מדריך ההישרדות המשפחתי לווירוסים מעצבנים

רק התחיל החורף וכבר אני מרגישה שנהפכתי לסוג של מומחית בהתמודדות עם וירוסים. משום מה, אולי בגלל השינה המשותפת, יש לדברים האלה נטייה לתקוף אותנו קולקטיבית. כשאחד חולה השניים האחרים מיד נופלים אחריו. ניסיתי לאסוף פה את הדברים שעוזרים לנו להעביר את הימים האלה קצת יותר בקלות. כמובן שאף אחד מהם לא משתווה לקרוב משפחה שמגיע עם אוכל ומטפל בילד בזמן שאנחנו מעולפים בחדר השני, אבל האימהות של שנינו עובדות במשרה די מלאה ולמרות שהן עוזרות כמיטב יכולתן עדיין ישנם ימים בהם אנחנו נאלצים לטפל אחד בשני למרות שכולנו חולים.

 אני נורא רוצה להיות מהאימהות שלא מראות לילד טלויזיה ויודעות תמיד להעסיק אותו או לעזור לו להעסיק את עצמו. את הצעד הראשון כבר עשיתי, אין לנו טלויזיה, אבל אנחנו מראים לו די הרבה סרטים במחשב, שזה כמעט אותו דבר. אנחנו מנסים שלפחות אלה יהיו דברים טובים. בינתיים הרשימה כוללת את "גם אני רוצה חיבוק" המקסים של יהודית רביץ שכתבה מיריק שניר שהוא נעים ורגיש וכולנו נורא אוהבים אותו, "כמו גדולים" של אריק איינשטיין, שהוא כיפי ומצחיק ומלא שירים טובים ואנימציית אייטיז מזעזעת, פרפר נחמד ורחוב סומסום האמריקאי ושירים של החבובות מהיו טיוב. עומר גם מאוד אוהב את לואיס ארמסטרונג וסרטים תיעודיים על תולדות המוסיקה. אני לא יכולה להסביר את זה. הוא בן שנה וחצי ולא יכול להסביר לי בעצמו, אבל משום מה הם תמיד משמחים אותו.

את הדובי הסגול שבתמונה תפרתי לעומר כשהוא נולד. רק עכשיו הוא מתחיל להתעניין בחיות רכות. הוא אוהב לתפוס אותן ולקפוץ על דברים כשהן משמשות לו חוסם נפילות. זה די מצחיק. את בובת האלמו דוד קנה לו כששהה בבוסטון. עומר מאוד אוהב אותו. הפיל והג'ירפה הן בובות כף יד. אנחנו עושים לו איתן הצגות והוא מבקש שילבישו לו אותן ועושה לנו גם. הספר "שרשרת הזהב" הוא אסופה נהדרת של שירי ילדים. מצאתי בו את "גלגוליו של מעיל" של קדיה מולדובסקי שזכרתי מילדותי וחיפשתי המון זמן . האיורים של בתיה קולטון מפחידים ומצחיקים ואני נורא אוהבת אותם. הספה הנפתחת הפכה למיטה שלי כשעומר מתעורר בחמש בבוקר ואני רוצה לתת לדוד להמשיך לישון. אנחנו עושים תורנות. דוד קם בלילה ואני בבוקר. לפעמים אני שמה לו דיסק ומנמנמת לידו על הספה. זו המצאה גאונית.

כל רופא משפחה יגיד שכשיש וירוס צריך לשתות הרבה נוזלים. אצלינו הלהיטים כרגע הם קמומיל עם דבש, גינג'ר דבש ולימון ולפעמים זוטה, לימונית ולואיזה מהאדנית. מרק קפוא חוסך המון כוח וזמן כשכולנו חולים. בגדול אני לא בעד מזון מעובד אבל פה מדובר בפתרון מהיר וידידותי כשאתה חולה ואין מי שיכין בשבילך מרק. לגבי הטישויים כרגע אני בסוג של מחלוקת עם חמותי שמעדיפה את אלה עם השמן שפותח את האף. אני אישית מכורה לאלה עם האלוורה שהם גם מנצנצים, גם רכים נורא וגם לא עושים אף אדום ושורף. אפילו סרבן קינוחי האף הפעוט שלי מחבב אותם.