‏הצגת רשומות עם תוויות תפירה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תפירה. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 5 במרץ 2015

בלילה בו לבש מקס את חליפת הזאב שלו

"ארץ יצורי הפרא" של מוריס סנדק כבר הפך למעין קאלט משפחתי אצלנו. בספר לובש מקס את תחפושת הזאב ומתפרע, והדרך שהוא עושה לארץ יצורי הפרא ובחזרה ממנה היא התיאור הצלול והמדויק ביותר שקראתי לתהליך הרגשי הפשוט לכאורה של אובדן שליטה והרגיעה שאחריו. אני לא הולכת לכתוב פה ביקורת ספרות. רק לומר שכבר הרבה זמן שאני חולמת על תחפושת מקס וכל מה שיש באינטרנט ממש יקר או נראה כמו סמרטוט, אז החלטתי לנסות לתפור בעצמי לפחות את הכובע והכתר. בסוף דברים התחרבשו, ילדים התפרעו ומשכו בבדים והכובע והכתר יצאו קטנים מדי,  אז החלטתי לקחת אותם כהשראה לכמה סלפיז יצורי פרא משל עצמי. לפעמים אני משתעשעת במחשבה ללבוש יחד את כל הפריטים המנומרים, הפרוותיים והשעירים שיש לי בארון. אני חושבת שהצילומים יצאו סקסיים יחסית בגלל שכמבוגר אבדן הרסן העיקרי שלגיטימי חברתית הוא המיני. 
כשנגה מהבלוג המעולה "חמש שקל" כתבה שהיא מזמינה אותי להשתתף במסיבת פורים וירטואלית היססתי. בעיקר כי קשה לי להיצמד לאתגרים ותמיד אני צריכה לעקוף אותם ולעשות הכל עקום. וגם לקראת פורים הילד חטף וירוס בטן וביליתי את הימים האחרונים בניגוב קיא ובניחום זאטוטים. אבל כמה הזדמנויות לצאת, גם אם רק למרחב הווירטואלי, כבר יש לי? ועל רובן אני מוותרת כי אני מעדיפה לבלות את שעות הפנאי שלי בשינה, קריאה, בהייה בסדרות והשתוללות עם יצורי הפרא הפרטיים שלי. 
כל בלוגרית הייתה אמורה לבחור חיה ולהרכיב אאוטפיט בהשראתה, ועל הדרך לדבר על החיה, על סכנות הכחדה ועל האיזון העדין של חיות בטבע. כבר הזכרתי שאני עקומה? חיות הפרא הן חיות של הנפש. מפלצות איד יקרות ופתייניות שכל כך אוהבות אותך שהן רוצות לאכול אותך. לכל אחד מאיתנו חיות פרא משלו ואבדן שליטה הוא מצב שככל שמתבגרים יש פחות הזדמנויות להנות ממנו. ובכן, אני מבקשת מכם שתאכילו את מפלצות האיד שלכם, תהיו נחמדים אליהן ותקפצו מדי פעם להשתולל איתן. רק תזכרו לחזור לפני ארוחת הערב. אני סקרנית לראות לאן נגה ויאנה ייקחו את האתגר הזה ואיך נראות חיות הפרא שלהן.






יום שלישי, 18 בדצמבר 2012

הבלוג החדש שלי ושלושה פוטנציאלים של חצאית

יש לי בלוג חדש בבלוגיה של הארץ, למי שרוצה לקרוא גם שם על הניסיונות המוזרים שלי בגיבוש זהות ושפה אפנתית. קוראים לו חיים בבגדים. אני אשמח אם תיכנסו ותכתבו מה חשבתם. אני עדיין מנסה להסביר לעצמי את ההבדלים בין הבלוגים, ונראה לי שבינתיים זה מרגיש יותר כמו בית. כנראה עניין של הרגל. כאילו שפה אני כבר לא צריכה להצדיק את עצמי על הבמה שקיבלתי ושם עדיין יש לי מה להוכיח.
עשיתי ניסוי. השמלה הזו עלתה לי עשרה שקלים בחיסול של החנות מרלין אהובתי. קניתי אותה בכוונה להשתמש בה כחומר גלם. לדעתי היא לא כל כך לבישה ככה. בינתיים חשבתי על שלוש חצאיות שאני יכולה לתפור ממנה, אני רק צריכה לבחור אחת מהן. תכתבו לי מה חשבתם. הן כולן קצת דרמטיות ומוגזמות, אבל זו אופיה של קטיפה אדומה. 

השמלה בשלמותה



ראפלס בלי הרקמה 



פפלום



יום שבת, 10 בנובמבר 2012

הדודה האקסצנטרית או האורבנית המתוחכמת

                                 


אתמול הייתי בשתי מכירות ביתיות. אחת של הצלמת תמר קרוון, שבה לא קניתי הפעם, ואחת של רוני כהן, מפיקה של אירועי אופנה. אצל תמר לא מצאתי כלום. זאת אומרת, היו שם דברים יפים, הייתה חולצת עטלף נהדרת עם הדפס גאומטרי צבעוני של אבינת שמדדתי, וחליפת שני חלקים של חולצה וחצאית בוורוד פוקסיה שהייתי שמחה לרכוש רק את החלק העליון שלה, אבל הוא לא נמכר בנפרד והייתה חולצת שיפון עם הדפס ציפורים בורוד סומק שאם לא הייתה עשויה ממאה אחוז פוליאסטר בוודאי הייתי קונה. אצל רוני נרכשה שמלת הפסים הזאת והתיק המשושה בשלושה צבעים. לשמלה אני רוצה להוסיף גומי ואולי לקצר. אני אוהבת בה את וויב כותונת הפסים המשגעת. התיק פשוט יפה נורא. הגרפיות של משטחי הצבע שלו מאוד מדוייקת בעיני.
כבר פעם שניה במכירה כזו שמישהי זורקת לי "את ממש אוהבת צבעים". אני לא בטוחה שאני יודעת איך להבין את זה. לפעמים אני מרגישה שאני לבושה כמו הדודה האקסצנטרית של מישהו. שלקחתי את אהבת הצבעים וההדפסים שלי רחוק מדי. רגעים כאלה גורמים לי לרצות לפרוש אל תחושת הביטחון שבבגדים קלאסיים יותר, או במונוכרום ארכיטקטוני נזירי נוסח רונן חן ודומיו, שאני אוהבת מאוד על אחרות. לצערי אני חובבת ריגושים בלתי נלאית. אני חושבת שרגע השפל שלי היה כשהבנתי שאני בוחנת את הבגד של בובת הסבתא במשחקיה עם עומר וחושבת איך הייתי משלבת אותו במלתחה שלי. סליחה על הבלגן בתמונות. הייתי רוצה להגיד שזה בגלל שלא הספקנו לסדר, אבל אנחנו פשוט אנשים מבולגנים והבית תמיד נראה ככה. הגרביים קצת הורסות לי את התמונה. הן צריכות להיות בצבע אחר.


                                                   


עוד שמלה שהשמשתי. לא משהו רדיקלי. הצרתי קצת והוספתי גומי, אבל זה נראה הרבה יותר טוב לדעתי. אני עובדת על עוד שמלות, שלחתי מעילים לניקוי יבש, ואני רוצה לנסות לעשות מכירה בעוד שבועיים. אני אשתדל לצלם עוד דברים שהולכים להיות שם לבלוג ולעשות עמוד פייסבוק.



                                                
יעניין אתכם לקרוא פוסט על בשמים? זו התמכרות די רצינית שלי, ועכשיו התאהבתי באחד חדש. אני שוקלת לסקור את אלה שאני הכי אוהבת, אלה שיש לי ואלה שאני רוצה.


יום שישי, 2 בנובמבר 2012

Wish list חורפית ושמלה שאני עובדת עליה

אחת מהחנויות שאני הכי אוהבת לקנות בהן נעליים היא סטורי. אני אוהבת את כל מותגי הנעליים שהם מביאים. אפילו דוד שהוא צמחוני מצא שם נעליים יפות שלא עשויות מעור. העונה התאהבתי בקולקציה של פורנרינה.  נעלי הנצנצים הכחולות האלה נראות יותר טוב במציאות ומזכירות לי את הנעליים האדומות של דורותי. העקב מתאים אפילו לנמנעת עקבים כמוני. לצערי הן עולות בינתיים בסביבות השמונה מאות שקלים, אז אאלץ לחכות לראות אם ישאר משהו בסוף עונה. הנעליים עם הדפס הסבנטיז הקלידוסקופי-סבתאי כבשו את ליבי גם. אני לא יודעת אם אני מסוגלת להתמודד עם העקב שלהן, אבל אם כבר לעקם את הקרסול אז בשביל משהו כזה.


אני רוצה מעיל מדהים. כזה שמשהו בו יהיה מרגש. הטקסטורה, הגזרה, הדוגמה, זה יכול להיות אפילו פרט קטן שיהפוך אותו מסתם מעיל ליצירת אמנות. יש לי שני מעילים כרגע. אחד מצמר אדום של קסטרו שקניתי בויצ"ו ואחד מזארה מנומר מפרווה סינתטית עם קפוצ'ון. לפעמים אני חושבת שאולי אני כבר מבוגרת מדי בשביל הדברים האלה והגיע הזמן לרכוש מעיל קלאסי. צמר שחור או טרנץ' סולידי. משהו של אנשים מבוגרים ורציניים. פעם אני ודוד בחרנו מצעים ובזמן שהתלבטנו בין ירוק רעל וסגול הבחנתי בזוג נאה ואלגנטי שהיה לבוש בגווני קרם ושחור בוחנים בנחת מצעים בצבע בז'. רצתי לדוד והצעתי לו שנקנה גם אנחנו בז', והוא אמר שאפשר אם אני רוצה. כשניסיתי לבחור נמשכו עיני בחזרה אל המצעים הצבעוניים והמודפסים. בסוף לא לקחנו בז'. אחרי כל המחשבות ההגיוניות על מעיל קלאסי וסולידי הריגוש האמיתי שלי הוא תמיד מהפריטים האחרים.
Tunnel vision

Tunnel vision

Tunnel vision

Tunnel vision

Tunnel vision

Free people


Free people
זו השמלה שאני עובדת עליה עכשיו. חסרים לי עוד קצת גימורים. נראה לי שיצא נחמד. כשיהיו לי מספיק דברים אני רוצה לעשות מכירה ביתית. מעניין אם יבואו קוראים וכך אזכה להכיר כמה מכם. אני אוהבת לקבל תגובות מקוראים ומצפה לשמוע מה אתם חושבים. אתם אנשים של בז' או של צבעים והדפסים? אם אני אעשה מכירה תבואו?
לפני
באמצע


יום שלישי, 30 באוקטובר 2012

Working class anti-hero

אני אוהבת עונות מעבר. הן מאוד מגוונות מבחינת אופציות הלבוש, ונגמרות לפני שהן מספיקות להימאס. בימים האחרונים הלבוש המועדף עלי הן סניקרס גבוהות של ארו עם שמלה. הן נקנו עם השוברים שהיו לשופרא לפני שבועיים ומאז לא מתחשק לי להוריד אותן. הן נוחות, ורסטיליות, קצת טינאייג'ריות אבל עדיין קלאסיות ובינתיים שילבתי אותן עם מכנסי בד שחורות, ג'ינס צמוד, שמלות ומכנסיים קצרים ועם הכל הן עבדו לי טוב והוסיפו עניין ונגיעה של חיספוס. 
התחדשות נוספת מאתמול היא מגהץ הקיטור החדש שלי. עד עכשיו עבדתי עם מגהץ אדים זול ומטפטף שהייתרון היחיד שלו היה שממש קשה לחטוף ממנו כוויה. המגהץ החדש הוא כלי עבודה רציני וכבר הספקתי לשפץ איתו שתי שמלות אתמול. אחת היא שמלת הג'ינס של חגית טסה שקיבלתי. קרובי משפחה וחברים יודעים שאני תמיד שמחה לקבל את הבגדים שהם כבר לא לובשים. היא היתה גדולה עלי אז הקטנתי אותה. עוד לא החלטתי אם להשאיר את השרוולים אז בינתיים הם נשארים. השניה היא שמלת וינטאג' אפורה מנוקדת ששיניתי לה את קו המחשוף, הורדתי לה את השרוולים והוספתי לה גומי. אני שוקלת להוסיף סרט שחור שיתן קונטורים מודגשים למרות שהיא יפה גם ככה. עשיתי לה סרט אלכסון משאריות השרוולים שהורדתי בעזרת המגהץ החדש והמהמם. הוא נראה תמים וסגול וחמוד, אבל כבר חטפתי ממנו כוויה קטנה.  
את שמלת הג'ינס המחודשת לבשתי היום לביטוח לאומי ולשכת התעסוקה, עדיין ברדיפה אחרי הזכאות לקורס. היא שמלת פועלת מבד פועלים ולכן נראתה לי הולמת איכשהו את המעמד. בדרך הביתה עצרתי במאפיית לחמים ופינקתי את עצמי בלחמניית שוקולד מופלאה ובלחם שיפון, ובשני סוגי גבינות מסריחות. אני נורא אוהבת גבינות מסריחות, ובדרך כלל קונה אותן רק בחנויות שאפשר להריח מרחוק, שזה החוק שלי גם בנוגע לחנויות שוקולד ומאפיות, אבל היו טעימות ליד הקופה, ולמרות שהמאפיה לא הצחינה מגבינה החלטתי לנסות אותן והן אכן מוצלחות. די עדינות אבל טעימות.

חגורה- לוצ'י, שמלה- חגית טסה, שרשרת-נעמה ברוש, נעליים-ארו

שמלה-וינטאג' ששיפצתי, ג'קט ממכירה ביתית, נעליים-ארו

המגהץ החדש והסגול שלי
השמלה שאני עובדת עליה
שרשרת הדובדבנים של נעמה ברוש






יום חמישי, 25 באוקטובר 2012

הימים בהם אסור לי לעשות כלום

אחרי שבוע שבמהלכו אני, עומר ודוד חווינו שורה של וירוסים שבאו בזה אחר זה סוף סוף כולנו בריאים ועומר הלך לגן, אז ניגשתי מלאת מוטיבציה והתלהבות ליום של סידורים והשלמת פרויקטים. את הבוקר העברתי בתורים של ביטוח לאומי, שם אני צריכה לפתוח תיק כדי להיות זכאית לקורס שאני רוצה לעשות, מאחר ואני לא עובדת כבר הרבה זמן. הפקידה המנומנמת שלחה אותי לעמוד בתור להבטחת הכנסה, שם פקידה אדישה אחרת אמרה לי שאני בכלל צריכה תור אחר, של אבטלה בשביל זכאות לקורסים. בדלפק השלישי הסבירה לי הפקידה שאני רק צריכה לשלוח להם משהו בפקס, כך שלא הייתי צריכה להגיע בכלל. בדרך חזרה פניתי ברחוב הלא נכון כי עדכנתי סטטוסים בפייסבוק ולא ראיתי לאן אני הולכת. פיציתי את עצמי במאפין קפה, אגוזים ושוקולד וחזרתי הביתה.
בבית הפעלתי מכונת כביסה והמשכתי לעבוד על חצאית שהתחלתי אתמול. כשחשבתי שהיא כמעט גמורה שמתי לב לקפל שנתפס באוברלוק וכמובן נחתך. הנחתי את החצאית הפצועה בצד והתפניתי לתליית הכביסה. שני סריגים שהיו בכביסה הפכו לגושי לבד כבדים ומכווצים. זרקתי אותם ואכלתי עם דוד ארוחת צהריים מעולה שהוא בישל, פירה עדשים אדומות ותבשיל אורז מלא עם תרד. אני חושבת שלפי השתלשלות העניינים אם הייתי מנסה לבשל הייתי שורפת את המטבח. או לפחות חוטפת כוויה ומפחמת סיר. אחרי האוכל ניסיתי לשבת ולכתוב, ואז ראיתי שאני מאחרת לפסיכולוג שלי. החלפתי בגדים ויצאתי מהבית.
המשך היום היה רגוע יחסית. אחרי הטיפול פגשתי את עומר ודוד. דוד סיפר שעומר לא הצליח לישון וגם לא נתן לשאר הילדים בגן לישון, והגננת שלו רוצה לעשות איתנו שיחה. הלכנו לאכול דים סאם במקום חדש שקראתי עליו, והיה דווקא מאוד מוצלח. קוראים לו טי פארטי והוא נמצא ליד איכילוב וקיים רק עשרה ימים. בעל הבית פינק אותנו בעוד שתי כופתאות ובעוד מנת ירקות מוחמצים. משם הלכתי לסדנת הכתיבה שאני משתתפת בה. היה שיעור טוב ואפילו היה לי טרמפ הביתה, אבל במהלך השיעור ירד גשם על הכביסה. עכשיו אני בבית, מתרחקת מחפצים חדים וממקורות חום וחשמל. כנראה שפשוט יש ימים כאלה.
בוקר בביטוח לאומי



יום שישי, 19 באוקטובר 2012

קברט


את שרשרת הלוליינית של לילה מיי חמדתי כבר הרבה זמן. ראיתי אותה בשוק האקססוריז לפני שנה בערך וחשבתי שהיא מושלמת. יש לי חולשה לכל מה שקרקסי וקברטי. חוץ מקרקסים אמיתיים, שמשעממים אותי. השבוע הגעתי לסטודיו שלה במתחם נוגה ושאלתי על השרשרת. במקרה היא עוד הייתה שם, לא בתצוגה אלא בקופסה עם פריטים מקולקציות קודמות. היא הייתה אפילו יותר יפה ממה שזכרתי. את החצאית שאני לובשת בתמונות עיצבתי לפני שנתיים. עשיתי לה את הגיזרה, בחרתי את הבדים, תפרתי, והגשתי אותה בשיעור בו למדתי אז בערך בפורמט שהיא מצולמת בו עכשיו. הקומבינזיון וינטאג', נראה לי שמאובססיה אבל אני לא בטוחה, הפנינים מ-H&M, אייליינר מודגש, סומק בולט ואודם אדום. השיער שלי כרגע גם מתאים לתמה. הוא קצר עם חלקים ארוכים מסביב לפנים וחצי פוני קצוץ. דרמטי ושבור ונוגה כמו שאני אוהבת. השרשרת הזו מזכירה לי ציור שציירתי פעם, של שני לולייני טרפז שקשורים אחד לשני בסרט. הוא פחות מוצלח ממה שזכרתי. אולי אני צריכה לנסות לצייר אותו שוב מתישהו.









יום ראשון, 7 באוקטובר 2012

קניה לפינוק, קניה לעבודה

רכישה מיותרת אבל ממש מהנה שעשינו לאחרונה היא מכונת הקרטיבים של זוקו. גלידה זה דבר נפלא, אבל עם ילד שרגיש לחלב אנחנו קצת מוגבלים. עומר לא כל כך מתלהב מרוב סוגי הסורבה, ואני מרגישה קצת אשמה לבלוס לידו גלידת שמנת ולתת לו לכרסם גביע ריק.  מאז שקנינו את המכונה הזו ניסינו כל מיני שילובים, עם חמאת בוטנים, חמאות אגוזים, שוקולד, תחליפי חלב, פירות, סילאן, דבש ומי סוכר. רובם יצאו מאוד מוצלחים, והמתכונים שלנו הולכים ומשתכללים. 
יש גם הרבה מתכונים באתר של המכונה, אבל רובם חלביים. אז אנחנו ממציאים ומאלתרים. בינתיים יצאו מדהים המלון, בננה+מלון,הבננה+חמאת בוטנים+שוקולד, וחמאת אגוזי לוז+שוקולד שיצא מין ארטיק נוטלה טבעוני. עוד בתכנון טחינה+סילאן, בננה+תמר, תותים, שוקולד+תפוז+חמאת שקדים. 
מצאתי דרך פורום תפירה בתפוז מישהי שמוכרת בובת דיגום (תודה עדנה). היום נסעתי לקנות אותה, ואני כבר מתרגשת להתחיל לעבוד עליה. בתמונה היא לובשת שמלת וינטאג' שאני שוקלת אם להפוך לסט של חצאית וטופ, או להשאיר שמלה ופשוט לשנות לה את הגיזרה. או בכלל טופ ומכנסיים קצרים. נראה. אני אשתדל ללוות פרוייקטים בצילומים. 















יום שלישי, 25 בספטמבר 2012

עברנו דירה

עברו עלי יומיים בלי אינטרנט, בהם הרגשתי מנותקת מהעולם. עכשיו אנחנו עדיין טובעים בארגזים ובמזוודות, והבית מבולגן נורא, אבל די התחלנו להרגיש בו נוח. פינת העבודה שלי משקיפה אל עץ תות, וכך גם החדר של עומר. יש פה ספריה ששקועה בקיר ועוד ארבע ספריות שהבאנו ועוד אחת בחדר הילדים ולאט לאט הן מתמלאות. בארון הבגדים יש יותר מקומות תליה ממדפים, מה שמאלץ אותי לחשוב אחרת על אחסון, ויש לנו אמבטיה נוחה וכיפית. בסך הכל המעבר הזה היה שדרוג רציני.

יש לי בזמן האחרון מחשבות על עסק של שיפוץ ושינוי בגדי יד שניה ווינטאג'. אני די מפחדת להתחיל עסק, כי אני מחשיבה את עצמי לבן אדם מפוזר ומעופף בסך הכל, ההפך הגמור מכרישת עסקים קשוחה וממולחת . עם בגדים שמיועדים למכירה אני גם אצטרך לעבוד בצורה מדוייקת ומוקפדת יותר מאשר בשביל עצמי, אבל בסך הכל איסוף וינטאג' ומיחזור בגדים זה תחום שמרתק אותי ואני מתעסקת בו כבר המון זמן, גם אם רק בשביל עצמי. אני חושבת שזה משהו שהייתי מעדיפה שלא להתחיל לבד, אבל כולם סביבי עסוקים מדי בפרויקטים משלהם בשביל לזנוח הכל ולהצטרף למשהו כל כך ערטילאי בשלב זה. הגיע הזמן כנראה להתחיל להיות בן אדם מבוגר ולהתמודד לבד. אני לא יודעת איך עושים את זה.



פינת העבודה שלי



אמנות VS אופנה

הוסף כיתוב




יום שני, 17 בספטמבר 2012

חצאית אסימטרית

תוך כדי אריזת הבית שלנו, בו חיינו שנתיים וחצי, שזה המקסימום שנשארתי באותו מקום בחיי הבוגרים, אני מגלה ערימות של בגדים שמחכים לתיקון.החצאית הזאת נקנתה בעשרה שקלים במכירה באשת חייל.הגומי שלה היה שחוק והיא היתה גדולה וארוכה. הצרתי אותה ועשיתי לה מכפלת אסימטרית, ארוכה יותר מאחורה. זה טרנד שבהתחלה היה לי קשה להתחבר אליו, אבל בזמן האחרון דווקא אני מוצאת בו חן. הוא בעיקר מצטלם טוב. התמונות דווקא יצאו קצת מטושטשות ולא היה לי כוח להתאפר, אז אני קצת דהויה, והיה לי יום שיער רע במיוחד אבל לא נורא. יכול להיות שעל חצאית עם פחות קפלים זה היה עובד יותר טוב. גם לא עשיתי את המולט מאוד דרמטי. התאים לי להתנסות בטרנד הזה במתינות.
פה יש מדריך מצולם מוצלח שמסביר איך להפוך חצאית מקסי לחצאית מולט.

לפני

ההדפס. שילוב של פרחוני וגאומטרי

עשיתי לבלוג דף פייסבוק. אם אתם רוצים לקבל עידכונים על פוסטים חדשים, המלצות ולינקים שמצאו חן בעיני וסתם להיות בקשר תעשו לייק.
http://www.facebook.com/ktzavotprumim

שנה טובה לכולם