‏הצגת רשומות עם תוויות שמלות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שמלות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 12 באוקטובר 2015

בגדים שלא הספקתי

ניסיתי. באמת שניסיתי לכתוב רשימה סתווית או חורפית עם סריגי אוברסייז מכרבלים ומגפונים. אספתי חומרים ואיפשהו בשלב הציור הרגשתי שאני עדיין לא שם. נורא מתחשק לי חורף ואני עוקבת בשקיקה אחרי קולקציות חורף שיוצאות עכשיו ומנסה לגבש לעצמי בראש מי אני רוצה להיות כשיצטנן אבל הכי התחשק לי להיפרד מהקיץ כמו שצריך, עם שמלמלות קטנות מקולקציות עבר שהחמצתי ואני עדיין עצובה בגללן.   הוספתי גם מכנסיים ארוכים, כי בכל זאת מתחיל להיות קר.
 שמלת הקומבינזיון הזו של ענבל מימרן, כי אני אוהבת משחקי שקיפויות וצבעי פודרה עדינים. החיוורון הזה לאו דווקא הולם אותי אבל כן תמיד מרגש.
שמלה של פיו פיו. כי הדפסים גאומטריים זה כיף והגזרה שלה מתוקה.

מכנסיים של שרה בראון בצבע אבן. אני אוהבת קרסוליים חשופים אבל בחורף קר לי מדי ובקייץ אני לא לובשת מכנסיים ארוכות אז אני יכולה ליישם את המראה הזה רק בעונות מעבר, שזה עכשיו.
אני מתכננת את הקעקוע הבא שלי למתישהו בקרוב. זה כנראה יהיה צב והוא כנראה יתמקם לי על הקרסול, כי קרסול הוא מקום טוב לצבים. זו הסקיצה שציירתי לו בינתיים. הוא בטח עוד יעבור עריכה, אבל נראה לי שהוא הצב הנכון. 





יום שבת, 3 באוקטובר 2015

יותר מדי שמלות שחורות

באמת שאין לי יותר מדי שמלות שחורות. הן לא דומות אחת לשנייה אפילו קצת. באמת. ואפילו ציירתי אותן כדי להוכיח את זה. 
זו של דפנה לוינסון עשויה מטריקו מהסוג העבה. יחסית לשמלות טריקו היא לא גמישה ודי צמודה ויש לה גזרת אמפייר. יש לי אותה חמש שנים ואני חושבת שהגיע הזמן להיפרד ממנה כי היא כבר קצת צמודה מדי בשבילי אבל התחלתי לעשות פילאטיס אז אולי אני עוד ארזה ואוכל ללבוש אותה שוב.

זו של שרה בראון והיא מושלמת. יש לה כיסים והיא נעימה נורא ואני לובשת אותה הרבה יותר מדי.

שמלת פשתן של הדס הול, שעושה שמלות מסתובבות בגזרות פשוטות ומוצלחות לנשים וילדות. קצת קשה לי איתה, גם בגלל הפשתן וגם בגלל האוברסייז אבל יש לה כיסים ובסך הכל מדובר בשמלה מוצלחת למרות שהייתי מעדיפה אותה בטריקו או בכותנה.

 שמלת טריקו שתפרתי בעצמי. יש לי אחת זהה כמעט לחלוטין מסלון ברלין ועוד אחת כזו בפסים אבל אני לובשת אותן המון אז זה בסדר.
שמלת יד שנייה שקיצרתי. היא די צמודה וסקסית יחסית לדברים שאני בדרך כלל לובשת ואני שומרת אותה למקומות בהם אני מרשה לעצמי להיות מעט סליזית.

שמלת טי שירט של אמריקן אפרל. היא שלי כבר חמש שנים והגזרה שלה מעולה. היא ליוותה אותי הריונות אבל לא נשחקה מהמתיחות אבל היא כל הזמן נעלמת לי. אין לי מושג למה.


שמלת כותנה של אייזק מיזרחי לטארגט. מצאתי אותה בחנות יד שנייה במידה שגדולה עלי בהמון אז הצרתי אותה אבל השארתי אותה אוברסייז. היא לא מסוג השמלות הסקסיות והמחמיאות אלא מהסוג השני.



 זו ברירת המחדל שלי לסיטואציות שאני רוצה להרגיש בהן יפה אבל לא מתאמצת. שמלה שקופה של NOTE עם קפלים, כפתורים וקשירה במותניים. היא מקבלת את האופי של מה שבוחרים ללבוש מתחתיה וזה מאפשר לשחק עם מידת האלגנטיות שלה.
שמלת יד שניה עם חצאית טול וחלק עליון עבה ויציב יחסית. שמלה שאני לובשת רק לאירועים רשמיים יחסית, מה שאומר שבקושי יוצא לי ללבוש אותה.
 שמלת סריג חורפית של תמנון. זולה, פשוטה ומוצלחת. אני לא לובשת הרבה שמלות בחורף כי היתרון היחסי של שמלות הוא שלא צריך לחשוב יותר מדי על שילובים כשלובשים אותן, אבל כשצריך להתאים להן גם גרביונים , עליונית ומעיל ולמצוא את האיזון הנכון בין המראה החסוד שעלול להתקבל לבין הפאם פאטאל הלא מאוד חסודה שאת מנסה להיות שמלה בחורף הופכת לתיק רציני. זו יחסית מצליחה לשמור על הפשטות הזו. היא לא חסודה מדי וניתן לשלב אותה במגוון סגנונות.

שמלה בגזרת חולצה גברית. אני כבר לא זוכרת איפה קניתי אותה אבל לא חסרות כאלה ומדובר בפריט מוצלח ושימושי.
לא נכנסו לרשימה השחורות המנוקדות, הפרחוניות והמפוספסות, אחת עם צווארון כסוף ובטח עוד איזו שחורה חלקה או שתיים ששכחתי ועוד כמה שאני לא לובשת אבל מתקשה להעביר הלאה.
 למשל שמלת שכבות התחרה הזו.
או השמלה הגותית הפייתית הזו שחברה מצאה ברחוב והחלפתי תמורת חצאית לפני שנים.
שמלות שחורות הן קטגוריה בפני עצמה. קצת כמו שאף פעם אין יותר מדי ג'ינסים או יותר מדי נעלי בלרינה בצבע ניוד ולקים אדומים. או שאולי בעצם יש? 

*השמלות שנזכרתי בהן תוך כדי כתיבת הפוסט צוירו בעכבר כשבזרועותיי פעוטה יונקת. לכן הן פחות מוצלחות. עם קוראי וקוראותי סליחה.







יום שבת, 4 באפריל 2015

מתנות ליום ההולדת

יום ההולדת שלי נפל על יום הבחירות. ביליתי את רובו במיטה עם חום גבוה, רועדת ומרחמת על עצמי. היום שאחריו היה מדכא אפילו יותר. את השבוע שאחריו ביליתי בטיפול בילד חולה ובתינוקת בריאה. אני עדיין מפצה את עצמי על השבועיים האלה. בליל הסדר חיטטתי בארגזים ישנים בהם קיוויתי למצוא עותקים ישנים של "סטיות של פינגווינים" המיתולוגי שרכשתי בשלהי שנות התשעים כשרק יצאו. במקומם מצאתי טבעת שעברה מסבתא של סבא שלי, לאימא שלו ולסבתא שלי ואלי. אני לא יודעת ממה עשויה הטבעת אבל האבן הירוקה הזו יפהפייה. היא קצת גדולה בשבילי לשימוש יומיומי אבל אני שמחה שיש לי את המזכרת הזו ממנה. אני מקווה שאצליח לשמור עליה. איבדתי לא מעט תכשיטים, ביניהם טבעת האירוסין שלי, שלמרבה המזל לא היתה טבעת יהלום, וכמה תכשיטים מבת המצווה. אני גרועה ממש בשמירה על דברים יקרי ערך.
לאחרונה גיליתי את מעצבת התכשיטים קטיה אלפא. הסגנון שלה הוא גראנג'י, מרוט ועמוס בקטע של פאנק רוק מהסוג הזוהר והמטונף. אני יכולה לדמיין את דבי הארי או את ג'ניס ג'ופלין עונדות אותם. היא משלבת קרושה במתכת, פנינים, פרחי בד, פרנזים וחוטים והאפקט שנוצר מרהיב. אני ודוד נסענו לסטודיו שלה כדי לבחור לי מתנת יום הולדת ובחרתי שרשרת וצמיד עדינים יחסית, בגלל שתכשיטים גדולים וכבדים מפריעים לי בדרך כלל. אני הכי אוהבת את תכשיטי הכסף הסרוגים שלה. 
הבושם שלי כרגע הוא Play in the city של ג'יבנשי. קיבלתי אותו כשקניתי סרום והוא נעים וחמצמץ. המסקרה הקיפודית שלהם, לעומת זאת, נמרחת לי ולא יורדת בקלות כשאני מנסה להוריד אותה. אחריה אני מתכוונת לחזור לזו של קליניק. עוד התקבלו ליום ההולדת: נעלי בלרינה בניוד, שמלה של בלינקי, שמלה ושלוש חולצות מסלון ברלין וחולצה של רותם והדס. אני זקוקה לסניקרס חדשות בגלל שהבנסימון שלי כבר קרועות ומוכתמות. אני מתלבטת בין עוד זוג של בנסימון לבין אולסטרז או קדס בלבן או אפור. 


יום שני, 30 ביוני 2014

שבוע 35. קיץ. שמלות.

איכשהו הגעתי לשבוע 35. בינתיים הגעתי פעמיים למיון, פעם אחת בגלל צירים מוקדמים של התייבשות ופעם בגלל התעלפות. אני אנמית, כמו שבטח אפשר לראות בתמונות, ועליתי בערך 8 קילו, שזה יותר מבהריון הקודם. אני מרגישה כאילו אני בהריון כבר שנה רצוף. אולי בגלל המהירות שבה נקלטתי אחרי ההפלה הגוף שלי פשוט סופר גם את החודשים האלה. מצד שני אני די אוהבת להתלבש להריון בקיץ. שמלות קטנות ורחבות תמיד אהבתי וחוץ מהן יש לי כמה מכנסוני ג'ינס גזורים. 
אחד החסרונות בהריון מתקדם הוא הקושי לצבוע את ציפורני הרגליים של עצמך. בינתיים יצא לי לסנג'ר את אימא שלי ואת אחותי אבל לקים מתקלפים מהר וכרגע מצב הציפורניים שלי קטסטרופלי למדי. אני צריכה לטפל בזה בהזדמנות. בפעם האחרונה שהלכתי לפדיקוריסטית היא פצעה אותי ומאז אני חוששת מהן. 
שקלתי להצטרף לטרנד הסלפי בביקיני אבל אני לא מרגישה נוח עם הגוף שלי כרגע. רואים את הורידים על הבטן שלי והפופיק נראה מוזר. אולי אחרי הלידה מתישהו. את הביקיני הראשון שלי קניתי קצת אחרי שילדתי את עומר. כנראה משהו בחוויה הזו כן מחבר לגוף או לפחות מסיר קצת עכבות. 
השמלה השחורה היא של רוני קנטור. קניתי אותה בהנחת יום הולדת והיא נוחה ומרשימה גם על כרס הריון. בכלל בקולקציה החדשה שלה יש הרבה שמלות שמתאימות להריון. השמלה השניה שאיתה הצטלמתי היא שמלת החוף\בית\חרישה שלי לסוף ההריון. אם אני זוכרת נכון לבשתי אותה המון גם בסוף ההריון הקודם וגם בשנים שביניהם. היא לא ייצוגית בעליל אבל היא אוורירית ונעימה ויש לה כיסים ואני שמחה בכל פעם שהיא חוזרת מהכביסה. נראה לי שהיא ממכירה ביתית כלשהי. השמלה השלישית היא של הארטברייקר ממכירה למען נפגעות תקיפה מינית. היא די חושפנית וכשאני לובשת אותה שלא בהריון אני תמיד מקבלת הערות. 
אני מנסה להאריך את השיער. לקראת סוף ההריון הקודם ניסיתי תספורת בנוסח "תינוקה של רוזמרי". כן. הומור דפוק. כרגע מתחשק לי משהו רך יותר. למרות שבסופו של דבר בכל התמונות מבית החולים יוצאת תסרוקת בית חולים. משהו באוויר כנראה. 
כבר כתבתי שאני שונאת להיות בהריון? אני כבר סופרת את הדקות עד הלידה ומתכננת להתחיל את הזירוזים הטבעיים בעוד שבועיים וגם זה דורש ממני איפוק על אנושי. ההריון הזה היה כואב וקשה אבל הוא מתקרב לסופו. אני בונה על ללדת בשבוע 37 כמו בפעם שעברה. לסחוב עד שבוע 40 נשמע לי זוועה, אבל לא תמיד אפשר להחליט וכנראה שהיא תצא כשתהיה מוכנה. 
שלום בינתיים
לילך

















יום רביעי, 14 במאי 2014

שמלות ישנות, מחשבות חדשות

 כבר כתבתי פה הרבה על האהבה הענקית שלי למכירות ביתיות ולמכירות גראז'. אני תמיד מתרגשת למצוא בהן פריטים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר ובמחירים נוחים. הבגדים של אילוצ'קה הם סוג של קסם. היא הייתה המעצבת הישראלית הכי מרגשת ומעניינת שיצא לי להיתקל בה בארץ והייתי עצובה נורא כשהיא סגרה. מאז בכל פעם שאני נתקלת בפריט שלה במכירה אני חייבת לנכס אותו לעצמי. את השמלה המתוקה בתכלת וצהוב מצאתי במכירה של עיתונאית האופנה פלורה צפובסקי. היא עולה עלי בקושי עכשיו, בכל זאת אני בחודש שביעי, אבל לדעתי קצת אחרי שאלד היא תהיה מושלמת. אני יודעת שאחד מחוקי השופינג הוא לא לקנות בגדים למשקל שאת מתכננת להגיע אליו אלא רק כאלה שמתאימים כרגע אבל בגדים של אילוצ'קה הם נקודת חולשה איומה שלי.
המציאה השניה היא שמלה שמצאתי במכירת הגראז' של חנות הוינטאג' אשת חיל.  המכירות שלהם הן תמיד סוג של חוויה קצת מפוקפקת. ערימות של סמרטוטי פוליאסטר צבעוניים על הרצפה ועל הקולבים וערימת היפסטריות חובבות אופנה שעטות על כל פיסת בד שמושלכת לכיוונן. בעבר הם היו מוכרים כל פריט בעשרה שקלים. במכירה האחרונה המחיר הוכפל והמראות כוסו, מה שהפך את הבחירה להימור מוחלט. מצד שני כמה מהבגדים האהובים שלי נמצאו במכירות שלהם ובעשרים שקל לפריט זה לא נורא להמר קצת. היו לשמלה שרוולים שהעדפתי להסיר אבל חוץ מהם היא מושלמת. לדעתי גם בתור שמלת לא הריון היא תהיה נפלאה גם אם בלתי מתאימה להנקה. ההדפס והגזרה שלה מזכירים לי את אלגנטיות מזרח תיכונית שניסו לגבש בתקופת משכית או שעושה עכשיו תמר פרימק.
אני מתחילה להיות ענקית וכבד לי נורא. אני משתמשת בחגורה אורטופדית כעורה כי הגב שלי כואב ורוב הזמן נועלת קרוקס בלרינה מנומרות שמצאתי בויצ"ו ב-30 שקלים, נעלי בן סימון אפורות או את הרפטו. כל אופציה אחרת גורמת לי לייסורים. עדיין לא חשבנו על שם לילדה וכנראה נצטרך לעזוב את הדירה בסוף החוזה כי בעלי הבית שלנו רוצים למכור אבל אני מתרגשת מכל השינויים האלה, חוץ מאלה שכרוכים בהתפרקות הגוף שלי. אני סוף סוף מרשה לעצמי לצפות לתינוקת החדשה שלא מפסיקה לזוז ולהשתולל לי בבטן ומעבר דירה נשמע לי כרגע מרענן למרות שאני נורא אוהבת את הדירה שלנו. יכול להיות שאפילו נעזוב קצת את תל אביב, ושזה לא יהיה כל כך נורא. מקסימום תמיד נוכל לחזור.






יום חמישי, 25 ביולי 2013

שתי שמלות כותנה מודפסות ומובטלת

עוד מעט יש לי ראיון לעבודה שנשמעת לי חלומית. היא תדרוש ממני יותר זמן ולבוש יותר רשמי אבל אם אקבל אותה נראה לי שאהנה ממנה נורא. אני חושבת שקוד הלבוש שהייתי מכוונת אליו הוא תמהיל עדין של שיק בוהמייני נינוח עם קמצוץ של אלגנטיות. מאחר שאינני מיחידות הסגולה ששולפות לוקים כאלה מהשרוול בלי להזיע אני מכוונת נמוך יותר, ל"קצת פחות מטונפת, קצת יותר ארוזה" ומסתפקת בזה. בינתיים אלה השמלות שאני חושבת שיהיו שמלות הריאיונות שלי בזמן הקרוב. הבורדו של אילנית שמיע עברה קצת התאמות שלי. העדפתי אותה סגורה אז הורדתי לה את הכפתורים וחיברתי את הפרונט ואני יותר אוהבת אותה מאז. הסגולה צהובה מאמה ואני מאוהבת בה לגמרי. היא כל כך אני. גם בהדפס הגיאומטרי ובצבעים המנוגדים וגם הגיזרה השמרנית אבל לא באמת. היא מושלמת בעייני.
הצטלמתי בלי איפור, אז תאלצו לסלוח לי על הבלגן בפרצוף. השרשרת שאני עונדת היא לב האוריגמי של שלומית אופיר שקיבלתי מדוד. זה הלב הראשון שקיבלתי והוא כיפי ולא קיטשי. במקביל לחיפושי העבודה התחלתי גם לעבוד עם אמא שלי על פרוייקט שהיא מדברת עליו כבר שנים ורוצה שאאייר לה אותו. היא לקוחה קשה שכל הזמן משנה את דעתה וכבר כמעט שנפרדנו בגלל שיטות העבודה שלה, אבל אנחנו נותנות לזה עוד צ'אנס. קשה לעבוד עם משפחה. נראה לי שאם היא הייתה לקוחה רגילה הכל היה הרבה יותר קל. 
לעומר יש יום הולדת שנתיים בעוד שבוע ואני עושה נסיונות אפייה לעוגת יום הולדת לגן. היום עשיתי שוקולד ושמנת חמוצה. יצא טעים. אני חושבת שהוא יקבל מאיתנו ערכת תופים, כי הוא מאוד אוהב מוזיקה ומתופף על הכל בערך. אני מקווה שהשכנים לא יזרקו אותנו מהבית. ימי הולדת זה מרגש.  
אז מה חשבתם על השמלות? 
*עידכון: בדקתי והשמלה מאמה עשויה מויסקוזה ולא מכותנה








יום שני, 15 ביולי 2013

אוברולים קוקטיים ושמלות פרחוניות

בדרך לפסיכולוג שלי אני תמיד עוברת בין חנויות בגדים ועוצרת למדידות. אני מקדימה כרונית ומנסה למתן את התכונה הזו בכך שאגרום לעצמי להתעכב בדרך כמה שיותר. חוץ מהצילום הראשון והאחרון כולם נעשו בפלאשבאק בסנטר, החנות שבזמן האחרון הכי עונה לצרכים הרגשיים שלי, שכרגע אפשר להגדיר אותם כאינפנטיליזם מקושקש. הרבה אוברולים קצרצרים ושמלות פרחוניות, שורטים וחולצות צבעוניות. את השמלה אתה יצאתי דווקא יש לי בערך שנה ממכירה ביתית שהגעתי אליה דרך שלט ברחוב. היא שמלת הכמעט מקסי הכמעט יחידה שלי. הגובה שלי הוא 153 ס"מ ואני לא דקיקה ולכן מקסי לרוב לא עושה עמי חסד, אבל בזו יש משהו שהוא גם מאוד נשי וגם גראנג'י ואני מאוד אוהבת אותה. 
אני מצולמת בלי איפור. זה לא קורה הרבה, זה לא נראה טוב במיוחד, אבל זה משהו שעובר עלי בזמן האחרון. כנראה שזה החום. שנים השתמשתי בדאבל וור של אסתי לאודר ופתאום אני מסתפקת בקרם לחות עם מעט גוון או במייק אפ מינרלי של גאיה, שהכיסוי שלו מקסים אבל העמידות שלו בקאנטים. לפני שבוע יצאתי בערב לאנשהו ושמתי את הדאבל וור וממש היה לי קשה להסתכל על עצמי. הוא נראה לי פתאום כל כך כבד. 
אני אשמח לשמוע מה דעתכם על מה שמדדתי ובכלל. אני חושבת שאני צריכה למצוא חברה חדשה שתצבוט אותי בכל פעם שאשתמש בשילוב המלים "אוברול קוקטי". אוברול הוא מהפריטים הפחות קוקטיים שקיימים, ובכל זאת לי הם גורמים להרגיש כזו. אני חושבת שמצאתי את הבושם הבא שלי אבל אצטרך לנסות אותו עוד כמה פעמים לפני שאחליט. אסנס של נרסיסו רודריגז. גם בפלאואר של קנזו התאהבתי אבל דוד חושב שהוא מגעיל.



אייטיז לפנים

שמלה פסיכדלית

אוברול קוקטי שבסוף רכשתי

קצת חבל לי שלא לקחתי אותו. אולי אחזור בשבילו מחר. התמונה יצאה גרועה



הנעליים החדשות שלי מטופ שופ. עלו שישים שקלים בערך בסוף עונה ואני אוהבת אותן כל כך




יום שלישי, 2 ביולי 2013

מחשבות לתקופת המתנה

המון זמן לא כתבתי פה. הייתה לי תקופה קצת מלחיצה. אני כרגע בחיפושי עבודה, שזה נורא מתסכל. סיימתי את הקורס, יש לי התחלה של תיק עבודות (אתם מוזמנים להציץ בו) ושלחתי קורות חיים להמון מקומות ועכשיו אני פשוט מחכה שיחזרו אלי. אני שונאת לחכות. זה מתנגש לי עם ה-ADD. דחיית סיפוקים וכאלה. השער שלי נתקע במין אורך ביניים מעצבן. הוא כבר התחיל להציק לי, להסתבך בדברים ולהיות חם וכבד והוא אפילו לא ארוך. ארוכות שיער, איך אתן סובלות את זה? בא לי כבר לצאת לעבוד. אני רוצה להתלבש בשביל אנשים מבוגרים ולא רק כדי לקחת את הילד לגן. לעבוד מהבית זה נחמד אבל לאנשים כמוני חוסר מסגרת גורם לעשות שטויות כמו לשרוף ימים שלמים בדיונים פייסבוקיים על מגדר ופמיניזם תוך כדי פיצוץ סוכריות בקנדי קראש. 
ביום חמישי חברה אהובה עושה ערב ספרותי ותערוכה בחנות הספרים סיפור פשוט. אני מתרגשת בשבילה. היא אמנית וצורפת מוכשרת שלמדה בבצלאל ועכשיו היא עשתה פרויקט בהשראת סיפורים קצרצרים של אלכס אפשטיין. נראה לי שיהיה מעניין. עומר בן שנתיים וכבר יש לו הומור שחור. המשחק האהוב עליו עכשיו הוא "אימא רואה ג'וק." הוא ודוד מחקים אותי צווחת ובורחת מג'וקים ומתפוצצים מצחוק. זה די חמוד. 
השמלה שאני לובשת בתמונות היא מפלאשבק, חנות הוינטאג' החדשה יחסית בדיזינגוף סנטר. יש בה מבחר די גדול ותמיד אני מוצאת בה דברים שאני רוצה. היא מסודרת קצת כמו חנויות יד שנייה שראיתי בחו"ל. דווקא את הבגדים המשופצים שם אני פחות אוהבת. לעצב מחדש אמור להיות קצת יותר מלגזור שרוולים ולהוסיף גומי במותניים. 
התגעגעתי לבלוג ולקוראים וחשבתי עליכם המון אבל חסרו לי האנרגיות לשבת ולכתוב או לצלם. אני מקווה לחזור לזה עכשיו. 

השמלה מפלאשבק

הנעליים מטופשופ



יום רביעי, 10 באפריל 2013

מסיבת תחפושות של בן אדם אחד

קורס הפוטושופ שלי מתקרב לסיום ולקראת הפרויקט הסופי אני צריכה לעשות עבודה שתהיה מעניינת מספיק לתיק העבודות ומהנה מספיק כדי שלא אעזוב אותה באמצע. אלה חלק מהצילומים שעשיתי לקראתה. אני הולכת לביים סצנה שבה אגלם דמויות שונות. מעניין אותי מה אתם חושבים על חומרי הגלם. אעלה גם את התוצאה הסופית כמובן. דוד צילם את התמונות בחדר המדרגות, כמו בדרך כלל, ונראה לי שקצת הבהלנו את אחת השכנות, אבל היה כיף. יכול להיות שאני לגמרי מגזימה עם ההיקף של הפרויקט הזה? חלק פשוט לוקחים תמונות מהאינטרנט. לא הופכים את זה להפקה. תמיד אני חייבת לסבך הכל. אני יודעת שהצבעים קצת לא עובדים ביחד אבל הכל יהיה בסוף בספיה או שחור לבן בטח. יהיו עוד תמונות, אבל הן עוד בשלב התכנון.















יום רביעי, 3 באפריל 2013

קצת פוטושופ והרבה נוירוזה


היה לי היום שיעור שבו למדתי לשחק עם צבעים, אז הייתי חייבת לנסות לאפר את עצמי בעזרת פוטושופ. אני לא בטוחה שזה נראה טבעי במיוחד, אבל אני רק בהתחלה ומתאמנת כל הזמן. אשמח לפידבקים. אז אם תהיתם לאן נעלמו העיגולים הכהים מסביב לעיניים שלי, זה לא קונסילר חדש.  את השמלה מצאתי במכירה של פלורה מהבלוג "בגדים על עצים". היא אחת מעיתונאיות האופנה והבלוגריות שאני אוהבת לקרוא והטעם שלה באופנה צבעוני, שמח ומעניין, כך שבמכירות שלה אני כמעט תמיד מוצאת פריטים שאני רוצה.  במכירה היא לבשה אוברול פרחוני של מנגו שגם לי יש. זו סיטואציה שאני לא יודעת מה לעשות בה. כשאתה יודע שלמישהו יש את אותו הבגד שגם לך יש אתה אמור להימנע מללבוש אותו כשאתה עלול לפגוש את אותו בן אדם? ואם זה בגד ששאלת אותו מאיפה הוא ואז רכשת לעצמך? ואם זה משהו שראית בבלוג של מישהו ורכשת בהשראתו?

יש כל מיני דברים שאני חושבת שיש לגביהם כללים שאני פשוט לא מבינה. אני בטח לגמרי מנפחת את זה לעצמי בראש, אבל נראה לי שיש פה פוטנציאל מבוכה עצום. בעיקר לנוירוטית כמוני. אני פשוט צריכה להפסיק לשאול אנשים מאיפה הבגדים שלהם.
בזו קצת השתוללתי עם הריטושים

זו בלי פוטושופ



יום שישי, 25 בינואר 2013

געגועי לכפילה כריזמטית


קארי בראדשו אמרה פעם שניו יורקרים ילכו גם לפתיחה של מעטפה אם יגישו שם שמפניה. יכול להיות שגם בתל אביב זה ככה? למכירת הסאמפלים של גרטרוד הלכתי בין השאר כי אני אוהבת את הדברים שלהם. כבר כתבתי על זה כאן. אני חייבת להודות שכשפתחתי את הבלוג הייתה לי מין פנטזיית עיתונאית אופנה ששולחים לה הזמנות ומתנות כדי שתכתוב על דברים. זו לא הייתה הסיבה אבל בהחלט חלק מהאפיל של התפקיד, למרות החסרונות. המכירה הזו הייתה הפעם הראשונה בה הוזמנתי לאירוע בלוגריות. הייתה קאווה והיו תותים שמנמנים ואדומים והמעצבת המתוקה דיברה איתנו קצת על התהליך שעוברים הפריטים תוך כדי התגבשות הקולקציה.
לפעמים הייתי רוצה שתהיה לי כפילה כריזמטית, מגניבה וקצת יותר יפה שאוכל לשלוח למקומות כאלה במקומי. אני תמיד מרגישה שכשאנשים שמכירים אותי מהבלוג פוגשים אותי במציאות הם קצת מתאכזבים. אני חושבת שאם הייתה לי כפילה כזו הייתי מקנאה בה נורא, אז אולי עדיף שלא.
השיער שלי עכשיו חום בהיר. אני מתכוונת לחזור לכהה בקרוב, אבל בינתיים רוצה להוציא מהסיסטם את הכמיהה לבהיר. אני יודעת שזה פחות מחמיא לי. אולי זה בגלל שעכשיו אני פחות יודעת איך להתאפר ומה ללבוש עם הצבעים האלה. אני חושבת שמעיל העננים שהצטלמתי איתו בסייל הוא בהחלט צעד בכיוון הנכון. הוא מקסים בעיני. אני אוהבת עננים. אהבתי מאוד גם את השמלות בהשראת חולצה גברית.




                 

יש לי אינסטגרם. עומר נראה בתמונה הזו כמו שחקן פוטבול קטן מהסבנטיז