בשבחה של הסיידקיק הצינית

 כמה סיבות בגללן כיף יותר להיות החברה הצינית מאשר הגיבורה הרומנטית:

1. בדרך כלל היא יפה אבל בצורה פחות סטנדרטית. מותר לה להיות מתולתלת, מלאה או ממושקפת.

2. בניגוד לגיבורה היא יכולה להרשות לעצמה להתלבש בצורה אקסצנטרית. גזרות לא מחמיאות, הדפסים משונים, אצל הסיידקיק הכל הולך.
3. הסיידקיק לא חייבת להיות נחשקת, עדינה ונשית. מותר לה להיות וולגרית, לצחוק בקול רם, לקלל ולהעביר ביקורת על הדמויות הראשיות.
4.היא יותר משוחררת מינית מהגיבורה. המיניות שלה לא חייבת להיות שגרתית. היא יכולה לעשות סטוצים, לדבר על צעצועי מין, להימשך לבנות מינה ולחזור הביתה עם יותר מפרטנר אחד. הגיבורה לרוב שמרנית ומאופקת יותר. הסיידקיק לאו דווקא חולמת על חתונה וילדים.
5. מותר לה להיות קצת רעה, שזה תמיד כיף.
6. היא מצחיקה יותר. ולרוב גם יודעת לצחוק על עצמה.
7. מותר לה לשתות הרבה, לעשן, להיראות זוועה, להיכנס לדיכאון ולחרדות ולאפיזודות של הרס עצמי והתסריטאים לא יתעקשו לשקם אותה בסוף.

בשנים האחרונות זוכה הסיידקיק הצינית להכרה. בסדרה "הביץ' מדירה 23" המספרת ג'ון היא בלונדינית מתוקה ונורמאלית בצורה מכעיסה. קלואי, השותפה שלה לדירה היא סיידקיק קלאסית, אבל היא זו שכולם מתאהבים בה ושהגיבורה מנסה לחקות ללא הצלחה.

נטשה ליאון זכורה לטוב כסיידקיק הצינית באמריקן פאי ועכשיו עושה תפקיד דומה ב"כתום הוא השחור החדש". 

מארסי בקליפורניקישן. ניגוד מרענן לקרן הקרירה והאצילית. רק כשראיתי את "לואי" הבנתי כמה גם היא יפה

רונדה מ"חתונתה של מיוריאל". לא מפחדת מסקס.

שרה סילברמן, האישה הכי מצחיקה ביקום שיחקה את החברה הכי טובה של מרי ב"משתגעים על מרי"

ג'נין גראפולו ב"מציאות נושכת". קוטרית, סרקסטית ומהממת.

קלואי, תמיד לובשת שחור, קצר מנומר או מנצנץ, ג'ון, תמיד חיובית וג'יימס ואנדר-ביק בתפקיד חייו

אני, בשמלת הסיידקיק הצינית שלי. רק לי היא עושה את האסוציאציה הזו?

אקססוריז וווידוים סינמטיים

יש חופש גדול מהגן. בינתיים הלכנו לים מוקדם בבוקר, לג'ימבורי בערב, שלחנו אותו לישון אצל ההורים שלנו, הרכבנו פאזלים, בנינו מגדלים והקראנו המון ספרים. המחזנו את "האריה שאהב תות", עשינו חותמות וצבעי ידיים ואפילו לא עבר שבוע. בלי עזרה של ההורים זה היה יכול להיות מתיש מדי, אבל ככה זה כיף. כשהוא ישן אצל הסבים שלו אני ודוד יכולים לעבוד קצת, לעשות מרתונים של הומלנד ושל כתום הוא השחור החדש, לראות סרטים שלמים רצוף, מה שלא עשינו כמעט בכלל מאז שעומר נולד כי זה דורש המון ריכוז, וסתם להיות ביחד לבד.
כמה וידויים סינמטיים:
*יש לי קצת רתיעה מסרטים אירופאים איכותיים. הם נתפסים אצלי בדרך כלל כמאתגרים מדי. שני במאים שאני בכל זאת נורא אוהבת הם פאזוליני האיטלקי ופרנסואה אוזון הצרפתי. הם כיפיים ואפלים במידה מפתיעה.
*אני אוהבת סרטי טראש. הבמאי האהוב עלי הוא ג'ון ווטרס, במיוחד בסרטים המוקדמים שלו. אני אוהבת גם את ראס מאייר, אד ווד וסרטי אימה דלי תקציב וישנים. בכלל, סרטים עם המון סקס ואלימות עושים לי את זה.
*אני אוהבת סרטי קומיקס, לא משנה כמה הם גרועים. אפילו את הספיידרמן האחרון.

וקצת על אקססוריז. יש לי תיק בצהוב חרדל. חיפשתי תיק גב מחומר שאינו עור שלא יהיה יקר מדי. בחנות בקינג ג'ורג' מצאתי כמה חמודים ולא יקרים. התלבטתי בין השחור והצהוב ובסוף החלטתי ששחור אולי הולך עם הכל אבל הוא גם קצת משעמם.
קיבלתי מדוד את שרשרת הלב אוריגמי של שלומית אופיר. זו שרשרת הלב הראשונה שלי ויכול להיות שזו מתנת חג האהבה הראשונה שלי. אני אוהבת אותה נורא. האוריגמי מוריד מעט את מדד הקיטש והיא עדינה ומתוקה.

תמיד אחרי שאני מסתפרת אני עושה שיפוצים של התספורת בבית. זו הפרעה שייחודית לי? מוכרת גם לכם? אני לא יודעת. בכל מקרה אני מרוצה כרגע מהשיער שלי אבל קצת מיואשת מהנסיון להאריך אותו.

אני מנסה עכשיו טיפול טבעי לפיגמנטציה. אם הוא יעבוד אדווח. בינתיים ניסיתי קרם במרשם, כדורים איירוודים, סקראבים, פילינג עדין, מסיכות וסרומים וכלום לא עבד, אבל אולי זה בגלל חוסר ההתמדה שלי. הדבר היחיד שעבד בינתיים זה פוטושופ.

הילקוט הצהוב שלי

שרשרת האוריגמי

מדריך ההישרדות המשפחתי לווירוסים מעצבנים

רק התחיל החורף וכבר אני מרגישה שנהפכתי לסוג של מומחית בהתמודדות עם וירוסים. משום מה, אולי בגלל השינה המשותפת, יש לדברים האלה נטייה לתקוף אותנו קולקטיבית. כשאחד חולה השניים האחרים מיד נופלים אחריו. ניסיתי לאסוף פה את הדברים שעוזרים לנו להעביר את הימים האלה קצת יותר בקלות. כמובן שאף אחד מהם לא משתווה לקרוב משפחה שמגיע עם אוכל ומטפל בילד בזמן שאנחנו מעולפים בחדר השני, אבל האימהות של שנינו עובדות במשרה די מלאה ולמרות שהן עוזרות כמיטב יכולתן עדיין ישנם ימים בהם אנחנו נאלצים לטפל אחד בשני למרות שכולנו חולים.

 אני נורא רוצה להיות מהאימהות שלא מראות לילד טלויזיה ויודעות תמיד להעסיק אותו או לעזור לו להעסיק את עצמו. את הצעד הראשון כבר עשיתי, אין לנו טלויזיה, אבל אנחנו מראים לו די הרבה סרטים במחשב, שזה כמעט אותו דבר. אנחנו מנסים שלפחות אלה יהיו דברים טובים. בינתיים הרשימה כוללת את "גם אני רוצה חיבוק" המקסים של יהודית רביץ שכתבה מיריק שניר שהוא נעים ורגיש וכולנו נורא אוהבים אותו, "כמו גדולים" של אריק איינשטיין, שהוא כיפי ומצחיק ומלא שירים טובים ואנימציית אייטיז מזעזעת, פרפר נחמד ורחוב סומסום האמריקאי ושירים של החבובות מהיו טיוב. עומר גם מאוד אוהב את לואיס ארמסטרונג וסרטים תיעודיים על תולדות המוסיקה. אני לא יכולה להסביר את זה. הוא בן שנה וחצי ולא יכול להסביר לי בעצמו, אבל משום מה הם תמיד משמחים אותו.

את הדובי הסגול שבתמונה תפרתי לעומר כשהוא נולד. רק עכשיו הוא מתחיל להתעניין בחיות רכות. הוא אוהב לתפוס אותן ולקפוץ על דברים כשהן משמשות לו חוסם נפילות. זה די מצחיק. את בובת האלמו דוד קנה לו כששהה בבוסטון. עומר מאוד אוהב אותו. הפיל והג'ירפה הן בובות כף יד. אנחנו עושים לו איתן הצגות והוא מבקש שילבישו לו אותן ועושה לנו גם. הספר "שרשרת הזהב" הוא אסופה נהדרת של שירי ילדים. מצאתי בו את "גלגוליו של מעיל" של קדיה מולדובסקי שזכרתי מילדותי וחיפשתי המון זמן . האיורים של בתיה קולטון מפחידים ומצחיקים ואני נורא אוהבת אותם. הספה הנפתחת הפכה למיטה שלי כשעומר מתעורר בחמש בבוקר ואני רוצה לתת לדוד להמשיך לישון. אנחנו עושים תורנות. דוד קם בלילה ואני בבוקר. לפעמים אני שמה לו דיסק ומנמנמת לידו על הספה. זו המצאה גאונית.

כל רופא משפחה יגיד שכשיש וירוס צריך לשתות הרבה נוזלים. אצלינו הלהיטים כרגע הם קמומיל עם דבש, גינג'ר דבש ולימון ולפעמים זוטה, לימונית ולואיזה מהאדנית. מרק קפוא חוסך המון כוח וזמן כשכולנו חולים. בגדול אני לא בעד מזון מעובד אבל פה מדובר בפתרון מהיר וידידותי כשאתה חולה ואין מי שיכין בשבילך מרק. לגבי הטישויים כרגע אני בסוג של מחלוקת עם חמותי שמעדיפה את אלה עם השמן שפותח את האף. אני אישית מכורה לאלה עם האלוורה שהם גם מנצנצים, גם רכים נורא וגם לא עושים אף אדום ושורף. אפילו סרבן קינוחי האף הפעוט שלי מחבב אותם.