אני לא חושבת שאני מסוגלת, אבל יש באורך החיים הזה משהו שקוסם לי. לגור בסקווט ולחיות מאיסוף שאריות. הרי אורח החיים הקפיטליסטי מייצר כל כך הרבה בזבוז של משאבים שמישים וטובים, שאפשר היה לכלכל בהם את כולם. לכאורה אורח החיים הזה כל כך מנוגד לכל מה שמייצגת תעשיית האופנה, שבעיקרה היא בזבזנית, מעודדת צריכה לא מבוקרת ולא אקולוגית. מעניין איך יגיבו אליו השופטים. בינתיים ראיתי רק את הפרק הראשון. בינתיים אני צריכה להתחיל לשלם לגן, ויש כל מיני הפרעות קטנות כמו שכר דירה שצריך לשלם, אוכל שצריך לקנות ופינוקים שצריך בשביל לשמור על השפיות, אז כנראה שבינתיים אאלץ להתפשר בעניין עבודת החלומות ופשוט למצוא משהו סביר.