יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

Putting my face on


אני לא בן אדם של בוקר. יותר בן אדם ששובר שעונים מעוררים וזורק כריות על מי שמנסה להעיר אותו. מאז שיש לי ילד אני דווקא נורא נחמדה על הבוקר, בעיקר מחוסר ברירה.כשהוא מופיע לנו בחדר בחמש בבוקר כדי לדרוש שאקום ואצפה איתו בפרק של דורה  או סתם כדי לשיר לי שיר או לתת נשיקה אני נמסה ולא מסוגלת לדרוש שיחזור לישון ויעיר אותי שוב כשהשמש תתעורר. כנראה שכשאתה חמוד אתה יכול להרשות לעצמך הכל. 
טקסים של בוקר אני דווקא אוהבת. התעוררות הדרגתית שמלווה בפעולות אוטומטיות ומרגיעות. שטיפת פנים, צחצוח שיניים, גרנולה עם חלב שקדים (אני מהאנשים שלא מתפקדים בלי לאכול משהו בבוקר), הדלקת המחשב ואיפור בסיסי. פעולות קטנות שמחזירות לי את תחושת האנושיות ומנתקות אותי קצת מהגעגועים למיטה. לצערי קפה עושה לי מיגרנה בדרך כלל וסיגריות אני לא מעשנת כבר די הרבה זמן. התמכרויות זעירות וגילטי פלז'רס מהסוג הזה היו הופכות את ההתעוררות למספקת יותר. 
אני. בוקר. מיטה.
 את הסבון של ברטס ביז גיליתי כשגרתי בטורונטו. הוא מרגיש מאוד שומני ומשאיר תחושה קצת משומנת גם אחרי שטיפה, אבל אינו סותם נקבוביות. אני חושבת שהוא גם טיפל לי קצת באקנה הורמונלי בסנטר. יש לו ריח תפוזי שאני אוהבת נורא. הוא לא יתאים לכולם ואין לי ספק שהרבה יחשבו שהוא נוראי אבל בשבילי הוא עובד. הסבון של סבוקלם סטנדרטי יותר. הוא מאוד עדין ולא מיבש ויש לו ריח רענן ונעים ובניגוד לסבון של ברטס ביז הוא משאיר תחושה נקייה.  פילינג האורז של דרמלוג'יקה מוצלח. קשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק הוא עושה אבל אחרי שאני משתמשת בו העור מרגיש חלק יותר. קיבלתי אותו מזמן בקופסה של גלוסיבוקס והוא עדיין לא נגמר, אבל אני משתמשת בו בערך פעם בשבוע. הוא מגיע כאבקה שצריך להרטיב מעט. אני חושבת שזה מאריך לו קצת את חיי המדף, ביחס לפילינגים קרמים או נוזליים. מי הפנים של גאיה משמשים אותי בבקרים בהם לא מתחשק לי להרגיש מים קפואים על הפנים. אני מעבירה צמר גפן שטבול במעט מהם ומרגישה שעשיתי משהו נחמד בשביל העור שלי.

 יש לי עור מעורב עם כתמי פגמנטציה. אני חושבת שהחרטה הגדולה ביותר שלי היא שלא התחלתי להשתמש בקרם הגנה בקביעות בגיל צעיר. בעיקר בתקופות בהן טיילתי. על דברים אחרים, כמו קעקועים או התנסויות מפוקפקות אני דווקא לא מתחרטת אבל את עניין קרם ההגנה היו צריכים להדגיש קצת יותר. שפחות ישמע כמו "אל תקחי סמים, תשימי על עצמך משהו מהוגן ותמרחי קרם הגנה" ויותר כמו "קצת סמים זה לא נורא, המחשוף הזה מחמיא אבל רבאק תשימי קרם הגנה או שבגיל 28 יופיע לך כתם פיגמנטציה ענק במצח שבחיים לא תוכלי להיפטר ממנו." אולי אז הייתי מקשיבה.
כשאני לא רוצה להתאפר כבד אני בדרך כלל משתמשת בקרם הטריפל של סבוקלם, שמכיל מקדם הגנה, לחות ומעט כיסוי, ומפדרת מעליו את המייק אפ המינרלי של גאיה. הם נורא יפים ביחד אבל המייק אפ של גאיה נעלם די מהר וצריך לחדש אותו מדי פעם.
 הבושם האחרון שרכשתי הוא המימוסה של לאוקסיטן. לצערי הפסיקו ליצר אותו, אבל ממילא נמאס לי מהר מבשמים. הוא מאוד עדין ומשתלב מעולה עם הכימיה שלי, ויש לו ריח של חנות של לאוקסיטן. התווים שלו הם עלי סיגליות, מימוסה ושקדים. אני מכורה לריח של מוצרי השקדים של לאוקסיטן ואהבתי את בושם השקדים שהיה להם פעם, ושמחתי לגלות בבושם את התו הזה. אני חושבת שהוא מרכך קצת את הצמחיות של התווים האחרים.
 אין לי אוסף ענק של סמקים. אני אוהבת את הלחיים שלי בוורוד קר ולא מסתדרת עם ברונזרים ושימרים. מאז שהתחלתי להתאפר, בימים בהם אני מדלגת על סומק שואלים אותי אם הכל בסדר ואם אני מרגישה טוב. דיים של מאק הוא ורוד שנראה לי קצת תכלכל. הוא בובתי וענוג וקשה להניח יותר מדי ממנו כי הוא לא מאוד פיגמנטי. הפלאש של טארט הוא סומק קרם שמגיע בסטיק. הוא שקפקף והצבע שלו ורוד שזיפי מושלם. אני מורחת אותו ישירות עם הסטיק ומטשטשת עם האצבעות.
 על מכתימי השפתיים בצורת עיפרון של רבלון בטח כבר קראתם שבחים כמעט בכל הבלוגים שעוסקים באיפור. הגוונים האהובים עלי הם האני, שהוא צבע טבעי משודרג, והקראש שהוא יותר פירות יער כהה אבל לא אטום לגמרי.
 יש לי גבות כהות אבל דלילות ובלי הדגשה הן כמעט בלתי נראות בצילומים. אני אוהבת להדגיש אותם עם ערכת הגבות של מאק. כשאני מאפרת את העיניים (מה שלא קורה הרבה בגלל שאני פחות אוהבת את ההסרה ואת המריחות איתן אני נשארת כשאני משפשפת עיניים) זה בדרך כלל עם ההי דפנישן של קליניק ואיילינר טוש כלשהו. עדיין לא מצאתי את הטוש המושלם ואני מסתפקת באלה של ג'ייד ולייף. מדי פעם אני מנסה איילינר של חברה נחשבת יותר אבל תמיד חוזרת לזולים. זה מוצר שבאמת לא מצאתי הבדל בין הגרסאות הזולות והיקרות שלו. אחד הדברים שאני הכי אוהבת במסקרות של קליניק היא ההסרה הקלה. הן נשטפות לי במקלחת בצורה מושלמת בלי להשאיר שום שאריות. עם צלליות אני מסתבכת. לפעמים אני משרטטת קו איילינר עם צללית שחורה ולפעמים אני מניחה צללית בהירה עם כל העפעף אבל יותר מזה לא הצלחתי לעשות.
 גרסת האיפור הכבד שלי היא פחות או יותר אותו דבר רק עם אודם אדום של רבלון, מספר 740, (זה שמופיע בפרוייקט הצילום היפה הזה. שלי גרוס כתבה עליו בפוסט שעסק באודם אדום, ואני חושבת שהוא האדום שהכי החמיא לי. הוא אדום כחלחל.) וכיסוי קצת יותר כבד. למשל הדאבל וור של אסתי לאודר או הקולורסטיי של רבלון. הפודרה היא הבלוט של מאק בגוון מדיום.
 אני מניחה אותה עם מברשת קטנטנה של לאוקסיטן ושתיהן נמצאות אצלי בתיק תמיד.
 השיער שלי הוא נושא כאוב. בבוקר אני בדרך כלל רק מרטיבה קצת את הידיים או מניחה את קרם הקונדישנר של פול מיטשל עם ידיים רטובות כדי להעיר קצת את התלתלים. אחרי החפיפה אני מערבבת את הקונדישנר עם ג'ל של פול מיטשל ונותנת לו להתייבש טבעי. החומרים שלו הם היחידים שלא מרגישים לי שומניים מדי או סיליקוניים מדי. השיער לא נראה מוחזק מדי והם לא מכבידים עליו ולא משאירים תחושה שומנית בידיים בכל פעם שנוגעים בשיער.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה