תמיד כיף לגלות שעוד מישהו חולק איתך הפרעה. אז מסתבר שהאובססיה שלי לבשמים בריח של דברים היא לא רק שלי אלא גם של חברת דמטר, מותג בישום מעניין על גבול הביזארי שמפיק ניחוחות כמו בית לוויות, ספרים בכריכה רכה, לובסטר ואבק. חלק מהריחות מקובלים יותר, כמו פרחים, אגוזים, קוקטיילים, עוגות וממתקים (ומי לא חלם אף פעם להריח כמו דובדבנים מצופים בשוקולד?) וחלק נחשבים ללא נעימים במיוחד כמו תולעים, דבק וגומי. אין לי מושג מי הבן אדם שירצה להריח כמו לובסטר או סושי או אפילו כמו שעוות דבורים או בצק משחק אבל חלק מהריחות של דמטר נשמעים חלומיים. בושם גחליליות, אח בוערת, גשם או סופת רעמים. בספורה נתקלתי בריחות הפחות מאתגרים של דמטר ואני לא זוכרת שהם הרשימו אותי. אני זוכרת שחשבתי שהביצוע לא טוב מספיק ושהריחות סינתטיים. ועדיין, משמח אותי שמותג כזה קיים ושאם באמת נרצה נוכל כולנו להדיף ריחות של ספרים, אדמה ומים קדושים. (איזה ריח יש למים קדושים? במה הם שונים ממים רגילים? אם תגלו תספרו לי בבקשה).
אף פעם לא הרחתי מים קדושים, אבל אני מדמיינת שיש להם ניחוח של אבק וטלק.
השבמחק