סוודר הדיכאון שלי נרכש בחנות יד שנייה בטורונטו לפני שלוש שנים. הוא זכה לשמו מכמה סיבות. העיקרית מביניהן היא שהוא הכי מתאים מבחינתי לימים בהם אני רוצה להתחבא בתוך סוודר ענק עם דוגמה גאומטרית בצבעים צעקניים. הסיבה השנייה והאישית יותר היא שהוא הזכיר לי מישהי שהכרתי פעם, שהייתה מדברת בפתיחות גמורה על נוגדי הדיכאון והחרדה שנטלה. כשקניתי אותו בדיוק התחלתי טיפול בכאלה והפתיחות שלה היוותה בשבילי סוג של השראה. היא גם התלבשה נהדר. היו לה הרבה סוודרים מהסוג הזה.
כמו כל בגד תלוי מצב רוח יש תקופות ארוכות בהן אני מתעלמת ממנו, ותקופות של חרישה מאסיבית. אני לא יודעת איך זה שדווקא כשאני הכי רוצה לא לבלוט אני נמשכת דווקא לבגד שמושך כל כך הרבה תשומת לב. הוא כמעט תמיד מקבל תגובות. לא כולן חיוביות. ועדיין אני מרגישה בו עטופה כמו בפקעת. כאילו כל האש שהוא מושך היא זו שנמנעת ממני.
לי יש פיג'מת דיכאון ורודה עם ארנבות, שנשמרת לימים מסומים בלבד, וכמובן כאלה שאני לא בהם מהבית. פריט חובה
השבמחקאחרי עשר בבוקר כל פיג'מה היא פיג'מת דיכאון
השבמחק