בשמי נישה. איזה כיף.

כמה עובדות על חוש הריח המופרע שלי:

 1.אני יודעת לזהות איזו גננת עבדה היום לפי הריח מהשער של הילדים. לא תמיד, וחלקן לא משתמשות בבושם, אבל היו כמה שתמיד זיהיתי.

2.ריח של שום מטוגן עושה אותי רעבה, אבל אני מנחשת שהוא עושה את זה לכולם. שום מטוגן זה טעים. 

3.אני מעדיפה בשמים שנשארים צמודים לעור. כאלה שמריחים בעיקר כשקוברים את האף בצוואר של אדם אהוב. עננת בושם יכולה להיות מרתיעה. 

4.בדרך כלל אני מזהה באיזה בושם משתמשים אנשים שעוברים לידי ברחוב. זה נכון בעיקר על נשים כי בבשמים לגברים אני פחות מבינה בגלל שרוב הגברים בחיי לא משתמשים בבושם.

5.חוץ מבשמים בהם השתמשו אנשים שיצאתי אתם פעם. תמיד תישאר לי פינה חמה בלב לסי קיי 1, הבושם בו השתמש החבר הראשון שלי בזמן שהיינו ביחד.

6.אני מעדיפה בשמים שניתן לזהות בהם תו עיקרי, כלומר שוקולד, גרדניה וכו' שהתפקיד של שאר התווים הוא ללוות ולהעצים אותו ופחות מיקסים לא מזוהים בריח כללי של בושם.

מסיבות אלה אני נוטה להעדיף בשמי נישה, שלרוב הריחות שלהם סינטתיים פחות, מוכרים פחות ומעניינים בהרבה. ובכן, מישהו כנראה חולק איתי את ההתמכרות, שלא לומר האובססיה, כי בזמן האחרון אפריל והמשביר לצרכן התחילו למכור מבחר נאה שלהם. יש עוד המון שלא הספקתי לנסות אבל אני עובדת על זה.

סבא שלי קנה לי את אוסף הבשמים המוקטנים הזה בספורה. האהובים עלי בינתיים הם הWarm cotton של קלין והתפוז של אטלייה קולון. את שניהם ניתן להשיג בארץ. נסט וטוקיו מילק מעט כבדים לטעמי וטוקה נחמד אבל כרגע יש לי בשמים מעניינים יותר ממנו על המדף. 

נכון שלא כולם שונאים שמקלפים לידם תפוז באוטובוס? נכון? נכון? כי אני למשל ממש אוהבת את הריח של פירות הדר טריים ואת הריח של השמנים שמשתחררים מקליפתם כשהיא נבצעת ונדבקים לאצבעות. כשילדתי הדולה שלי נתנה לי להריח שמן תפוז. אני לא יודעת אילו תכונות מרגיעות או מזרזות לידה יש לו אבל הריח שלו נפלא. את הבושם הזה יאהבו אנשים שחולקים איתי את הסטייה הזו כנראה. כל השאר מוזמנים להסתפק בבושם הוניל של אטלייה, שבניגוד לרוב בשמי הוניל הוא עצי ונטול מתיקות אבל מעולה.

 פנהליגון הוא מותג בישום בריטי שאהוב על משפחת המלוכה. האם הוא נקרא על שם ארת'ור פנהליגון מאבירי השולחן העגול? יתכן. לא בדקתי עדיין. אני מקווה שכן. בכל מקרה הבשמים של פנהליגון גורמים לי לחשוב על אצילה ימיביניימית שמתבשמת בשמנים טהורים של צמחים שנקטפו עבורה במיוחד מהגן ונרקחו בקפידה על ידי האלכימאי המלכותי. אם אי פעם חלמת להיות גוויניביר או סתם נסיכה בריטית הבשמים של פנהליגון הם צעד בכיוון הנכון. מבין אלה שניסיתי אהבתי במיוחד את אלניסיה, שהוא ניחוח עשיר שמורכב מפרחים לבנים ווניל. הוא נשי, רך ומתקתק בלי להיות סכריני ויש סיכוי שהוא הבושם האהוב עלי כרגע.
פריחת התפוז הוא ניחוח רענן יותר של פרחים טריים והתלבטתי ארוכות בינו לבין אלניסיה. אני מאמינה שאחזור אליו בהמשך.

ל'ארטיזן הוא מותג נוסף של בשמי בוטיק שכדאי לנסות ונמכר עכשיו באפריל. אני אהבתי במיוחד את הסיגליות הפרחוני ירקרק, האמבר המתוק והחושני ו-L’Ete en Douce העשבוני והמרענן. 

טווח המחירים של בשמי הנישה הוא רחב. אלה שכתבתי עליהם נמצאים בטווח הממוצע יחסית. הבשמים של קלין וטוקה הם בסביבות המאתיים ומשהו, של ל'ארטיזאן ופנהליגון בסביבות הארבע מאות. בדרך כלל אין עליהם הנחות אבל ניתן למצוא אותם במחירים סבירים יחסית באתרים כמו סטרוברינט ועכשיו אפשר לנסות אותם בארץ לפני הקניה או להוציא עליהם את תלושי החג. בכל אופן כדאי לנסות ולהריח ולו רק כדי להכיר חווית בישום שחורגת מעט מהמוכר והשגרתי. 

מתנות ליום ההולדת

יום ההולדת שלי נפל על יום הבחירות. ביליתי את רובו במיטה עם חום גבוה, רועדת ומרחמת על עצמי. היום שאחריו היה מדכא אפילו יותר. את השבוע שאחריו ביליתי בטיפול בילד חולה ובתינוקת בריאה. אני עדיין מפצה את עצמי על השבועיים האלה. בליל הסדר חיטטתי בארגזים ישנים בהם קיוויתי למצוא עותקים ישנים של "סטיות של פינגווינים" המיתולוגי שרכשתי בשלהי שנות התשעים כשרק יצאו. במקומם מצאתי טבעת שעברה מסבתא של סבא שלי, לאימא שלו ולסבתא שלי ואלי. אני לא יודעת ממה עשויה הטבעת אבל האבן הירוקה הזו יפהפייה. היא קצת גדולה בשבילי לשימוש יומיומי אבל אני שמחה שיש לי את המזכרת הזו ממנה. אני מקווה שאצליח לשמור עליה. איבדתי לא מעט תכשיטים, ביניהם טבעת האירוסין שלי, שלמרבה המזל לא היתה טבעת יהלום, וכמה תכשיטים מבת המצווה. אני גרועה ממש בשמירה על דברים יקרי ערך.

לאחרונה גיליתי את מעצבת התכשיטים קטיה אלפא. הסגנון שלה הוא גראנג'י, מרוט ועמוס בקטע של פאנק רוק מהסוג הזוהר והמטונף. אני יכולה לדמיין את דבי הארי או את ג'ניס ג'ופלין עונדות אותם. היא משלבת קרושה במתכת, פנינים, פרחי בד, פרנזים וחוטים והאפקט שנוצר מרהיב. אני ודוד נסענו לסטודיו שלה כדי לבחור לי מתנת יום הולדת ובחרתי שרשרת וצמיד עדינים יחסית, בגלל שתכשיטים גדולים וכבדים מפריעים לי בדרך כלל. אני הכי אוהבת את תכשיטי הכסף הסרוגים שלה. 

הבושם שלי כרגע הוא Play in the city של ג'יבנשי. קיבלתי אותו כשקניתי סרום והוא נעים וחמצמץ. המסקרה הקיפודית שלהם, לעומת זאת, נמרחת לי ולא יורדת בקלות כשאני מנסה להוריד אותה. אחריה אני מתכוונת לחזור לזו של קליניק. עוד התקבלו ליום ההולדת: נעלי בלרינה בניוד, שמלה של בלינקי, שמלה ושלוש חולצות מסלון ברלין וחולצה של רותם והדס. אני זקוקה לסניקרס חדשות בגלל שהבנסימון שלי כבר קרועות ומוכתמות. אני מתלבטת בין עוד זוג של בנסימון לבין אולסטרז או קדס בלבן או אפור. 

מתנות יום הולדת

אני ענקית. הגעתי לשבוע 20 וכנראה שזו בת. בהריון הזה אני משמינה הרבה יותר מבקודם, בו עליתי בערך 6 קילו. אני מניחה שזה לטובה. חגגתי השבוע יום הולדת וגם זו הייתה חגיגת קלוריות דקדנטית עם עוגת הגבינה המופלאה של הקופי בר. השרשרת בתמונות היא של O-Shan וקיבלתי אותה מדוד ליום ההולדת. מאימא שלי קיבלתי לוח גרפי לציור שחמדתי כבר המון זמן ולעצמי קניתי את הבושם הכחול של קלרינס שהרחתי על חברה ומאז אני מנסה אותו כמעט בכל ביקור בסופר פארם. יש לו ריח עשבוני רענן אבל די מיוחד. הוא מזכיר לי קצת בושם שהיה לי מזמן ושהפסיקו לייצר, The Other של סופט טאץ'. אני לא יודעת אם מישהו חוץ ממני זוכר אותו אבל הוא היה נעים ממש והתיימר להכיל רק תמציות ארומטיות טבעיות. זה של קלרינס עדין ויוקרתי יותר אבל אני מתגעגעת ליצירה הנשכחת הזו של סופט טאץ'. הזמנתי אותו מסטרוברי כי שם הוא משמעותית יותר זול מאשר בפארמים. הנעליים הן זוג הרפטו הראשון שלי. רכשתי אותן בהנחה משמעותית בחנות הפופ אפ עודפים של בנקר. בנעילה הראשונה הן פצעו אותי אבל עכשיו הן רכות ומתמסרות. השיער שלי בתמונות עדיין לח ולכן הוא נראה כמעט מסודר וגלי. זה נחמד אבל עוד לא מצאתי את החומר שמכניע אותו ככה בלי להקשות אותו או להשאיר משקעים לבנים מגעילים. סטריפ שאיירתי הולך להתפרסם בפסטיבל הפנזינים. תבואו לראות. זה בעוד שבוע.

בושם, אבק, דובדבנים

 תמיד כיף לגלות שעוד מישהו חולק איתך הפרעה. אז מסתבר שהאובססיה שלי לבשמים בריח של דברים היא לא רק שלי אלא גם של חברת דמטר, מותג בישום מעניין על גבול הביזארי שמפיק ניחוחות כמו בית לוויות, ספרים בכריכה רכה, לובסטר ואבק. חלק מהריחות מקובלים יותר, כמו פרחים, אגוזים, קוקטיילים, עוגות וממתקים (ומי לא חלם אף פעם להריח כמו דובדבנים מצופים בשוקולד?) וחלק נחשבים ללא נעימים במיוחד כמו תולעים, דבק וגומי. אין לי מושג מי הבן אדם שירצה להריח כמו לובסטר או סושי או אפילו כמו שעוות דבורים או בצק משחק אבל חלק מהריחות של דמטר נשמעים חלומיים. בושם גחליליות, אח בוערת, גשם  או סופת רעמים. בספורה נתקלתי בריחות הפחות מאתגרים של דמטר ואני לא זוכרת שהם הרשימו אותי. אני זוכרת שחשבתי שהביצוע לא טוב מספיק ושהריחות סינתטיים. ועדיין, משמח אותי שמותג כזה קיים ושאם באמת נרצה נוכל כולנו להדיף ריחות של ספרים, אדמה ומים קדושים. (איזה ריח יש למים קדושים? במה הם שונים ממים רגילים? אם תגלו תספרו לי בבקשה).