מחשבות לתקופת המתנה

המון זמן לא כתבתי פה. הייתה לי תקופה קצת מלחיצה. אני כרגע בחיפושי עבודה, שזה נורא מתסכל. סיימתי את הקורס, יש לי התחלה של תיק עבודות (אתם מוזמנים להציץ בו) ושלחתי קורות חיים להמון מקומות ועכשיו אני פשוט מחכה שיחזרו אלי. אני שונאת לחכות. זה מתנגש לי עם ה-ADD. דחיית סיפוקים וכאלה. השער שלי נתקע במין אורך ביניים מעצבן. הוא כבר התחיל להציק לי, להסתבך בדברים ולהיות חם וכבד והוא אפילו לא ארוך. ארוכות שיער, איך אתן סובלות את זה? בא לי כבר לצאת לעבוד. אני רוצה להתלבש בשביל אנשים מבוגרים ולא רק כדי לקחת את הילד לגן. לעבוד מהבית זה נחמד אבל לאנשים כמוני חוסר מסגרת גורם לעשות שטויות כמו לשרוף ימים שלמים בדיונים פייסבוקיים על מגדר ופמיניזם תוך כדי פיצוץ סוכריות בקנדי קראש. 

ביום חמישי חברה אהובה עושה ערב ספרותי ותערוכה בחנות הספרים סיפור פשוט. אני מתרגשת בשבילה. היא אמנית וצורפת מוכשרת שלמדה בבצלאל ועכשיו היא עשתה פרויקט בהשראת סיפורים קצרצרים של אלכס אפשטיין. נראה לי שיהיה מעניין. עומר בן שנתיים וכבר יש לו הומור שחור. המשחק האהוב עליו עכשיו הוא "אימא רואה ג'וק." הוא ודוד מחקים אותי צווחת ובורחת מג'וקים ומתפוצצים מצחוק. זה די חמוד. 

השמלה שאני לובשת בתמונות היא מפלאשבק, חנות הוינטאג' החדשה יחסית בדיזינגוף סנטר. יש בה מבחר די גדול ותמיד אני מוצאת בה דברים שאני רוצה. היא מסודרת קצת כמו חנויות יד שנייה שראיתי בחו"ל. דווקא את הבגדים המשופצים שם אני פחות אוהבת. לעצב מחדש אמור להיות קצת יותר מלגזור שרוולים ולהוסיף גומי במותניים. 

התגעגעתי לבלוג ולקוראים וחשבתי עליכם המון אבל חסרו לי האנרגיות לשבת ולכתוב או לצלם. אני מקווה לחזור לזה עכשיו. 

השמלה מפלאשבק

הנעליים מטופשופ