בגדים שלא הספקתי

ניסיתי. באמת שניסיתי לכתוב רשימה סתווית או חורפית עם סריגי אוברסייז מכרבלים ומגפונים. אספתי חומרים ואיפשהו בשלב הציור הרגשתי שאני עדיין לא שם. נורא מתחשק לי חורף ואני עוקבת בשקיקה אחרי קולקציות חורף שיוצאות עכשיו ומנסה לגבש לעצמי בראש מי אני רוצה להיות כשיצטנן אבל הכי התחשק לי להיפרד מהקיץ כמו שצריך, עם שמלמלות קטנות מקולקציות עבר שהחמצתי ואני עדיין עצובה בגללן.   הוספתי גם מכנסיים ארוכים, כי בכל זאת מתחיל להיות קר.

 שמלת הקומבינזיון הזו של ענבל מימרן, כי אני אוהבת משחקי שקיפויות וצבעי פודרה עדינים. החיוורון הזה לאו דווקא הולם אותי אבל כן תמיד מרגש.

שמלה של פיו פיו. כי הדפסים גאומטריים זה כיף והגזרה שלה מתוקה.

מכנסיים של שרה בראון בצבע אבן. אני אוהבת קרסוליים חשופים אבל בחורף קר לי מדי ובקייץ אני לא לובשת מכנסיים ארוכות אז אני יכולה ליישם את המראה הזה רק בעונות מעבר, שזה עכשיו.

אני מתכננת את הקעקוע הבא שלי למתישהו בקרוב. זה כנראה יהיה צב והוא כנראה יתמקם לי על הקרסול, כי קרסול הוא מקום טוב לצבים. זו הסקיצה שציירתי לו בינתיים. הוא בטח עוד יעבור עריכה, אבל נראה לי שהוא הצב הנכון. 

חיות צבעוניות שכמותינו

דברים שלמדתי בזמן האחרון:

בסיבוב הראשון לקח לי זמן להניק בלי לנסות להסתיר את עצמי בכל מיני דרכים מסורבלות. הפעם זה קרה מיד, בלי יותר מדי מחשבה או דילמות של צניעות. הפעם היחידה בה העירו לי זו הייתה אישה זקנה ליד הסופר פארם ברחובות. הודיתי לה בנימוס והמשכתי הניק. אם היא הייתה צעירה יותר התגובה שלי הייתה פחות מנומסת. אני בכלל הופכת לפחות נחמדה לאנשים כשזה גורם לי לאי נוחות. כנראה שזה בא עם הגיל.

אני מנסה לדבר עם הילד בעברית נכונה יחסית. אומרת לו שגורבים גרביים וכובע חובשים ונעליים נועלים, אבל כשאני עייפה כל הפעלים שקשורים ללבוש מצטמצמים ל"לשים" ול"להוריד". כרגע הוא אוהב אסטרונומיה ויכול למנות את כוכבי הלכת באנגלית ובעברית לפי המרחק שלהם מהשמש ממרקורי ועד מקי-מקי, שהוא פלנטה גמדית.

יש ברחובות סצנת יד שנייה פעילה ושוקקת. מסיבות החלפת בגדים, מכירות חצר והחנות של הליגה למניעת מחלות ריאה שממוקמת שלוש דקות הליכה מהבית שלי. זו אני שבדרך כלל מתעצלת. פעם חשבתי שמבגדים שקונים בחנות השחפת עלולים להידבק בשחפת. ככה זה כשאתה חרדתי.

להשתמש בכפתור החסימה בפייסבוק. אני לא עושה את זה הרבה, אבל זה יעיל ויש אנשים שלחסום אותם תורם לאיכות החיים שלי ולבריאותי הנפשית. יש אנשים שהייתי רוצה לחסום אבל זה יגרום לי ליותר מדי כאב ראש להסביר להם למה עשיתי את זה. 

לקרוא הוראות כביסה ולא לדחוף הכל למייבש. כבר הרסתי לא מעט פריטים בגלל עצלנות. 

לעשות שימוש חושפני מדי ולא בריא באפליקציות כמו אינסטגרם וסיקריט. אמנם בדיליי ביחס לתקופות השיא שלהן, אבל כרגע אני בתקופה שבה חסרה לי אינטרקציה אנושית מסוג מסוים. 

יש תינוקות שאוהבים לישון. אחרי התחלה סוערת עם ילד שפשוט לא יודע לישון התינוקת חובבת הכרבולים והשינה היא הפתעה משמחת. ספציפית הלילה האחרון היה קשה כי האף שלה היה סתום, אבל דוד תלה לה בצל מעל המיטה ונראה שזה עזר אבל הסריח את החדר.

זברה מתוקה

נמר ירוק

התחדשויות

כבר הרבה זמן לא יצא לי לשבת ולכתוב. בערך חודשיים במהלכם ילדתי (בלי אפידורל, לא מבחירה. אם זה היה תלוי בי לא הייתי בוחרת לעשות כלום בלי משהו שימסך לי קצת את המציאות, בעיקר אם היא כואבת.), עברתי דירה, הזמנתי בגדים ברשת בפעם הראשונה, נפרדתי מעיר שאני אוהבת ושגרתי בה שמונה שנים לטובת העיר שבה גדלתי, למדתי להכיר את נטע, הג'ינג'ית הזעירה שבעטה לי בכליות בחודשים האחרונים, חזרתי להניק (מאוד מגביל מבחינה אופנתית) וקראתי המון.
יש לי סימני מתיחה. בהריון הקודם לא הופיעו לי כאלה בכלל. הפעם יצאתי עם שניים. הם לא מפריעים לי. בכלל שמתי לב שבתקופה שאחרי הלידה מאוד נוח לי עם הגוף שלי פתאום. אולי כי יש לי הצדקה להיות קצת רופסת.
רחובות היא מקום נחמד לגדל בו ילדים. בעייני זה בערך הדבר הכי מדכא שאפשר להגיד על מקום. יש בה שטחים ירוקים שהם יכולים להתרוצץ בהם, קניון מלא ברשתות שבחגים יש בו הפעלות לילדים, וכל מה שגורם לאנשים ציניים כמוני לרצות לקחת כדור הרגעה או לברוח למקום קצת יותר מעניין. או לפחות כזה שיש בו סניף של וניליה. חוץ מאייסברג, שגם הוא במרחק נסיעה מאיתנו, אין פה גלידריה אחת שנראית מסקרנת או מעוררת תאבון.
אין פה חנויות בגדים מעניינות. יש כמה בוטיקים קטנים שמחזיקים דוגמיות של מעצבים ישראליים אבל בחירות הקניינות שלהם שמרניות מדי לטעמי. יש המון רשתות והרבה חנויות שמחזיקות סמרטוטי פוליאסטר מקושקשים, (מדהים כמה רע אפשר להוציא מטרנדים חינניים בסך הכל כמו הגלביות והטרנד האתני.) ואת רזילי, שמחזיקה המון מעצבים שאני אוהבת אבל יקרה נורא. ולמרות שיש פה חנויות יד שנייה וינטאג' עוד לא מצאתי. בקיצור, בלית ברירה פניתי לשופינג באינטרנט.
הפריטים עדיין לא הגיעו אבל אני רוצה לציין לטובה את החנות המקוונת של NOTE שמפרטת מידה מדויקת בסנטימטרים לאורך ולרוחב של כל פריט, שזה הרבה יותר נוח מסימונים של סמול, מדיום ולארג' שלא באמת אומרים הרבה. אני מקווה שעוד חנויות מקוונות יאמצו את השיטה הזו.
אני מקטרת הרבה אבל יש גם הרבה צדדים כיפים למעבר הזה כמו חידושי קשרים שהזנחנו בגלל מרחק, הקהילה המקסימה של הגן של עומר ואפילו הקרבה למשפחה. ובהמשך כנראה שתהיה מסיבת החלפת בגדים. אני אוהבת כאלה.
כשמניקים השיקול העיקרי בקנייה של בגד הוא איך אני שולפת את הציצי שלי ממנו כך שחולצה מקבלת עדיפות על שמלה, כי היא מאפשרת הנקה דיסקרטית יחסית בלי לדרוש כיסוי נוסף, ושמלות סגורות מדי הן לא אופציה בכלל. האקססורי הדומיננטי ביותר שלי לזמן הקרוב הוא מנשא בד בסגנון סיני. לצערי הפכתי לאם מרוטה מהפרברים. חסר לי רק עוד לעשות רישיון לרכב ולהתמכר לקלונקס.

שמלה של NOTE שהזמנתי ממרמלדה

חולצה של שרון בועז. גם אותה הזמנתי. 

בגד הים החדש והמושלם שלי

התלבטתי ארוכות בין הביקיני ובין השלם ואני עדיין לא שלמה עם ההחלטה. הביקיני נהדר.

שבוע 35. קיץ. שמלות.

איכשהו הגעתי לשבוע 35. בינתיים הגעתי פעמיים למיון, פעם אחת בגלל צירים מוקדמים של התייבשות ופעם בגלל התעלפות. אני אנמית, כמו שבטח אפשר לראות בתמונות, ועליתי בערך 8 קילו, שזה יותר מבהריון הקודם. אני מרגישה כאילו אני בהריון כבר שנה רצוף. אולי בגלל המהירות שבה נקלטתי אחרי ההפלה הגוף שלי פשוט סופר גם את החודשים האלה. מצד שני אני די אוהבת להתלבש להריון בקיץ. שמלות קטנות ורחבות תמיד אהבתי וחוץ מהן יש לי כמה מכנסוני ג'ינס גזורים. 

אחד החסרונות בהריון מתקדם הוא הקושי לצבוע את ציפורני הרגליים של עצמך. בינתיים יצא לי לסנג'ר את אימא שלי ואת אחותי אבל לקים מתקלפים מהר וכרגע מצב הציפורניים שלי קטסטרופלי למדי. אני צריכה לטפל בזה בהזדמנות. בפעם האחרונה שהלכתי לפדיקוריסטית היא פצעה אותי ומאז אני חוששת מהן. 

שקלתי להצטרף לטרנד הסלפי בביקיני אבל אני לא מרגישה נוח עם הגוף שלי כרגע. רואים את הורידים על הבטן שלי והפופיק נראה מוזר. אולי אחרי הלידה מתישהו. את הביקיני הראשון שלי קניתי קצת אחרי שילדתי את עומר. כנראה משהו בחוויה הזו כן מחבר לגוף או לפחות מסיר קצת עכבות. 

השמלה השחורה היא של רוני קנטור. קניתי אותה בהנחת יום הולדת והיא נוחה ומרשימה גם על כרס הריון. בכלל בקולקציה החדשה שלה יש הרבה שמלות שמתאימות להריון. השמלה השניה שאיתה הצטלמתי היא שמלת החוף\בית\חרישה שלי לסוף ההריון. אם אני זוכרת נכון לבשתי אותה המון גם בסוף ההריון הקודם וגם בשנים שביניהם. היא לא ייצוגית בעליל אבל היא אוורירית ונעימה ויש לה כיסים ואני שמחה בכל פעם שהיא חוזרת מהכביסה. נראה לי שהיא ממכירה ביתית כלשהי. השמלה השלישית היא של הארטברייקר ממכירה למען נפגעות תקיפה מינית. היא די חושפנית וכשאני לובשת אותה שלא בהריון אני תמיד מקבלת הערות. 

אני מנסה להאריך את השיער. לקראת סוף ההריון הקודם ניסיתי תספורת בנוסח "תינוקה של רוזמרי". כן. הומור דפוק. כרגע מתחשק לי משהו רך יותר. למרות שבסופו של דבר בכל התמונות מבית החולים יוצאת תסרוקת בית חולים. משהו באוויר כנראה. 

כבר כתבתי שאני שונאת להיות בהריון? אני כבר סופרת את הדקות עד הלידה ומתכננת להתחיל את הזירוזים הטבעיים בעוד שבועיים וגם זה דורש ממני איפוק על אנושי. ההריון הזה היה כואב וקשה אבל הוא מתקרב לסופו. אני בונה על ללדת בשבוע 37 כמו בפעם שעברה. לסחוב עד שבוע 40 נשמע לי זוועה, אבל לא תמיד אפשר להחליט וכנראה שהיא תצא כשתהיה מוכנה. 

שלום בינתיים

לילך

שמלות ישנות, מחשבות חדשות

 כבר כתבתי פה הרבה על האהבה הענקית שלי למכירות ביתיות ולמכירות גראז'. אני תמיד מתרגשת למצוא בהן פריטים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר ובמחירים נוחים. הבגדים של אילוצ'קה הם סוג של קסם. היא הייתה המעצבת הישראלית הכי מרגשת ומעניינת שיצא לי להיתקל בה בארץ והייתי עצובה נורא כשהיא סגרה. מאז בכל פעם שאני נתקלת בפריט שלה במכירה אני חייבת לנכס אותו לעצמי. את השמלה המתוקה בתכלת וצהוב מצאתי במכירה של עיתונאית האופנה פלורה צפובסקי. היא עולה עלי בקושי עכשיו, בכל זאת אני בחודש שביעי, אבל לדעתי קצת אחרי שאלד היא תהיה מושלמת. אני יודעת שאחד מחוקי השופינג הוא לא לקנות בגדים למשקל שאת מתכננת להגיע אליו אלא רק כאלה שמתאימים כרגע אבל בגדים של אילוצ'קה הם נקודת חולשה איומה שלי.
המציאה השניה היא שמלה שמצאתי במכירת הגראז' של חנות הוינטאג' אשת חיל.  המכירות שלהם הן תמיד סוג של חוויה קצת מפוקפקת. ערימות של סמרטוטי פוליאסטר צבעוניים על הרצפה ועל הקולבים וערימת היפסטריות חובבות אופנה שעטות על כל פיסת בד שמושלכת לכיוונן. בעבר הם היו מוכרים כל פריט בעשרה שקלים. במכירה האחרונה המחיר הוכפל והמראות כוסו, מה שהפך את הבחירה להימור מוחלט. מצד שני כמה מהבגדים האהובים שלי נמצאו במכירות שלהם ובעשרים שקל לפריט זה לא נורא להמר קצת. היו לשמלה שרוולים שהעדפתי להסיר אבל חוץ מהם היא מושלמת. לדעתי גם בתור שמלת לא הריון היא תהיה נפלאה גם אם בלתי מתאימה להנקה. ההדפס והגזרה שלה מזכירים לי את אלגנטיות מזרח תיכונית שניסו לגבש בתקופת משכית או שעושה עכשיו תמר פרימק.
אני מתחילה להיות ענקית וכבד לי נורא. אני משתמשת בחגורה אורטופדית כעורה כי הגב שלי כואב ורוב הזמן נועלת קרוקס בלרינה מנומרות שמצאתי בויצ"ו ב-30 שקלים, נעלי בן סימון אפורות או את הרפטו. כל אופציה אחרת גורמת לי לייסורים. עדיין לא חשבנו על שם לילדה וכנראה נצטרך לעזוב את הדירה בסוף החוזה כי בעלי הבית שלנו רוצים למכור אבל אני מתרגשת מכל השינויים האלה, חוץ מאלה שכרוכים בהתפרקות הגוף שלי. אני סוף סוף מרשה לעצמי לצפות לתינוקת החדשה שלא מפסיקה לזוז ולהשתולל לי בבטן ומעבר דירה נשמע לי כרגע מרענן למרות שאני נורא אוהבת את הדירה שלנו. יכול להיות שאפילו נעזוב קצת את תל אביב, ושזה לא יהיה כל כך נורא. מקסימום תמיד נוכל לחזור.

יש בגדי הריון שמחים

אני לא יודעת אם כבר כתבתי כמה אני שונאת להיות בהריון. לשמחתי השליש הראשון האיום כבר מאחורי והבחילות והעייפות חלפו איתו והשאירו אותי עם כרס בירה חיננית וצרבת. בשביל להתמודד עם הצרבת אני צריכה לוותר על כל מה שטעים בערך, כמו עגבניות, שום, שוקולד, פירות חמוצים, תה ולא מעט תבלינים. כדי להתמודד עם הכרס אני צריכה לעשות קניות, שזה כבר הרבה יותר משמח. רוב מה קניתי הם הדברים הפרקטיים. בגזרת המכנסיים אני רוכשת תיעוב עז לרצועת הגומי האיומה שאמורה להימתח על הבטן ולכן חיפשתי מכנסיים שיושבים מתחת לבטן אבל לא נמוכים מדי מאחורה. באמבריא בשדרות רוטשילד מצאתי מכנסיים מושלמים של נפתול, מעצבת ישראלית שכבר הרבה לפני ההריון התאהבתי בדברים שלה. מדדתי שם גם מכנסיים מנומרים שהיו חמודים ואני עדיין מתלבטת אם לרכוש. אמבריא היא מקום שמרכז סדנאות שקשורות בהריון וחנות שמחזיקה מבחר נאה של מעצבות מקומיות (אני לא יודעת למה רוב מי שמתעסק בבגדי הריון הן נשים. אני לא מצליחה לחשוב אפילו על מעצב אחד כזה.) ומגוון רחב של סגנונות. רוב הנשים, גם אלה שרוצות בגדים רכים ונשיים יותר וגם אלה בעלות הטעם האורבני המינימליסטי יותר ימצאו שם את מקומן. לצערי, למרות שהם מחזיקים פריטים של אבישג ארבל, דווקא השמלה השחורה המתנפנפת מהקולקציה שהיא עיצבה עם דורין אטיאס  לא הייתה שם. אני עדיין שוקלת לחפש אותה בחנות המעצבת בבאזל אבל מתעצלת להגיע עד לשם. 

שמלת בייסיק מושלמת של Ima

דנה, הבעלים של Ima, שהוא מותג קטן וחמדמד של בגדי בייסיק איכותיים ומהנים, ערכה מכירה בסוף השבוע בסטודיו שלה בבעלי המלאכה. רכשתי אצלה שמלה, מכנסיים ארוכים, 2 זוגות של מכנסיים קצרים (חאקי וג'ינס) וחולצת פסים בפחות מחמש מאות שקלים. ההנחות מהמכירה שלה ממשיכות בינתיים. עכשיו כשמלאכת ההתלבשות בבוקר כבר לא מכניסה אותי לדיכאון קליני, חוזרת אלי לאט לאט ההנאה מבגדים ומאופנה.

שמלה שחורה מתנפנפת של אבישג ארבל.

אני עם כרס, חולצה של Ima ומכנסיים של נפתול. הפרצוף המבואס הוא בגלל הצרבת.

אני לא אימא אדמה. מקסימום תפוח אדמה.

בספר שאני מאוד אוהבת יש קטע שבו המספר ואישתו קונים שמלות הריון הודיות רקומות ומתנפנפות. ככה תמיד דמיינתי את עצמי בהריון. אימא אדמה בשמלות היפיות, מבשילה בשלווה ומתמלאת בכוחות אימהיים ובתובנות של בגרות והבנה. במקום הריון היפי קסום אני תמיד נתקעת עם העייפות, הבחילות, הטייצים והטוניקות. לא הריון פוטוגני וייצוגי בשבילי. רק 15 שעות שינה ביום ואינסוף התבכיינויות וקיטורים בין לבין.
הכי גרועים הם הריחות. אני לא מסוגלת להריח את רוב הסבונים בלי להיתקף בבחילה. וידעתם שלמים יש ריח? אני משתמשת בסבון תינוקות שגם הוא גבולי אבל איכשהו עובר. על בושם בכלל אין מה לדבר. מרככי כביסה הפכו להיות אויביי המושבעים. אני נהיית ירוקה רק מלהסתכל עליהם. עם קרמים הפסקתי לגמרי, חוץ מהגנה מהשמש. הריחות הקוסמטיים האלה הורגים אותי לאט לאט.
אני בשבוע תשיעי כרגע, ומחכה שיעבור החלק הקשה, למרות שאני זוכרת שאחרי החלק הקשה פשוט מגיע חלק קשה אחר. התחלתי טיפול אצל מדקרת שבינתיים קצת מחזיר אותי לחיים ואני מנסה להקפיא את הלימודים כי הפסדתי יותר מדי בגלל בחילות.
אני שונאת להתלבש בהריון. הכרס לא מאפשרת ללבוש שום דבר שאינו אלסטי ומתרחב. מכנסי הריון הם סוג של אסון אסתטי אז בינתיים אני לובשת מכנסיים שלא מיועדים להריון ופשוט מגלגלת אותם למטה. בינתיים יצא לי כל הכיף מלהתלבש, כשמה שמכתיב את הבחירה הוא לא "מי אני רוצה להיות היום" אלא "מה עוד עולה עלי לעזאזל"
למרות כל הקיטורים אני שמחה ודי מתרגשת, בינתיים האולטרסאונד הלך נפלא והראה יצור קטן ואנרגטי. מתחשק לי לראות אותו גדל. אני גם חושבת שעומר יכול ליהנות מתפקיד האח הבוגר. אני השתוקקתי לאחים כשהייתי ילדה.

קר לי

 רק התחיל החורף וכבר נהרסו לנו שני רדיאטורים והמזגן עושה רעש משונה שמפחיד את עומר אז רוב הזמן אנחנו מעמיסים שכבות ושמיכות ומתגודדים סביב הרדיאטור של עומר שהוא היחיד שעובד. לפחות עד שאיש המזגנים יבוא. את התמונות צילמתי כשרק התחיל להתקרר. היום לא תתפסו אותי בלי גטקעס וסוודר עבה.
פוטרתי מחנות הספרים. חוץ מפגיעה קלה באגו אני מרגישה בעיקר הקלה. יש לי יותר זמן לגרפיקה ולהתכרבלות. מצד שני כשעובדים מהבית קל כל כך להעביר ימים שלמים בטריינינג ולשקוע בעצלות ובדיכאון חורף.
המכנסיים שאני לובשת בתמונות הראשונות הן של אביבה זילברמן, מעצבת שעושה בעיקר מינימליזם פשוט ומשובח ותמיד כשאני מודדת פריטים שלה אני מרגישה נונשלנטית אבל לבושה היטב. הן עם גומי במותניים ומרגישים קצת כמו טרנינג אבל יש להם גזרה של מכנסי רכיבה. בזמן האחרון אני בחיפוש אחרי מכנסיים מוצלחים עם גומי במותניים. מותר לי. אני עובדת מהבית.
יש לי נעלי בלרינה מופלאות של רפטו. מצאתי אותן בחנות הפופ אפ השווה של בנקר שהופיעה פתאום בדיזינגוף בדרך למשרד של הפסיכולוג שלי. הן עלו 490 שקלים, שזה קצת יותר מטיפול אצל הפסיכולוג שלי. עכשיו אני רק צריכה שיתייבשו קצת השלוליות והבוץ כדי שאוכל לנעול אותן.

רשימה של תחילת החורף

-גרביונים גורמים לי להרגיש מחופשת. אני גם לא בטוחה אם אומרים "גרביונים" או "גרבונים" אבל "גרבונים" נשמע קצת זקן, לא? והאהבה החדשה שלי הם גרביונים מנומרים שלא העזתי ללבוש ושכבו לי במגירה כמה שנים ופתאום אני נורא נהנית מהם. אם כבר להרגיש מחופשת אז במנומר.
-האם טבעוניות יכולות ללבוש פרווה סינטטית? אני בהחלט מתכוונת לעשות את זה. אבל אני טבעונית רק שבועיים אז לכו תדעו. ללבוש פרווה סינטטית ולאכול בשר נראה לי שילוב רע. מצד שני כשנכנסתי אל השווארמה הצמחונית עם מעיל הפרווה המנומר שלי בשנה שעברה הרגשתי קצת לא במקום.
-ה-Windows החדש מעצבן. אני עדיין צריכה להתרגל אליו. אבל הלפטופ החדש שלי חמוד נורא (למרות שהוא לא ורוד ולא מנומר אבל אולי אני אקשט אותו קצת עם מדבקות).
- יש לי כרגע שתי עבודות שאני אוהבת נורא. אחת בגרפיקה מהבית אבל עם בוסית מקסימה שגם מלמדת אותי דברים ואחת בחנות ספרים קטנה ומתוקה. התגעגעתי לעבודה שמוציאה אותי מהבית ומאלצת אותי לבוא במגע עם אנשים. אני גם כותבת קצת טקסטים שיווקיים. אני משתדלת להיגמל מהנטייה ללקוניות ומינימליזם כבחירה סגנונית אבל זה קשה. לשמחתי בינתיים כתבתי על דברים שממש אהבתי.
-הסתפרתי. אני מעפנה ולא מסוגלת לגדל שיער גם כשממש מתחשק לי. אימפולסיביות היא אחד הסימפטומים של רוב ההפרעות שאני לוקה בהן.
-החברים הדמיוניים שלי. אנשים שאני מכירה מהרשת ומנהלת איתם שיחות וירטואליות שחלקן מתקיימות בעיקר בתוך הראש שלי. נחמד לפגוש אתכם במציאות מדי פעם, מעניין כמה דמיוניים תישארו עכשיו. לכם יש חברים דמיוניים ברשת?

-באפיה טבעונית שמן קוקוס, חלב קוקוס ושוקולד מריר הופכים הכל למושחת.
- כשהסבא הארגנטינאי שלי ראה אצלינו את הספר "לאכול בעלי חיים" הוא שאל אם זה ספר מתכונים. את הצימחונות שלי ושל אימא שלי הוא קיבל קשה. אני מפחדת לדעת מה הוא חושב על טבעונות.
- עשיתי סדר בשולחן העבודה שלי. הוא עדיין כאוטי אבל יותר נעים לעבוד בו. זה גרם לי לתקן כל מיני בגדים שהמתינו הרבה זמן לתיקון ועכשיו מתחשק לי לתפור מעיל צמרירי קצר. עם שתי עבודות וילד אני סקפטית אם אגיע לזה.
-אם עומר ודוד הם המדד שלי אז גברים מתנהגים אותו דבר כשהם חולים בגיל שנתיים וחצי ובגיל שלושים ואחת.

יש הרבה על טבעונות בפוסט הזה. זה בגלל שזה חדש בחיי ולכן מעסיק אותי מאוד. אני מאמינה שהמינון ירד בקרוב.

שמלת ג'ואן הולוואי וחדר מבולגן

בשבחה של הסיידקיק הצינית

 כמה סיבות בגללן כיף יותר להיות החברה הצינית מאשר הגיבורה הרומנטית:

1. בדרך כלל היא יפה אבל בצורה פחות סטנדרטית. מותר לה להיות מתולתלת, מלאה או ממושקפת.

2. בניגוד לגיבורה היא יכולה להרשות לעצמה להתלבש בצורה אקסצנטרית. גזרות לא מחמיאות, הדפסים משונים, אצל הסיידקיק הכל הולך.
3. הסיידקיק לא חייבת להיות נחשקת, עדינה ונשית. מותר לה להיות וולגרית, לצחוק בקול רם, לקלל ולהעביר ביקורת על הדמויות הראשיות.
4.היא יותר משוחררת מינית מהגיבורה. המיניות שלה לא חייבת להיות שגרתית. היא יכולה לעשות סטוצים, לדבר על צעצועי מין, להימשך לבנות מינה ולחזור הביתה עם יותר מפרטנר אחד. הגיבורה לרוב שמרנית ומאופקת יותר. הסיידקיק לאו דווקא חולמת על חתונה וילדים.
5. מותר לה להיות קצת רעה, שזה תמיד כיף.
6. היא מצחיקה יותר. ולרוב גם יודעת לצחוק על עצמה.
7. מותר לה לשתות הרבה, לעשן, להיראות זוועה, להיכנס לדיכאון ולחרדות ולאפיזודות של הרס עצמי והתסריטאים לא יתעקשו לשקם אותה בסוף.

בשנים האחרונות זוכה הסיידקיק הצינית להכרה. בסדרה "הביץ' מדירה 23" המספרת ג'ון היא בלונדינית מתוקה ונורמאלית בצורה מכעיסה. קלואי, השותפה שלה לדירה היא סיידקיק קלאסית, אבל היא זו שכולם מתאהבים בה ושהגיבורה מנסה לחקות ללא הצלחה.

נטשה ליאון זכורה לטוב כסיידקיק הצינית באמריקן פאי ועכשיו עושה תפקיד דומה ב"כתום הוא השחור החדש". 

מארסי בקליפורניקישן. ניגוד מרענן לקרן הקרירה והאצילית. רק כשראיתי את "לואי" הבנתי כמה גם היא יפה

רונדה מ"חתונתה של מיוריאל". לא מפחדת מסקס.

שרה סילברמן, האישה הכי מצחיקה ביקום שיחקה את החברה הכי טובה של מרי ב"משתגעים על מרי"

ג'נין גראפולו ב"מציאות נושכת". קוטרית, סרקסטית ומהממת.

קלואי, תמיד לובשת שחור, קצר מנומר או מנצנץ, ג'ון, תמיד חיובית וג'יימס ואנדר-ביק בתפקיד חייו

אני, בשמלת הסיידקיק הצינית שלי. רק לי היא עושה את האסוציאציה הזו?

מכנסיים ארוכים, געגועים לסיגריה וקצת על השיער שלי

השרב שנשבר סוף סוף ומצב רוח עגמומי גרמו לי לחזור ללבוש בעיקר מכנסיים, רצוי ארוכים ומכותנה. כבר קריר מדי בשביל שמלות מתנפנפות ואני מתחילה לחפש בגדים מכרבלים. כאלה שיתנו מקום לעגמומיות שאני מרגישה אבל שאפשר להתנחם בתוכם. חזרתי לנעליים סגורות, בעיקר כדי לא לחשוף את הלק המתקלף באצבעות הרגליים שלי. אני לא מצליחה לאגור את האנרגיות להסיר או להחליף אותו. גם זה שבידיים מתקלף אבל כפפות אני לא אלבש. 

אני לא מעשנת כבר 3 שנים. עישנתי בערך שבע שנים ואז עוד כמה שנים רק חברתית, שזה אומר שלא עישנתי חודש ואז הייתי יושבת עם מישהו לבירה ומסיימת קופסה, אבל מאז שהתחלנו לתכנן את עומר עישנתי אולי סיגריה אחת, למרות שלפעמים נורא מתחשק לי. אני תמיד מופתעת לגלות שאנשים שנראים לי נורא מאוזנים רגשית ורגועים ובריאים מעשנים. בעייני זה הולם יותר אנשים מעורערים ונוירוטים כמוני. 

אני חושבת שהשיער שלי נראה נחמד עכשיו. מזג האוויר המתקרר עושה לו טוב. יצאה לי אפילו תמונה די טובה עם שיער פזור. אסוף עדיין נראה לי אצילי יותר אבל אני מחבבת אותו גם ככה. אני משתמשת כרגע בקונדישנר של פול מיטשל שמבחינת לחות הוא נחמד אבל לא מחזיק את התלתלים כל כך אז לפעמים אני מערבבת אותו עם חומרי עיצוב שלבד הם נוקשים מדי לטעמי. בדרך כלל כשאני חושבת שהשיער שלי נראה טוב זה סימן שעוד מעט אני ארצה לגזור אותו.

כשאני לא מרוצה מאיך שאני נראית אני מתחילה לחשוב מה הייתי יכולה לשנות כדי להרגיש יפה. זה מתחיל באף, ועוד כל מיני מתיחות ושאיבות והרמות ובסוף הרשימה כל כך ארוכה ומייאשת ומביאה אותי למסקנה שאני עצלנית ופחדנית וענייה מדי בשביל ניתוחים פלסטיים ועדיף פשוט לנסות לעבוד עם מה שיש. פעם ישבתי אצל ספר די מפורסם וחיכיתי שיגיע התור שלי ובינתיים האישה שהסתפרה לפני הייתה ממש לא מרוצה מהתספורת שלה והסבירה לספר שזה אולי בסדר אבל לא ממקסם אותה. זה קצת הביך אותי אבל גם התפעלתי מהאומץ שלה. כשאני מסתפרת אני בעיקר מקווה לצאת עם שיער קל יותר לסידור ותחושה של שינוי והתחדשות. אף פעם לפני זה לא חשבתי במונחים האלה. וגם אם ממש לא אהבתי את התספורת נדיר שאני אגיד משהו. בכל מקרה זה יגדל, ואם נפלתי על ספר שהתפיסה האסטטית שלו שונה מדי משלי ספק אם הוא יוכל להגיע לתוצאה שאני באמת אוהב. בא לי דווקא להרגיש שאני ראויה למיקסום.

מכנסיים- אילנית שמיע, נעליים-בנסימון, חולצה- H&M

חולצת לבבות של אילנית שמיע

הופעת אורח של עומר

דברים שהייתי רוצה ללבוש עכשיו

 שמלה רחבה ומתנופפת. (ציפורקין)

 שמלת אבירים עם תחרה ולוק מחוספס (ליטל סטריט)

 אדום וכחול תמיד עובדים לי ביחד. וצורות גיאומטריות. קצת וונדרוומן, קצת נאיבי. (שרון בועז)

 אותה חולצה בצהוב. הקיץ התחלתי ללבוש צהוב אחרי שנים שהחרמתי אותו בגלל שהזכיר לי חולצת בית ספר. (שרון בועז)

 גלביה רומנטית בצבע של בטון משופשף עם תחרה. מדדתי אותה והיא אפילו יותר יפה במציאות אבל לא מתאימה לי כרגע. בגלל שינויים שעוברים עלי עכשיו אני מעדיפה בדים קצת יותר רכים ומתמסרים. (מיכל אמה)

להתחבא בתוך סוודר ענקי עם רקמה נוסטלגית (זארה) הוא בגבול של להיות סוודר מכוער וזקן, אבל נראה לי שאני דווקא אתאהב בו. יש לי חולשה לסוודרים זקנים ומזעזעים. הוא הזכיר לי את התמונה הזו.

                           

 בטח גם שם הייתי מוצאת דברים שאני אוהבת. אני רוצה להעביר את החורף בסוודרים גדולים עם דוגמאות מחרידות.