קצת פוטושופ והרבה נוירוזה

היה לי היום שיעור שבו למדתי לשחק עם צבעים, אז הייתי חייבת לנסות לאפר את עצמי בעזרת פוטושופ. אני לא בטוחה שזה נראה טבעי במיוחד, אבל אני רק בהתחלה ומתאמנת כל הזמן. אשמח לפידבקים. אז אם תהיתם לאן נעלמו העיגולים הכהים מסביב לעיניים שלי, זה לא קונסילר חדש.  את השמלה מצאתי במכירה של פלורה מהבלוג "בגדים על עצים". היא אחת מעיתונאיות האופנה והבלוגריות שאני אוהבת לקרוא והטעם שלה באופנה צבעוני, שמח ומעניין, כך שבמכירות שלה אני כמעט תמיד מוצאת פריטים שאני רוצה.  במכירה היא לבשה אוברול פרחוני של מנגו שגם לי יש. זו סיטואציה שאני לא יודעת מה לעשות בה. כשאתה יודע שלמישהו יש את אותו הבגד שגם לך יש אתה אמור להימנע מללבוש אותו כשאתה עלול לפגוש את אותו בן אדם? ואם זה בגד ששאלת אותו מאיפה הוא ואז רכשת לעצמך? ואם זה משהו שראית בבלוג של מישהו ורכשת בהשראתו?

יש כל מיני דברים שאני חושבת שיש לגביהם כללים שאני פשוט לא מבינה. אני בטח לגמרי מנפחת את זה לעצמי בראש, אבל נראה לי שיש פה פוטנציאל מבוכה עצום. בעיקר לנוירוטית כמוני. אני פשוט צריכה להפסיק לשאול אנשים מאיפה הבגדים שלהם.

בזו קצת השתוללתי עם הריטושים

זו בלי פוטושופ

על סוף החורף

מזג האוויר ההפכפך הזה קשה לי קצת. אם אני יוצאת מהבית בבגדים קצרים אז מהר מאוד נהיה לי קר ובבגדים ארוכים חם נורא. אני חושבת שליד תחזית מזג האוויר צריך להיות כתוב אם זה יום לארוך או לקצר, למעיל או לסוודר. למרות שבסופו של דבר זה עניין מאוד אישי. כל אחד מגיב אחרת לקור. אנשים שלא רגישים לקור תמיד צוחקים על זה שאני מעבירה חורפים שלמים עם טייץ מתחת למכנסיים. הג'קט החדש שלי מ-H&M אידאלי לימים האלה. הוא דק ועשוי מכותנה ולא מחמם יותר מדי. כמו הרבה אחרות גם אני התאהבתי בסניקרס של בנסימון. הן נוחות, קלות וכבר הרבה זמן שאני מתכננת לקנות סניקרס בצבע ניטרלי. הזוג האחר שלי הן גולה ורודות. בשקית של דליקטסן יש לחם תאנים וארבעה מקרונים. היה לנו היום שיטוט יום שישי מהסוג האהוב עלי. התחלנו אותו באייסברג, שם חלקנו שלושתנו גלידת מנדרינה-ריחן ותותים בשמנת, משם הלכנו לגינה של הבימה ועומר שיחק בחול ופגש חבר מהגן. אחר כך הלכנו לגינה החדשה בקריית ספר. יש שם מתקנים שממש מתאימים לקטנטנים וברכת נוי קטנה. סיימנו בדליקטסן. אני אוהבת נורא את הקינוחים שלהם ושל הבייקרי, ובדיוק היום קראתי בטיים אאוט המלצה על המקרונים ורציתי לטעום אותם. כנראה שלא הייתי היחידה שקראה את ההמלצה הזו, כי גם שלושת האנשים שהיו לפני בתור וגם אלה שהיו אחרי הזמינו אותם.

כמה לקים אדומים בחורה צריכה?

את האוברול שאני לובשת בתמונה מצאתי במכירה ביתית לפני כמה חודשים ומאז אני מחכה כבר להזדמנות ללבוש אותו, בעיקר כשאני רואה "גירלז". נראה לי שהאנה הייתה אוהבת אותו. הוא קצת ילדותי, די לא מחמיא, אבל יש בו איזו קלילות שאני אוהבת נורא. הוא מהדברים שעל הגבול הזה שבין יפה ומכוער שהרבה יותר מעניין בעיני מדברים שהם פשוט יפים. את הנעליים קניתי היום בהנחת יום הולדת ברוני קנטור. חודש יום הולדת הוא הזמן שבו כל כרטיסי המועדון פתאום משתלמים ואתה מקבל מלא מתנות. בינתיים קיבלתי טבעת ציפור משלומית אופיר, צללית ניטרלית מאיל מקיאז' וסיכת ראש וחמישים אחוז הנחה ברוני קנטור. ויש עוד שבוע עד היום הולדת. מעניין מה עוד יצוץ.

המון זמן לא השתמשתי בלק בידיים, בגלל התינוק והרעלים. עכשיו התחדשתי בלק בורדו עם נצנוץ כחלכל מאינגלוט, מותג איפור מקצועי מפולין שאמור להיות נטול רעלים. כשאמרתי למוכרת שרוב הלקים שלי אדומים היא אמרה שאדום הוא צבע שנותן המון אפקט במינימום מאמץ. אני חושבת שהמשפט הזה מסכם די טוב את הגישה שלי לאיפור. מורה שלי לפיסול היה אומר שאם משהו לא עובד צריך לנסות לעשות אותו בגדול, ואם הוא עדיין לא עובד לצבוע אותו באדום. 

וידוי: אני לומדת עכשיו פוטושופ. הורדתי מהתמונה את מתג החשמל ואת השקיות מתחת לעיניים. גם הצרתי קצת את הזרועות והעלמתי קצת מהחשמל הסטטי בשיער. ממכר לשפץ תמונות, אבל אני מנסה לשמור על זה עדין.

לק 865 של אינגלוט

לק רולטה רוסית של אסי

                                           

תיק חדש ומחשבות מבולגנות

הגיע התיק שהזמנתי מקלמנטינה. לפעמים אני מרגישה שאולי הוא קצת ילדותי מדי בשבילי. בכל זאת עוד שבועיים אני אהיה בת 31. אבל הוא חמוד ומשמח. הצטלמתי בדרך לשיעור הפוטושופ השני שלי במנטור. למדנו לרטש תמונות. מאז אני עוברת על תמונות שלי ובודקת איך אראה עם אף צר יותר או שפתיים מלאות יותר. אולי מתישהו אני אעלה ניסויים כאלה לבלוג. זה קצת דופק לי את דימוי הגוף, לראות איך הייתי נראית עם כמה שינויים מינוריים, אבל אני מנסה להיות בוגרת בקשר לזה ולהזכיר לעצמי שאיפור זה כיף אבל לפתח אובססיית שלמות כזו ביחס לגוף שלך זה לא בריא ואני לא באמת רוצה להיגרר לזה. 

מזג האוויר האביבי גורם לי להיאחז בצבעוניות קודרת ומונוכרומטית. כל הפריחה הזו קצת עושה לי פריחה. אני די אוהבת את האורך של השיער שלי עכשיו. קצת מתחשק לי שהוא יהיה ממש ארוך. שני המשפטים האלה בדרך כלל מנבאים שעוד מעט יתחשק לי להסתפר ממש קצר. זה מין מעגל מרושע ועקבי שכבר כמה שנים שאני לא יוצאת ממנו. בא לי שכבר יגיע הקיץ. אני שונאת להתלבש כדי לא לקפוא. אני רוצה שמלות קצרות ואוברולים דקיקים וסנדלים ונעלי בלרינה. 

מכירה ב-1.3

אני שוב עושה מכירה. צילמתי חלק קטן של דברים שיהיו בה. זה  דף האירוע בפייסבוק. אני אשמח אם תבואו. אארח גם את תותים, אקססוריז סרוגים מקסימים של אפרת אביגיל בשארי. רוב הדברים שלי יעלו פחות ממאה שקלים.

סליחה שהזנחתי קצת את הבלוג. אני בתקופה קצת מטורפת, בין ההתחיבויות שלי ל"הארץ" והלימודים. אני מקווה שאתם קוראים אותי גם שם

שמלת תחרה בצבע קרם. 130 ש"ח

שמלה משובצת וינטאג' 60 ש"ח

חולצה מנומרת H&M מלפני כמה שנים 50 ש"ח

חצאית וינטאג' 50 ש"ח

חולצת תחרה 60 ש"ח

סוודר אוברסייז עם פאייטים 120 ש"ח

סוודר שחור לבן עם וורדים 70 ש"ח

שמלת וינטאג' 60 ש"ח

חצאית צמר 60 ש"ח

סניקרס מידה 37 של D.A.T.E
80 ש"ח

חגורה אדומה 50 ש"ח

                                   

מה בתיק- גרסת ה-TMI

התיק שלי תמיד כבד ומבולגן ותמיד שואלים אותי מה אני כבר סוחבת בו. הבאתי לכם גרסה לא מצונזרת. מהסנדוויץ' מעלה העובש ועד לצעצועים שהילד דוחף לי לתיק. התיק עצמו עומד להיות מוחלף בימים הקרובים באחד שאני רוצה כבר המון זמן ויוקדש לו פוסט אחר.

יותר מדי כרטיסי מועדון

מפתחות, דיסק און קי ועוד כרטיסי מועדון

קליפס לימים שהשיער לא מסתדר

הגלקסי החדש והחמוד שלי

שפתון ורדרד שקוף, עט, סיכת סבתא ותעודת זהות

סנדוויץ' עם טחינה מלפני שלושה ימים

הארנק שלי. הוא מתחיל להתפורר כבר

משקפי שמש אופטיות

ערימת ניירות, קבלות, פרסומות ומרשמים ישנים מקומטים בערבוביה בתחתית התיק

תיק האיפור שלי

המון איפור שאני בקושי משתמשת בו. אני בעיקר משתמשת בשפתון השקוף שנמצא בתא הקטן והופיע בתמונה קודמת

מגבונים עם מסיר כתמים כי אני תמיד שופכת על עצמי דברים

שטויות שעומר שם לי בתיק כשאני לא מסתכלת ואז מגלה שאני סוחבת איתי כבר ימים

                                         

סוודר הדיכאון שלי

סוודר הדיכאון שלי נרכש בחנות יד שנייה בטורונטו לפני שלוש שנים. הוא זכה לשמו מכמה סיבות. העיקרית מביניהן היא שהוא הכי מתאים מבחינתי לימים בהם אני רוצה להתחבא בתוך סוודר ענק עם דוגמה גאומטרית בצבעים צעקניים.  הסיבה השנייה והאישית יותר היא שהוא הזכיר לי מישהי שהכרתי פעם, שהייתה מדברת בפתיחות גמורה על נוגדי הדיכאון והחרדה שנטלה. כשקניתי אותו בדיוק התחלתי טיפול בכאלה והפתיחות שלה היוותה בשבילי סוג של השראה. היא גם התלבשה נהדר. היו לה הרבה סוודרים מהסוג הזה. 

כמו כל בגד תלוי מצב רוח יש תקופות ארוכות בהן אני מתעלמת ממנו, ותקופות של חרישה מאסיבית. אני לא יודעת איך זה שדווקא כשאני הכי רוצה לא לבלוט אני נמשכת דווקא לבגד שמושך כל כך הרבה תשומת לב. הוא כמעט תמיד מקבל תגובות. לא כולן חיוביות. ועדיין אני מרגישה בו עטופה כמו בפקעת. כאילו כל האש שהוא מושך היא זו שנמנעת ממני.