בשבוע האחרון עברתי חוויה קלסטרופובית משהו ברחובות עליה כתבתי קצת בפוסט
הזה בגלל שאני בן אדם אופטימי בסך הכל החלטתי להוציא מן הסיטואציה את המיטב ולבקר בסטודיו של מעצבת שחבר משותף מספר לי עליה כבר המון זמן, מיכל איטח למותג
Second Skin. אני חושבת שפגשתי אותה פעם או פעמיים לפני זה עם אותו חבר, רק שאז היה מעורב בזה אלכוהול אז אני לא זוכרת הרבה חוץ מזה שחשבתי שהיא קשוחה ומרוחקת, כך שקצת חששתי מהמפגש.
מיכל באה לאסוף אותי במכונית. רחובות זו עיר שכולה עליות וירידות. אני לא יודעת מי תכנן אותה, אבל ללכת בה קילומטר הרבה יותר מעייף מללכת את אותו מרחק בתל אביב נגיד. קצת כמו לטפס על הר. היה לנו זמן מוגבל יחסית. לי היה ילד לאסוף מסבתא שלו ולה הייתה מסיבת פרידה של חברים שעוברים לחו"ל. הסטודיו שלה צנוע. הוא גם חדר שינה וגם המקום בו היא מבצעת את כל שלבי העבודה, מיצירת התוויות ועד ליצירת הגזרות והתפירה. הוא גדוש בבדים, בקבוקי תרופות ישנים, זוגות של נעליים צבאיות, התמכרות שגם לי יש, חפצים ישנים, תמונות ואביזרי תפירה.
כל בגד שהיא תופרת הוא יחיד במינו. היא לא עובדת בקולקציות אלא על כל אחד בנפרד. בחלקם היא משלבת בדי וינטאג', חלק היא צובעת, מדפיסה או שוטפת באקונומיקה, ובאחרים היא משלבת סיכות עתיקות. כולם נוחים ומחמיאים, ולמרות שלדעתי השפה העיצובית שלה עדיין לא מגובשת והיא מתפזרת בין הרבה סגנונות אני חושבת שהאסתטיקה שלה נוכחת בכל אחד מהפריטים והטיפול שלה בחומר ובצורה נשאר מעניין. בגלל שהיא מעצבת מספר מצומצם של דגמים ועושה את כל השלבים בעצמה רוב הפריטים הם במידות 36-40.
 |
| שמלת מעטפת |
 |
| שמלת טי שירט |
 |
| מראה צבאי משהו |
 |
| חולצה מושלמת |
 |
| פואטי ומקסים |
אני ממש אוהבת את העיצובים שלה,יש לי 2 פריטים שלה ויש לה עין עיצובית מקורית ומרתקת.
השבמחקלילך את פשוט מקסימה :) כיף שגיליתי את הבלוג שלך.
השבמחק