אקססוריז וווידוים סינמטיים

יש חופש גדול מהגן. בינתיים הלכנו לים מוקדם בבוקר, לג'ימבורי בערב, שלחנו אותו לישון אצל ההורים שלנו, הרכבנו פאזלים, בנינו מגדלים והקראנו המון ספרים. המחזנו את "האריה שאהב תות", עשינו חותמות וצבעי ידיים ואפילו לא עבר שבוע. בלי עזרה של ההורים זה היה יכול להיות מתיש מדי, אבל ככה זה כיף. כשהוא ישן אצל הסבים שלו אני ודוד יכולים לעבוד קצת, לעשות מרתונים של הומלנד ושל כתום הוא השחור החדש, לראות סרטים שלמים רצוף, מה שלא עשינו כמעט בכלל מאז שעומר נולד כי זה דורש המון ריכוז, וסתם להיות ביחד לבד.
כמה וידויים סינמטיים:
*יש לי קצת רתיעה מסרטים אירופאים איכותיים. הם נתפסים אצלי בדרך כלל כמאתגרים מדי. שני במאים שאני בכל זאת נורא אוהבת הם פאזוליני האיטלקי ופרנסואה אוזון הצרפתי. הם כיפיים ואפלים במידה מפתיעה.
*אני אוהבת סרטי טראש. הבמאי האהוב עלי הוא ג'ון ווטרס, במיוחד בסרטים המוקדמים שלו. אני אוהבת גם את ראס מאייר, אד ווד וסרטי אימה דלי תקציב וישנים. בכלל, סרטים עם המון סקס ואלימות עושים לי את זה.
*אני אוהבת סרטי קומיקס, לא משנה כמה הם גרועים. אפילו את הספיידרמן האחרון.

וקצת על אקססוריז. יש לי תיק בצהוב חרדל. חיפשתי תיק גב מחומר שאינו עור שלא יהיה יקר מדי. בחנות בקינג ג'ורג' מצאתי כמה חמודים ולא יקרים. התלבטתי בין השחור והצהוב ובסוף החלטתי ששחור אולי הולך עם הכל אבל הוא גם קצת משעמם.
קיבלתי מדוד את שרשרת הלב אוריגמי של שלומית אופיר. זו שרשרת הלב הראשונה שלי ויכול להיות שזו מתנת חג האהבה הראשונה שלי. אני אוהבת אותה נורא. האוריגמי מוריד מעט את מדד הקיטש והיא עדינה ומתוקה.

תמיד אחרי שאני מסתפרת אני עושה שיפוצים של התספורת בבית. זו הפרעה שייחודית לי? מוכרת גם לכם? אני לא יודעת. בכל מקרה אני מרוצה כרגע מהשיער שלי אבל קצת מיואשת מהנסיון להאריך אותו.

אני מנסה עכשיו טיפול טבעי לפיגמנטציה. אם הוא יעבוד אדווח. בינתיים ניסיתי קרם במרשם, כדורים איירוודים, סקראבים, פילינג עדין, מסיכות וסרומים וכלום לא עבד, אבל אולי זה בגלל חוסר ההתמדה שלי. הדבר היחיד שעבד בינתיים זה פוטושופ.

הילקוט הצהוב שלי

שרשרת האוריגמי

שתי שמלות כותנה מודפסות ומובטלת

עוד מעט יש לי ראיון לעבודה שנשמעת לי חלומית. היא תדרוש ממני יותר זמן ולבוש יותר רשמי אבל אם אקבל אותה נראה לי שאהנה ממנה נורא. אני חושבת שקוד הלבוש שהייתי מכוונת אליו הוא תמהיל עדין של שיק בוהמייני נינוח עם קמצוץ של אלגנטיות. מאחר שאינני מיחידות הסגולה ששולפות לוקים כאלה מהשרוול בלי להזיע אני מכוונת נמוך יותר, ל"קצת פחות מטונפת, קצת יותר ארוזה" ומסתפקת בזה. בינתיים אלה השמלות שאני חושבת שיהיו שמלות הריאיונות שלי בזמן הקרוב. הבורדו של אילנית שמיע עברה קצת התאמות שלי. העדפתי אותה סגורה אז הורדתי לה את הכפתורים וחיברתי את הפרונט ואני יותר אוהבת אותה מאז. הסגולה צהובה מאמה ואני מאוהבת בה לגמרי. היא כל כך אני. גם בהדפס הגיאומטרי ובצבעים המנוגדים וגם הגיזרה השמרנית אבל לא באמת. היא מושלמת בעייני.

הצטלמתי בלי איפור, אז תאלצו לסלוח לי על הבלגן בפרצוף. השרשרת שאני עונדת היא לב האוריגמי של שלומית אופיר שקיבלתי מדוד. זה הלב הראשון שקיבלתי והוא כיפי ולא קיטשי. במקביל לחיפושי העבודה התחלתי גם לעבוד עם אמא שלי על פרוייקט שהיא מדברת עליו כבר שנים ורוצה שאאייר לה אותו. היא לקוחה קשה שכל הזמן משנה את דעתה וכבר כמעט שנפרדנו בגלל שיטות העבודה שלה, אבל אנחנו נותנות לזה עוד צ'אנס. קשה לעבוד עם משפחה. נראה לי שאם היא הייתה לקוחה רגילה הכל היה הרבה יותר קל. 

לעומר יש יום הולדת שנתיים בעוד שבוע ואני עושה נסיונות אפייה לעוגת יום הולדת לגן. היום עשיתי שוקולד ושמנת חמוצה. יצא טעים. אני חושבת שהוא יקבל מאיתנו ערכת תופים, כי הוא מאוד אוהב מוזיקה ומתופף על הכל בערך. אני מקווה שהשכנים לא יזרקו אותנו מהבית. ימי הולדת זה מרגש.  

אז מה חשבתם על השמלות? 

*עידכון: בדקתי והשמלה מאמה עשויה מויסקוזה ולא מכותנה

אוברולים קוקטיים ושמלות פרחוניות

בדרך לפסיכולוג שלי אני תמיד עוברת בין חנויות בגדים ועוצרת למדידות. אני מקדימה כרונית ומנסה למתן את התכונה הזו בכך שאגרום לעצמי להתעכב בדרך כמה שיותר. חוץ מהצילום הראשון והאחרון כולם נעשו בפלאשבאק בסנטר, החנות שבזמן האחרון הכי עונה לצרכים הרגשיים שלי, שכרגע אפשר להגדיר אותם כאינפנטיליזם מקושקש. הרבה אוברולים קצרצרים ושמלות פרחוניות, שורטים וחולצות צבעוניות. את השמלה אתה יצאתי דווקא יש לי בערך שנה ממכירה ביתית שהגעתי אליה דרך שלט ברחוב. היא שמלת הכמעט מקסי הכמעט יחידה שלי. הגובה שלי הוא 153 ס"מ ואני לא דקיקה ולכן מקסי לרוב לא עושה עמי חסד, אבל בזו יש משהו שהוא גם מאוד נשי וגם גראנג'י ואני מאוד אוהבת אותה. 

אני מצולמת בלי איפור. זה לא קורה הרבה, זה לא נראה טוב במיוחד, אבל זה משהו שעובר עלי בזמן האחרון. כנראה שזה החום. שנים השתמשתי בדאבל וור של אסתי לאודר ופתאום אני מסתפקת בקרם לחות עם מעט גוון או במייק אפ מינרלי של גאיה, שהכיסוי שלו מקסים אבל העמידות שלו בקאנטים. לפני שבוע יצאתי בערב לאנשהו ושמתי את הדאבל וור וממש היה לי קשה להסתכל על עצמי. הוא נראה לי פתאום כל כך כבד. 

אני אשמח לשמוע מה דעתכם על מה שמדדתי ובכלל. אני חושבת שאני צריכה למצוא חברה חדשה שתצבוט אותי בכל פעם שאשתמש בשילוב המלים "אוברול קוקטי". אוברול הוא מהפריטים הפחות קוקטיים שקיימים, ובכל זאת לי הם גורמים להרגיש כזו. אני חושבת שמצאתי את הבושם הבא שלי אבל אצטרך לנסות אותו עוד כמה פעמים לפני שאחליט. אסנס של נרסיסו רודריגז. גם בפלאואר של קנזו התאהבתי אבל דוד חושב שהוא מגעיל.

אייטיז לפנים

שמלה פסיכדלית

אוברול קוקטי שבסוף רכשתי

קצת חבל לי שלא לקחתי אותו. אולי אחזור בשבילו מחר. התמונה יצאה גרועה

הנעליים החדשות שלי מטופ שופ. עלו שישים שקלים בערך בסוף עונה ואני אוהבת אותן כל כך

מחשבות לתקופת המתנה

המון זמן לא כתבתי פה. הייתה לי תקופה קצת מלחיצה. אני כרגע בחיפושי עבודה, שזה נורא מתסכל. סיימתי את הקורס, יש לי התחלה של תיק עבודות (אתם מוזמנים להציץ בו) ושלחתי קורות חיים להמון מקומות ועכשיו אני פשוט מחכה שיחזרו אלי. אני שונאת לחכות. זה מתנגש לי עם ה-ADD. דחיית סיפוקים וכאלה. השער שלי נתקע במין אורך ביניים מעצבן. הוא כבר התחיל להציק לי, להסתבך בדברים ולהיות חם וכבד והוא אפילו לא ארוך. ארוכות שיער, איך אתן סובלות את זה? בא לי כבר לצאת לעבוד. אני רוצה להתלבש בשביל אנשים מבוגרים ולא רק כדי לקחת את הילד לגן. לעבוד מהבית זה נחמד אבל לאנשים כמוני חוסר מסגרת גורם לעשות שטויות כמו לשרוף ימים שלמים בדיונים פייסבוקיים על מגדר ופמיניזם תוך כדי פיצוץ סוכריות בקנדי קראש. 

ביום חמישי חברה אהובה עושה ערב ספרותי ותערוכה בחנות הספרים סיפור פשוט. אני מתרגשת בשבילה. היא אמנית וצורפת מוכשרת שלמדה בבצלאל ועכשיו היא עשתה פרויקט בהשראת סיפורים קצרצרים של אלכס אפשטיין. נראה לי שיהיה מעניין. עומר בן שנתיים וכבר יש לו הומור שחור. המשחק האהוב עליו עכשיו הוא "אימא רואה ג'וק." הוא ודוד מחקים אותי צווחת ובורחת מג'וקים ומתפוצצים מצחוק. זה די חמוד. 

השמלה שאני לובשת בתמונות היא מפלאשבק, חנות הוינטאג' החדשה יחסית בדיזינגוף סנטר. יש בה מבחר די גדול ותמיד אני מוצאת בה דברים שאני רוצה. היא מסודרת קצת כמו חנויות יד שנייה שראיתי בחו"ל. דווקא את הבגדים המשופצים שם אני פחות אוהבת. לעצב מחדש אמור להיות קצת יותר מלגזור שרוולים ולהוסיף גומי במותניים. 

התגעגעתי לבלוג ולקוראים וחשבתי עליכם המון אבל חסרו לי האנרגיות לשבת ולכתוב או לצלם. אני מקווה לחזור לזה עכשיו. 

השמלה מפלאשבק

הנעליים מטופשופ

רשימה של שברי מחשבות

-שני מראות מהזמן האחרון. אני חושבת שקצת השמנתי אבל מרוצה מאיך שארך לי השיער ומקווה לצלוח את שלב הביניים חסר הצורה והפעם לתת לו לגדול ולצמצם את צריכת השוקולד שלי. מצד שני שיער ארוך תמיד מסתבך ונתפס בדברים, אז אולי בכל זאת אשבר.

-בזמן האחרון אני רואה אקסים בכל מקום. מנגנים בקליפים ביו טיוב ומגיעים למסיבות של חברים. זה די משעשע בשלב בו אני נמצאת. פעם זה היה מערער אותי.

-אני לומדת עכשיו אינדיזיין, שזו תוכנת עימוד קצת מעצבנת אבל עדיין די מהנה. הרבה פחות חופש פעולה מבפוטושופ אבל יש משהו מארגן בכל הכללים האלה. קשה לי להסביר את זה. 

-משחקי הכס. דאם. הג'ון סנואו הזה חמוד לאללה, עם המבט המבולבל שלו. אבל קראתי את הספרים ואני די יודעת מה הולך לקרות. וטיריון די סקסי. שילוב של ביטחון עצמי נמוך, שנינות והומור של Self deprecation תמיד עשה לי את זה. 

-בזמן האחרון אני במצב רוח לספרים קלילים ומותחים, כמו למשל מתחת לכיפה השקופה של סטיבן קינג. עוד מעט תהיה גם מיני סדרה. אני מצפה לה נורא. 

-עדיין בחיפוש אחר הבושם המושלם, אני מחפשת משהו לא מתוק, לא מריר ולא חמוץ. ולא רענן מדי. ריח של עור גוף נקי וחמים. אשמח לקבל המלצות. כמו שפתון בצבע השפתיים משודרג, רק בבושם. 

-אני חושבת שעם השמלה בתמונה השלישית, יחד עם משקפיים עבי מסגרת ופאה של קארה שחור אני אוכל להתחפש לאיניד מGhost World. לא?

אחיות מוזרות

אני חושבת שכרגע הוויש ליסט שלי ריקה, שזה מצב נדיר בשבילי, ובטח ישתנה בימים הקרובים. אין שום דבר (חוץ מהספר החדש שתורגם של יו נסבו, ומר תפוח אדמה לעומר) שאני רוצה לקנות.  בעצם היום הייתי ממש מגעילה וקניתי קילו של סוכריות ליקריש מהמעדניה ההולנדית. באותו רגע זה נראה הגיוני. אני היחידה בערך שאוהבת את הדברים האלה, לפחות בין האנשים שאני מכירה. חוץ מדוד, אבל נראה לי שזה התחיל ממני. התמונות הן עבודת פוטושופ. תכננתי לשלב אותן בתמונה אחת אבל לא הספקתי. אולי בהמשך אני אחזור אליהן. אני מחבבת מאוד את מה שיצא. הרעיון היה קרקס מוזרויות משנות השלושים ששיך לאחיות זהות. קראתי לו Wyrd sisters כמו למכשפות במקבת.

מסיבת תחפושות של בן אדם אחד

קורס הפוטושופ שלי מתקרב לסיום ולקראת הפרויקט הסופי אני צריכה לעשות עבודה שתהיה מעניינת מספיק לתיק העבודות ומהנה מספיק כדי שלא אעזוב אותה באמצע. אלה חלק מהצילומים שעשיתי לקראתה. אני הולכת לביים סצנה שבה אגלם דמויות שונות. מעניין אותי מה אתם חושבים על חומרי הגלם. אעלה גם את התוצאה הסופית כמובן. דוד צילם את התמונות בחדר המדרגות, כמו בדרך כלל, ונראה לי שקצת הבהלנו את אחת השכנות, אבל היה כיף. יכול להיות שאני לגמרי מגזימה עם ההיקף של הפרויקט הזה? חלק פשוט לוקחים תמונות מהאינטרנט. לא הופכים את זה להפקה. תמיד אני חייבת לסבך הכל. אני יודעת שהצבעים קצת לא עובדים ביחד אבל הכל יהיה בסוף בספיה או שחור לבן בטח. יהיו עוד תמונות, אבל הן עוד בשלב התכנון.