מתנות יום הולדת

אני ענקית. הגעתי לשבוע 20 וכנראה שזו בת. בהריון הזה אני משמינה הרבה יותר מבקודם, בו עליתי בערך 6 קילו. אני מניחה שזה לטובה. חגגתי השבוע יום הולדת וגם זו הייתה חגיגת קלוריות דקדנטית עם עוגת הגבינה המופלאה של הקופי בר. השרשרת בתמונות היא של O-Shan וקיבלתי אותה מדוד ליום ההולדת. מאימא שלי קיבלתי לוח גרפי לציור שחמדתי כבר המון זמן ולעצמי קניתי את הבושם הכחול של קלרינס שהרחתי על חברה ומאז אני מנסה אותו כמעט בכל ביקור בסופר פארם. יש לו ריח עשבוני רענן אבל די מיוחד. הוא מזכיר לי קצת בושם שהיה לי מזמן ושהפסיקו לייצר, The Other של סופט טאץ'. אני לא יודעת אם מישהו חוץ ממני זוכר אותו אבל הוא היה נעים ממש והתיימר להכיל רק תמציות ארומטיות טבעיות. זה של קלרינס עדין ויוקרתי יותר אבל אני מתגעגעת ליצירה הנשכחת הזו של סופט טאץ'. הזמנתי אותו מסטרוברי כי שם הוא משמעותית יותר זול מאשר בפארמים. הנעליים הן זוג הרפטו הראשון שלי. רכשתי אותן בהנחה משמעותית בחנות הפופ אפ עודפים של בנקר. בנעילה הראשונה הן פצעו אותי אבל עכשיו הן רכות ומתמסרות. השיער שלי בתמונות עדיין לח ולכן הוא נראה כמעט מסודר וגלי. זה נחמד אבל עוד לא מצאתי את החומר שמכניע אותו ככה בלי להקשות אותו או להשאיר משקעים לבנים מגעילים. סטריפ שאיירתי הולך להתפרסם בפסטיבל הפנזינים. תבואו לראות. זה בעוד שבוע.

אוברולים קוקטיים ושמלות פרחוניות

בדרך לפסיכולוג שלי אני תמיד עוברת בין חנויות בגדים ועוצרת למדידות. אני מקדימה כרונית ומנסה למתן את התכונה הזו בכך שאגרום לעצמי להתעכב בדרך כמה שיותר. חוץ מהצילום הראשון והאחרון כולם נעשו בפלאשבאק בסנטר, החנות שבזמן האחרון הכי עונה לצרכים הרגשיים שלי, שכרגע אפשר להגדיר אותם כאינפנטיליזם מקושקש. הרבה אוברולים קצרצרים ושמלות פרחוניות, שורטים וחולצות צבעוניות. את השמלה אתה יצאתי דווקא יש לי בערך שנה ממכירה ביתית שהגעתי אליה דרך שלט ברחוב. היא שמלת הכמעט מקסי הכמעט יחידה שלי. הגובה שלי הוא 153 ס"מ ואני לא דקיקה ולכן מקסי לרוב לא עושה עמי חסד, אבל בזו יש משהו שהוא גם מאוד נשי וגם גראנג'י ואני מאוד אוהבת אותה. 

אני מצולמת בלי איפור. זה לא קורה הרבה, זה לא נראה טוב במיוחד, אבל זה משהו שעובר עלי בזמן האחרון. כנראה שזה החום. שנים השתמשתי בדאבל וור של אסתי לאודר ופתאום אני מסתפקת בקרם לחות עם מעט גוון או במייק אפ מינרלי של גאיה, שהכיסוי שלו מקסים אבל העמידות שלו בקאנטים. לפני שבוע יצאתי בערב לאנשהו ושמתי את הדאבל וור וממש היה לי קשה להסתכל על עצמי. הוא נראה לי פתאום כל כך כבד. 

אני אשמח לשמוע מה דעתכם על מה שמדדתי ובכלל. אני חושבת שאני צריכה למצוא חברה חדשה שתצבוט אותי בכל פעם שאשתמש בשילוב המלים "אוברול קוקטי". אוברול הוא מהפריטים הפחות קוקטיים שקיימים, ובכל זאת לי הם גורמים להרגיש כזו. אני חושבת שמצאתי את הבושם הבא שלי אבל אצטרך לנסות אותו עוד כמה פעמים לפני שאחליט. אסנס של נרסיסו רודריגז. גם בפלאואר של קנזו התאהבתי אבל דוד חושב שהוא מגעיל.

אייטיז לפנים

שמלה פסיכדלית

אוברול קוקטי שבסוף רכשתי

קצת חבל לי שלא לקחתי אותו. אולי אחזור בשבילו מחר. התמונה יצאה גרועה

הנעליים החדשות שלי מטופ שופ. עלו שישים שקלים בערך בסוף עונה ואני אוהבת אותן כל כך

על סוף החורף

מזג האוויר ההפכפך הזה קשה לי קצת. אם אני יוצאת מהבית בבגדים קצרים אז מהר מאוד נהיה לי קר ובבגדים ארוכים חם נורא. אני חושבת שליד תחזית מזג האוויר צריך להיות כתוב אם זה יום לארוך או לקצר, למעיל או לסוודר. למרות שבסופו של דבר זה עניין מאוד אישי. כל אחד מגיב אחרת לקור. אנשים שלא רגישים לקור תמיד צוחקים על זה שאני מעבירה חורפים שלמים עם טייץ מתחת למכנסיים. הג'קט החדש שלי מ-H&M אידאלי לימים האלה. הוא דק ועשוי מכותנה ולא מחמם יותר מדי. כמו הרבה אחרות גם אני התאהבתי בסניקרס של בנסימון. הן נוחות, קלות וכבר הרבה זמן שאני מתכננת לקנות סניקרס בצבע ניטרלי. הזוג האחר שלי הן גולה ורודות. בשקית של דליקטסן יש לחם תאנים וארבעה מקרונים. היה לנו היום שיטוט יום שישי מהסוג האהוב עלי. התחלנו אותו באייסברג, שם חלקנו שלושתנו גלידת מנדרינה-ריחן ותותים בשמנת, משם הלכנו לגינה של הבימה ועומר שיחק בחול ופגש חבר מהגן. אחר כך הלכנו לגינה החדשה בקריית ספר. יש שם מתקנים שממש מתאימים לקטנטנים וברכת נוי קטנה. סיימנו בדליקטסן. אני אוהבת נורא את הקינוחים שלהם ושל הבייקרי, ובדיוק היום קראתי בטיים אאוט המלצה על המקרונים ורציתי לטעום אותם. כנראה שלא הייתי היחידה שקראה את ההמלצה הזו, כי גם שלושת האנשים שהיו לפני בתור וגם אלה שהיו אחרי הזמינו אותם.

Dress for success

אומרים שאדם צריך להתלבש בשביל העבודה שהוא היה רוצה ולא בשביל זו שיש לו. על אותו משקל כשאני קונה בגדים אני קונה אותם בשביל האישה שהייתי רוצה להיות ולא בשביל זו שאני עכשיו. למזלי אנחנו באותה מידה. אם הייתי קונה בשביל מי שאני הייתי נשארת לנצח אישה של ג'ינס וטי שרט שחורה. לא מאתגר, לא מתבלט, מחמיא תמיד ומשעמם למדי. האשה שהייתי רוצה להיות היא אלגנטית אך נינוחה. זוהרת בלי לנקר עיניים. הרפתקנית ויצירתית אבל תמיד קלאסית ומעודנת. כששמעתי לראשונה על המותג גרטרוד חשבתי שהוא נקרא על שם אמא של המלט. זה גם השתלב לי עם ההשראות של המותג, הלבשה תחתונה וקומבינזיונים ובגדים שמתכתבים איתם. קצת התאכזבתי כשגיליתי שהוא נקרא בכלל על שם גרטרודיות אחרות, אמיתיות.

בחולצה הזו התאהבתי די מזמן. היא מגרטרוד הקטנה, חנות העודפים של הרשת. עכשיו האישה שאני רוצה להיות עובדת בעבודה רצינית, אולי אפילו במשרד. ואין לי בכלל ספק שהיא לובשת גרטרוד, ויש לה גם מספיק כסף כדי לקנות שם לא בסוף העונה ולא בעודפים.
אם לחזור לרגע למציאות, כרגע אני פרילאנסרית שעושה עבודות כתיבה עבור כל מי שמבקש, מהבית כמובן, צופה במרתונים של סדרות ואוהבת נעליים גסות וגבריות. כך יצא שבגלל הסדרה המפץ הגדול נזכרתי במעיל הצבאי האמריקאי, פריט שחשקתי בו עוד בימים בהם הייתי מכורה לסדרת הקאלט Freaks and geeks ורציתי להיות לינדזי. אני לא יודעת אם אני באמת רוצה אותו או שהוא פשוט עונה לי על איזה רעב נוסטלגי. גם נעלי החוואים ההורסות של בלנדסטון הן מין פריט כזה שמושך לי את העין בזמן האחרון. הן כל כך יפות באנטי אסתטיקה המחוספסת שלהן. בשבוע שעבר ראיתי ברחוב משפחה שלמה, אבא, אמא וילדה קטנה, שנעלו אותן. זה היה מקסים. כרגיל נערת הגראנג' המרירה שבי לא נותנת לי להתבגר בחן ולהפוך אחת ולתמיד לאישה בוגרת ואלגנטית.

לינדזי וויר. זעם נעורים ובגדי אוברסייז גבריים

המעיל הצבאי של לאונרד. חנון חנון אבל מתלבש יותר מגניב מפני

Wish list חורפית ושמלה שאני עובדת עליה

אחת מהחנויות שאני הכי אוהבת לקנות בהן נעליים היא סטורי. אני אוהבת את כל מותגי הנעליים שהם מביאים. אפילו דוד שהוא צמחוני מצא שם נעליים יפות שלא עשויות מעור. העונה התאהבתי בקולקציה של פורנרינה.  נעלי הנצנצים הכחולות האלה נראות יותר טוב במציאות ומזכירות לי את הנעליים האדומות של דורותי. העקב מתאים אפילו לנמנעת עקבים כמוני. לצערי הן עולות בינתיים בסביבות השמונה מאות שקלים, אז אאלץ לחכות לראות אם ישאר משהו בסוף עונה. הנעליים עם הדפס הסבנטיז הקלידוסקופי-סבתאי כבשו את ליבי גם. אני לא יודעת אם אני מסוגלת להתמודד עם העקב שלהן, אבל אם כבר לעקם את הקרסול אז בשביל משהו כזה.

אני רוצה מעיל מדהים. כזה שמשהו בו יהיה מרגש. הטקסטורה, הגזרה, הדוגמה, זה יכול להיות אפילו פרט קטן שיהפוך אותו מסתם מעיל ליצירת אמנות. יש לי שני מעילים כרגע. אחד מצמר אדום של קסטרו שקניתי בויצ"ו ואחד מזארה מנומר מפרווה סינתטית עם קפוצ'ון. לפעמים אני חושבת שאולי אני כבר מבוגרת מדי בשביל הדברים האלה והגיע הזמן לרכוש מעיל קלאסי. צמר שחור או טרנץ' סולידי. משהו של אנשים מבוגרים ורציניים. פעם אני ודוד בחרנו מצעים ובזמן שהתלבטנו בין ירוק רעל וסגול הבחנתי בזוג נאה ואלגנטי שהיה לבוש בגווני קרם ושחור בוחנים בנחת מצעים בצבע בז'. רצתי לדוד והצעתי לו שנקנה גם אנחנו בז', והוא אמר שאפשר אם אני רוצה. כשניסיתי לבחור נמשכו עיני בחזרה אל המצעים הצבעוניים והמודפסים. בסוף לא לקחנו בז'. אחרי כל המחשבות ההגיוניות על מעיל קלאסי וסולידי הריגוש האמיתי שלי הוא תמיד מהפריטים האחרים.

Tunnel vision

Tunnel vision

Tunnel vision

Tunnel vision

Tunnel vision

Free people

Free people

זו השמלה שאני עובדת עליה עכשיו. חסרים לי עוד קצת גימורים. נראה לי שיצא נחמד. כשיהיו לי מספיק דברים אני רוצה לעשות מכירה ביתית. מעניין אם יבואו קוראים וכך אזכה להכיר כמה מכם. אני אוהבת לקבל תגובות מקוראים ומצפה לשמוע מה אתם חושבים. אתם אנשים של בז' או של צבעים והדפסים? אם אני אעשה מכירה תבואו?

לפני

באמצע

Working class anti-hero

אני אוהבת עונות מעבר. הן מאוד מגוונות מבחינת אופציות הלבוש, ונגמרות לפני שהן מספיקות להימאס. בימים האחרונים הלבוש המועדף עלי הן סניקרס גבוהות של ארו עם שמלה. הן נקנו עם השוברים שהיו לשופרא לפני שבועיים ומאז לא מתחשק לי להוריד אותן. הן נוחות, ורסטיליות, קצת טינאייג'ריות אבל עדיין קלאסיות ובינתיים שילבתי אותן עם מכנסי בד שחורות, ג'ינס צמוד, שמלות ומכנסיים קצרים ועם הכל הן עבדו לי טוב והוסיפו עניין ונגיעה של חיספוס. 

התחדשות נוספת מאתמול היא מגהץ הקיטור החדש שלי. עד עכשיו עבדתי עם מגהץ אדים זול ומטפטף שהייתרון היחיד שלו היה שממש קשה לחטוף ממנו כוויה. המגהץ החדש הוא כלי עבודה רציני וכבר הספקתי לשפץ איתו שתי שמלות אתמול. אחת היא שמלת הג'ינס של חגית טסה שקיבלתי. קרובי משפחה וחברים יודעים שאני תמיד שמחה לקבל את הבגדים שהם כבר לא לובשים. היא היתה גדולה עלי אז הקטנתי אותה. עוד לא החלטתי אם להשאיר את השרוולים אז בינתיים הם נשארים. השניה היא שמלת וינטאג' אפורה מנוקדת ששיניתי לה את קו המחשוף, הורדתי לה את השרוולים והוספתי לה גומי. אני שוקלת להוסיף סרט שחור שיתן קונטורים מודגשים למרות שהיא יפה גם ככה. עשיתי לה סרט אלכסון משאריות השרוולים שהורדתי בעזרת המגהץ החדש והמהמם. הוא נראה תמים וסגול וחמוד, אבל כבר חטפתי ממנו כוויה קטנה.  
את שמלת הג'ינס המחודשת לבשתי היום לביטוח לאומי ולשכת התעסוקה, עדיין ברדיפה אחרי הזכאות לקורס. היא שמלת פועלת מבד פועלים ולכן נראתה לי הולמת איכשהו את המעמד. בדרך הביתה עצרתי במאפיית לחמים ופינקתי את עצמי בלחמניית שוקולד מופלאה ובלחם שיפון, ובשני סוגי גבינות מסריחות. אני נורא אוהבת גבינות מסריחות, ובדרך כלל קונה אותן רק בחנויות שאפשר להריח מרחוק, שזה החוק שלי גם בנוגע לחנויות שוקולד ומאפיות, אבל היו טעימות ליד הקופה, ולמרות שהמאפיה לא הצחינה מגבינה החלטתי לנסות אותן והן אכן מוצלחות. די עדינות אבל טעימות.

חגורה- לוצ'י, שמלה- חגית טסה, שרשרת-נעמה ברוש, נעליים-ארו

שמלה-וינטאג' ששיפצתי, ג'קט ממכירה ביתית, נעליים-ארו

המגהץ החדש והסגול שלי

השמלה שאני עובדת עליה

שרשרת הדובדבנים של נעמה ברוש

פוסט ניינטיז

אני קצת סנטימנטלית לפעמים. מודה. ואם יש משהו שמעורר בי את התכונה הזו במיוחד אני חושבת שזו אופנה. בעיקר כזו שתקשרת אצלי למחאה, חופש, מוזיקה שאני אוהבת ונאיביות  של נעורים. לכן, כשהתחילו להציץ אלי זוגות של מגפי ד"ר מרטין מחלונות הראווה נפלתי שוב בקסמן הגס ולא יכולתי לסרב. את הסיבוב הקודם עשיתי על מרטינס יד שנייה שקניתי בפיל הלבן, חנות יד שניה ברחובות, ועלו פחות ממאה שקלים לדעתי. אני לא זוכרת מה עלה בגורלן. את הסיבוב הנוכחי אני עושה בזוג שנרכש בהנחת מועדון בשופרא. כמה בורגני מצידי.
ברור לי שיש פה נסיון פאטתי משהו לשחזר אלמנטים מסויימים בנעורי ושאני עושה גלוריפיקציה לאסתטיקה שכבר נטשתי. בימים הראשונים שילבתי אותן עם שמלות וינטאג' פירחוניות בלוק שהזכיר לי את ללניה מהסרט "מציאות נושכת". קלישאת ניינטיז שכמותי. הן עושות לי חשק לנער את האבק מהאלבומים של פרל ג'אם, נירוונה ואליס אין צ'יינס, לחזור להיות צמחונית, ללכת לחלק פליירים של שלום עכשיו, להבריז משיעורים כדי להתמזמז כשההורים בעבודה, (עדיין רלוונטי, רק הפוך. להבריז מעבודה כדי להתמזמז כשהילד בגן) לקרוא שוב את נו לוגו ואת דור ה-X של דאגלס קופלנד ולשבת בסלון מזל. טוב. די. אני צריכה לנתק אותן עכשיו מהתמונות האלה ולנסות לחשוב עליהן מחדש, בצורה רעננה יותר, בשילובים צפויים פחות. היום אני כבר לובשת אותן עם סקיני ג'ינס. התבגרתי. וזה לא שגיל ההתבגרות באמת היה מוצלח כל כך.
קראתי ציטוטים של כל מיני אושיות אופנה שלבשו אותן בעבר, ועכשיו אומרים שאין סיכוי שיצאו איתן מהבית. הם נהנים מהערך הנוסטלגי שלהן אבל מסרבים לגרור אותו איתם. אולי זה באמת עצוב, אבל אני לא מרגישה שאני מנסה לשחזר את הנעורים שלי. בניינטיז בכלל הייתי נוסטלגית לסיקסטיז.  היה לי אז אומץ לייצר שילובים של ג'ינס וקומבינזיונים, מחוכים שחורים מעל חולצות היפיות מתנפנפות, ושכבות של קטיפה, תחרה ודנים. חלק מהשילובים היו מזעזעים, או לפחות ממש לא מחמיאים, אבל אני חושבת שהייתי מתלבשת יצירתית גם אם ביזארית משהו, ואמיצה בהרבה מהיום. אני יודעת להעריך את הניינטיז רק ממרחק של זמן, אז הרגשתי שאני מנסה לרפרר לתקופות אחרות, אבל אני חושבת שזה בעצם היה די גראנג'.

מציאות נושכת. סרט הניינטיז האולטימטיבי

נסיון לשחזר את הלוק. כבר לא עובד. חצאית מפה, טופ קטיפה של מיו מיו ממכירה ביתית, שרשרת של גו נייטיב, שכבר לא קיימים לדעתי, דוק מרטינס.

נעלי גובלן

בחורף שעבר התאהבתי בנעלי גובלן. הן נמכרו בסטורי ועלו יותר משמונה מאות שקלים, שזה קצת הרבה בשבילי, ודוד צחק עלי שהן נראות כמו ספה של סבתות. במהלך שיטוטי בבלוגים של Refashion נתקלתי בפוסט הזה של בלוגרית סופר מגניבה שיש לה חנות וירטואלית יפה ומיוחדת של וינטאג' ווינטאג' משופץ שנקראת Tunnel Vision. אחד הדברים שמיוחדים בה לטעמי היא האסטטיקה הקשוחה והמחוספסת שבדרך כלל פחות קשורה אסוציאטיבית לוינטאג'. והיא גם טבעונית ופעילה לזכויות בע"ח, שזה נהדר. בהשראת הפוסט החלטתי לנסות ליצור בעצמי נעלי גובלן. 

הבסיס הוא זוג של קרוקס מלפני שנתיים בערך עם מין ציפוי קטיפה שהתחיל להתקלף. את הגיזרה הוצאתי על בד גולמי כמו בדיגום חופשי, ובשביל להדביק השתמשתי בדבק בדים גוטרמן. עם בד דק יותר הן היו יוצאות עדינות יותר. הבד העבה עשה אותן קצת צ'אנקיות, אבל אני מרוצה מהתוצאה. אני מקווה שהן יחזיקו מעמד. לא היה צורך בתפירה, אבל הייתי כל כך מרוצה מזה שהצלחתי סוף סוף להשחיל את האוברלוק שעשיתי להן סתם בשביל הכיף. עצוב. אני יודעת.

שמלה אחת וכמה מכירות שוות

השמלה הזו, של אלף אלף, היא רכישה חדשה יחסית מיריד Ready To Wear. הבד שלה קצת נוזלי וחלקלק ויש לה וויב של הלבשה תחתונה, גם בגלל התחרה במחשוף. לבשתי אותה לארוחת ערב משפחתית במסעדה איטלקית ליד הבית. 

בעלי צילם

 אני אוהבת את אלף אלף. יש באסתטיקה שלהם משהו ענוג.  תמיד רציתי להיות ענוגה, אבל נראה לי שזו פריבילגיה ששמורה לרוב לבעלות שיער חלק ותווי פנים עדינים יותר משלי.

 אני נועלת את הנעליים מהפוסט הזה. הן התגלו כנוחות מאוד, באופן מפתיע. התיק ממכירה ביתית של רוני כהן, ממארגני שוק האקססוריז, שמארגנת מכירה גם בסוף השבוע הזה. לצערי היא עברה לגבעתיים ואני עצלנית. המכירות הקודמות היו די קרובות אלי, אבל אם אתם באזור שווה  לקפוץ. מכירה מסקרנת נוספת, שאליה אני כנראה אלך, אמורה להיות במועדון הקומפורט 13 בפלורנטין. אני לא מכירה הרבה מהמעצבים שם, רק את הדברים של About:Blank, שאני אוהבת.

ואם כבר אתם בפלורנטין, כדאי לקפוץ לסטודיו של סיסטר M ברחוב סלמה. יש הנחות סוף עונה והדברים שלהן ממש יפים.