דברים שהייתי רוצה ללבוש עכשיו

 שמלה רחבה ומתנופפת. (ציפורקין)

 שמלת אבירים עם תחרה ולוק מחוספס (ליטל סטריט)

 אדום וכחול תמיד עובדים לי ביחד. וצורות גיאומטריות. קצת וונדרוומן, קצת נאיבי. (שרון בועז)

 אותה חולצה בצהוב. הקיץ התחלתי ללבוש צהוב אחרי שנים שהחרמתי אותו בגלל שהזכיר לי חולצת בית ספר. (שרון בועז)

 גלביה רומנטית בצבע של בטון משופשף עם תחרה. מדדתי אותה והיא אפילו יותר יפה במציאות אבל לא מתאימה לי כרגע. בגלל שינויים שעוברים עלי עכשיו אני מעדיפה בדים קצת יותר רכים ומתמסרים. (מיכל אמה)

להתחבא בתוך סוודר ענקי עם רקמה נוסטלגית (זארה) הוא בגבול של להיות סוודר מכוער וזקן, אבל נראה לי שאני דווקא אתאהב בו. יש לי חולשה לסוודרים זקנים ומזעזעים. הוא הזכיר לי את התמונה הזו.

                           

 בטח גם שם הייתי מוצאת דברים שאני אוהבת. אני רוצה להעביר את החורף בסוודרים גדולים עם דוגמאות מחרידות.

ביקור בסטודיו של מיכל איטח

בשבוע האחרון עברתי חוויה קלסטרופובית משהו ברחובות עליה כתבתי קצת בפוסט הזה בגלל שאני בן אדם אופטימי בסך הכל החלטתי להוציא מן הסיטואציה את המיטב ולבקר בסטודיו של מעצבת שחבר משותף מספר לי עליה כבר המון זמן, מיכל איטח למותג Second Skin. אני חושבת שפגשתי אותה פעם או פעמיים לפני זה עם אותו חבר, רק שאז היה מעורב בזה אלכוהול אז אני לא זוכרת הרבה חוץ מזה שחשבתי שהיא קשוחה ומרוחקת, כך שקצת חששתי מהמפגש.

מיכל באה לאסוף אותי במכונית. רחובות זו עיר שכולה עליות וירידות. אני לא יודעת מי תכנן אותה, אבל ללכת בה קילומטר הרבה יותר מעייף מללכת את אותו מרחק בתל אביב נגיד. קצת כמו לטפס על הר. היה לנו זמן מוגבל יחסית. לי היה ילד לאסוף מסבתא שלו ולה הייתה מסיבת פרידה של חברים שעוברים לחו"ל. הסטודיו שלה צנוע. הוא גם חדר שינה וגם המקום בו היא מבצעת את כל שלבי העבודה, מיצירת התוויות ועד ליצירת הגזרות והתפירה. הוא גדוש בבדים, בקבוקי תרופות ישנים, זוגות של נעליים צבאיות, התמכרות שגם לי יש, חפצים ישנים, תמונות ואביזרי תפירה.  

כל בגד שהיא תופרת הוא יחיד במינו. היא לא עובדת בקולקציות אלא על כל אחד בנפרד. בחלקם היא משלבת בדי וינטאג', חלק היא צובעת, מדפיסה או שוטפת באקונומיקה, ובאחרים היא משלבת סיכות עתיקות. כולם נוחים ומחמיאים, ולמרות שלדעתי השפה העיצובית שלה עדיין לא מגובשת והיא מתפזרת בין הרבה סגנונות אני חושבת שהאסתטיקה שלה נוכחת בכל אחד מהפריטים והטיפול שלה בחומר ובצורה נשאר מעניין. בגלל שהיא מעצבת מספר מצומצם של דגמים ועושה את כל השלבים בעצמה רוב הפריטים הם במידות 36-40. 

לחנות של מיכל במרמלדה

שמלת מעטפת

                                           

שמלת טי שירט

מראה צבאי משהו

חולצה מושלמת

פואטי ומקסים

Dress for success

אומרים שאדם צריך להתלבש בשביל העבודה שהוא היה רוצה ולא בשביל זו שיש לו. על אותו משקל כשאני קונה בגדים אני קונה אותם בשביל האישה שהייתי רוצה להיות ולא בשביל זו שאני עכשיו. למזלי אנחנו באותה מידה. אם הייתי קונה בשביל מי שאני הייתי נשארת לנצח אישה של ג'ינס וטי שרט שחורה. לא מאתגר, לא מתבלט, מחמיא תמיד ומשעמם למדי. האשה שהייתי רוצה להיות היא אלגנטית אך נינוחה. זוהרת בלי לנקר עיניים. הרפתקנית ויצירתית אבל תמיד קלאסית ומעודנת. כששמעתי לראשונה על המותג גרטרוד חשבתי שהוא נקרא על שם אמא של המלט. זה גם השתלב לי עם ההשראות של המותג, הלבשה תחתונה וקומבינזיונים ובגדים שמתכתבים איתם. קצת התאכזבתי כשגיליתי שהוא נקרא בכלל על שם גרטרודיות אחרות, אמיתיות.

בחולצה הזו התאהבתי די מזמן. היא מגרטרוד הקטנה, חנות העודפים של הרשת. עכשיו האישה שאני רוצה להיות עובדת בעבודה רצינית, אולי אפילו במשרד. ואין לי בכלל ספק שהיא לובשת גרטרוד, ויש לה גם מספיק כסף כדי לקנות שם לא בסוף העונה ולא בעודפים.
אם לחזור לרגע למציאות, כרגע אני פרילאנסרית שעושה עבודות כתיבה עבור כל מי שמבקש, מהבית כמובן, צופה במרתונים של סדרות ואוהבת נעליים גסות וגבריות. כך יצא שבגלל הסדרה המפץ הגדול נזכרתי במעיל הצבאי האמריקאי, פריט שחשקתי בו עוד בימים בהם הייתי מכורה לסדרת הקאלט Freaks and geeks ורציתי להיות לינדזי. אני לא יודעת אם אני באמת רוצה אותו או שהוא פשוט עונה לי על איזה רעב נוסטלגי. גם נעלי החוואים ההורסות של בלנדסטון הן מין פריט כזה שמושך לי את העין בזמן האחרון. הן כל כך יפות באנטי אסתטיקה המחוספסת שלהן. בשבוע שעבר ראיתי ברחוב משפחה שלמה, אבא, אמא וילדה קטנה, שנעלו אותן. זה היה מקסים. כרגיל נערת הגראנג' המרירה שבי לא נותנת לי להתבגר בחן ולהפוך אחת ולתמיד לאישה בוגרת ואלגנטית.

לינדזי וויר. זעם נעורים ובגדי אוברסייז גבריים

המעיל הצבאי של לאונרד. חנון חנון אבל מתלבש יותר מגניב מפני

קוועטש

אחרי בוקר של עבודה אינטנסיבית על פרויקט חדש ולילה של שינה איומה בגלל פעוט עם הפרעות שינה לקחתי ספר למיטה וניסיתי להירדם. נרדמתי אמנם אבל זו הייתה מהתנומות המרושעות האלה שמשאירות אותך עייף יותר, עם כאב ראש וחוסר חשק להתמודד עם העולם שבחוץ. כדי לעודד את עצמי לבשתי את חולצת הבית האהובה עלי, שמחזירה אותי למין ילדות מדומיינת שאף פעם לא הייתה לי. היא נאיבית ומתוקה ורכה ורקומה וורודה שזה צבע שתמיד משמח אותי. את ספר האימה שאתו נרדמתי החזרתי בינתיים למדף והחלפתי אותו בייאוש של נבוקוב. לא בדיוק סופר שגורם לך להרגיש טוב, אבל בהחלט כזה שגורם לך להרגיש חכם. 

ארונות של אחרים

בשנים האחרונות החל טרנד של מכירות ביתיות. אדם זר שפותח בפניך חלק מהארון שלו מספק חוויה אחרת מקנייה בחנות, אפילו יד שנייה. בדרך כלל עושות את המכירות האלה כל מיני דמויות מוכרות מעולם האופנה, צלמות, עיתונאיות, קנייניות ויחצ"ניות כך שהאבולוציה האופנתית שלהן היא משהו שבחלק מהמקרים היה חשוף לך גם קודם. אפשר לראות בפריטים על הקולבים עקביות והתפתחות בבחירות שלה, והיגיון בוויתורים שהיא עושה. בפעולת הליקוט מתוך המבחר הזה יש משהו פולשני ומציצני: מה היא זורקת, מה היא קיבלה ולא לבשה, מה כבר לא מתאים לה ולתדמית הציבורית שהיא מנסה ליצור. מעניין גם לראות איזה ספרים ומגזינים מארגנת המכירה בוחרת להציג, ואיך היא מסדרת את הסלון ואת סביבת המדידה.
אבל יש בסיטואציה הזו משהו נוסף. אני חושבת שחלק מהמשיכה שיש למכירות האלה נובע מהסמכות של הנשים שעושות אותן. שברגע שאת קונה משהו שעבר את הסלקציה של מי שנחשבת כמבינה, את מרגישה כאילו את חולקת אתה את טעמה האנין, שנדבק לפריט בגלל שהוא נבחר כבר פעם על ידי מישהי שיודעת מה היא עושה. קצת כמו לצאת עם מישהו שיצא פעם עם כוכבת קולנוע.
וכמה טיפים מעשיים למתחילים:
- תעקבו אחרי פרסומים בעיתונות. בדרך כלל המכירות המעניינות יופיעו במדורי "המכירות השוות של השבוע". הארועים האלה גם מתפרסמים בפייסבוק.
- תלבשו משהו שנוח למדוד מעליו או מתחתיו. בדרך כלל יש מראה אחת ומקלחת, שאינם באותו חלל, ודי הרבה תור על שניהם. זה יחסוך המתנה והתרוצצויות.
- זה המקום להתנסות. המחירים זולים, בדרך כלל עורכת המכירה היא מישהי שאתם מעריכים את טעמה, ודברים שלא הייתם חושבים למדוד במקום אחר יכולים להפתיע לטובה.
- תתייעצו, גם אם נדמה שכולם מכירים את כולם חוץ מכם. במכירות האלה בדרך כלל יש הרבה שישמחו לחלוק דעות ולהציע רעיונות.
- לפעמים המכירות מפורסמות על עצים ולוחות מודעות. שווה להציץ גם בכאלה, ובכלל לשוטט ולקרוא מודעות.
אז אלה התובנות שלי בנושא. אני מאוד אוהבת מכירות ביתיות. הן דורשות קצת מאמץ והרבה סבלנות אבל אף פעם אי אפשר לדעת עם מה תצאו מהן.

 אלה כמה מההילייטס. יש עוד הרבה, מעוד הרבה מכירות אחרות.

חולצה ממכירה של הצלמת תמר קרוון

גם זו היתה של תמר קרוון

סוודר של רוני קנטור ממכירה שהייתה היום

גם העליונית הזאת משם

שמלה שקניתי מזמן, במכירה מארונה של אליז ג'וליארד מבוטיק אליז

תיק של טופשופ מהמכירה של תמר קרוון