בו אני נלחמת ביובש ובנשירה ומגלה שאני בעצם לא שונאת סלק.

ממש לפי הספר, כארבעה חודשים אחרי הלידה התחלתי להשיר גושי שיער בכל הבית. אחרי כל סירוק, חפיפה או מגע אקראי בשער נשארתי עם ערימת שיערות ביד או על המברשת, בכמות שמספיקה לסריגת סוודר לכלבלב צ'יוואוה בגודל ממוצע. זה היה מלחיץ, כי למרות שהשער של אימא שלי עדיין מלא יש נשים במשפחה שלי ששערן הפך לדליל מאוד בגיל מבוגר. זו גם אחת הסיבות שבגללן אני חוששת מהחלקות  למיניהן. החלטתי לטפל בנשירה בכמה מישורים במקביל. את חומרי הניקוי והעיצוב החלפתי בכאלה טבעיים, וכרגע אני אוהבת מאוד את המסיכה של עומר הגליל, שמצליחה לעצב גם תלתלים מרדניים ויש לה ריח חזק ומהמם של לוונדר ורוזמרין. הסתפרתי כדי שהשער יהיה פחות כבד והחלפתי את המברשת ב-Wet Brush שאמורה להיות עדינה מאוד ולא לתלוש שיערות. הייתי סקפטית כי היא נראית כמו המברשות הפשוטות של ילדותי שתמיד היו נופלים להן הגולגולים בקצה והן התחילו לשרוט אבל היא הפתיעה אותי לטובה. היא לא מכאיבה בכלל, אפילו לשער סבוך ועבה כמו זה שלי, ולא תולשת שערות. ובינתיים כל הגולגולים נותרו במקומם.
למרות האפקטיביות של השינויים הקוסמטיים אני מרגישה שהשינוי המשמעותי יותר היה התזונתי. אחרי תקופת הזנחה חזרתי לקחת את הוויטמינים לנשים מניקות והתחלנו להזמין הביתה סל ירקות אורגניים בכל שבוע. אני ממליצה מאוד על זה של משק חביביאן. הם שולחים גם מתכונים כדי שתדעו מה אפשר לעשות בירקות הפחות שגרתיים וזה נחמד למי שרוצה לגוון את התפריט שלו ולצאת מאזור הנוחות של הירקות שכבר מכירים וקונים מתוך הרגל.
ההנקה מייבשת מאוד את העור, ולמרות שניסיתי להמשיך בשגרת הטיפוח שלי כרגיל הרגשתי שהעור שלי נראה זוועה למרות שלא בדיוק הבנתי למה, עד שבחוסר טאקט משווע תפסה אותי דיילת סופר פארם אסרטיבית והכריזה שהעור שלי יבש עם סימני גיל ראשונים ומיד שלפה קרם ב-300 שקלים ש"אני חייבת". אמרתי לה שאחשוב על זה והמשכתי להסתובב ולבדוק. בסוף, גם בגלל הפרשי המחירים וגם בגלל שאני מעדיפה מוצרים כמה שיותר טבעיים החלטתי לנסות את קרם הרימונים של הימלאיה שעולה 90 שקלים בבית המרקחת הקרוב אלי. אני לא יודעת מה מצב הקמטוטים וסימני הגיל אבל תחושת היובש עברה מיד, הקרם נספג מהר ומרקמו ענוג ומרענן והוא לא גרם להתפרצות חצ'קונים, שזה כבר יתרון שלו על רוב הקרמים שניסיתי.

חיות צבעוניות שכמותינו

דברים שלמדתי בזמן האחרון:

בסיבוב הראשון לקח לי זמן להניק בלי לנסות להסתיר את עצמי בכל מיני דרכים מסורבלות. הפעם זה קרה מיד, בלי יותר מדי מחשבה או דילמות של צניעות. הפעם היחידה בה העירו לי זו הייתה אישה זקנה ליד הסופר פארם ברחובות. הודיתי לה בנימוס והמשכתי הניק. אם היא הייתה צעירה יותר התגובה שלי הייתה פחות מנומסת. אני בכלל הופכת לפחות נחמדה לאנשים כשזה גורם לי לאי נוחות. כנראה שזה בא עם הגיל.

אני מנסה לדבר עם הילד בעברית נכונה יחסית. אומרת לו שגורבים גרביים וכובע חובשים ונעליים נועלים, אבל כשאני עייפה כל הפעלים שקשורים ללבוש מצטמצמים ל"לשים" ול"להוריד". כרגע הוא אוהב אסטרונומיה ויכול למנות את כוכבי הלכת באנגלית ובעברית לפי המרחק שלהם מהשמש ממרקורי ועד מקי-מקי, שהוא פלנטה גמדית.

יש ברחובות סצנת יד שנייה פעילה ושוקקת. מסיבות החלפת בגדים, מכירות חצר והחנות של הליגה למניעת מחלות ריאה שממוקמת שלוש דקות הליכה מהבית שלי. זו אני שבדרך כלל מתעצלת. פעם חשבתי שמבגדים שקונים בחנות השחפת עלולים להידבק בשחפת. ככה זה כשאתה חרדתי.

להשתמש בכפתור החסימה בפייסבוק. אני לא עושה את זה הרבה, אבל זה יעיל ויש אנשים שלחסום אותם תורם לאיכות החיים שלי ולבריאותי הנפשית. יש אנשים שהייתי רוצה לחסום אבל זה יגרום לי ליותר מדי כאב ראש להסביר להם למה עשיתי את זה. 

לקרוא הוראות כביסה ולא לדחוף הכל למייבש. כבר הרסתי לא מעט פריטים בגלל עצלנות. 

לעשות שימוש חושפני מדי ולא בריא באפליקציות כמו אינסטגרם וסיקריט. אמנם בדיליי ביחס לתקופות השיא שלהן, אבל כרגע אני בתקופה שבה חסרה לי אינטרקציה אנושית מסוג מסוים. 

יש תינוקות שאוהבים לישון. אחרי התחלה סוערת עם ילד שפשוט לא יודע לישון התינוקת חובבת הכרבולים והשינה היא הפתעה משמחת. ספציפית הלילה האחרון היה קשה כי האף שלה היה סתום, אבל דוד תלה לה בצל מעל המיטה ונראה שזה עזר אבל הסריח את החדר.

זברה מתוקה

נמר ירוק

יותר מדי סלפיז והסתגלות

 קצת ממעללי בחודש האחרון. אני רוב הזמן בבית, ואין לי לאן להתלבש, וההריון האחרון הפך אותי ליצור של טוניקות וטייטס, ושל בגדים שהיה נעים להירדם בהם. הגמילה שלי מסטרצ'יים והמעבר לבגדים של אנשים אמיתיים שיש בהם כפתורים ורוכסנים נעשה בהדרגה. יש לי משקפיים חדשות מהסוג הגדול והבולט. אני חושבת שהן די מחמיאות דווקא. ונפלתי בטרנד הבלנדסטון. תמיד היתה לי חולשה לנעלי עבודה מאסיביות ונוחות. את הסנדלים בתמונה הראשונה יש לי כבר כמה שנים וכשנפלה להם הסוליה לקחתי אותן לנגר שהדביק סוליה חדשה. זו הרגשה טובה להתחדש בלי לקנות דברים חדשים. גיליתי לאחרונה גם את קבוצות ההחלפות והחלפתי בשמים שהפסקתי להשתמש בהם בבשמים שמישהי אחרת הפסיקה להשתמש בהם. זה הרגיש כמו שופינג, רק חכם, אקולוגי וחינמי. אני צריכה להתחיל לעשות את זה גם עם בגדים. אני מוזמנת למסיבת החלפות בגדים ברחובות וממש מקווה שאנשים יביאו דברים יפים. נראה לי שיהיה כיף.
אני מתחילה לחבב את הבית החדש שלנו. הוא קצת גדול עלינו, מין בית שגדלים לתוכו, וכרגע יש בו חדר שלם שמוקדש לבלגן שאין לנו מושג איפה לשים. אנחנו קוראים לו "חדר אורחים" כי מתחת לבלגן מסתתרת בו עוד מיטה.
פעם בשבועיים אני נוסעת לתל אביב לפסיכולוג שלי ומנצלת את ההזדמנות לביקור במסעדות שחיתות ולוינדואו שופינג פראי. בכל ביקור כזה אני מתכננת מסלול שוטטות ולפעמים קובעת עם חברים תל אביבים. מצד שני חיי החברה שלי מעולם לא היו פעילים יותר מאשר בתקופה הזו. כנראה בגלל שיש פה חניה אז אנשים לא נרתעים לבוא לבקר.
הבשמים החדשים שקיבלתי בהחלפה הם לייט בלו המהולל שיש לו ריח לימוני רענן וחמצמץ ופלאוור החלבי, המתקתק והשנוי במחלוקת. אני מאוהבת בשניהם וממש קשה לי להחליט איזה מהם אני רוצה להזליף בגלל שזה כרוך בויתור על הבושם השני לאותו יום.

התחדשויות

כבר הרבה זמן לא יצא לי לשבת ולכתוב. בערך חודשיים במהלכם ילדתי (בלי אפידורל, לא מבחירה. אם זה היה תלוי בי לא הייתי בוחרת לעשות כלום בלי משהו שימסך לי קצת את המציאות, בעיקר אם היא כואבת.), עברתי דירה, הזמנתי בגדים ברשת בפעם הראשונה, נפרדתי מעיר שאני אוהבת ושגרתי בה שמונה שנים לטובת העיר שבה גדלתי, למדתי להכיר את נטע, הג'ינג'ית הזעירה שבעטה לי בכליות בחודשים האחרונים, חזרתי להניק (מאוד מגביל מבחינה אופנתית) וקראתי המון.
יש לי סימני מתיחה. בהריון הקודם לא הופיעו לי כאלה בכלל. הפעם יצאתי עם שניים. הם לא מפריעים לי. בכלל שמתי לב שבתקופה שאחרי הלידה מאוד נוח לי עם הגוף שלי פתאום. אולי כי יש לי הצדקה להיות קצת רופסת.
רחובות היא מקום נחמד לגדל בו ילדים. בעייני זה בערך הדבר הכי מדכא שאפשר להגיד על מקום. יש בה שטחים ירוקים שהם יכולים להתרוצץ בהם, קניון מלא ברשתות שבחגים יש בו הפעלות לילדים, וכל מה שגורם לאנשים ציניים כמוני לרצות לקחת כדור הרגעה או לברוח למקום קצת יותר מעניין. או לפחות כזה שיש בו סניף של וניליה. חוץ מאייסברג, שגם הוא במרחק נסיעה מאיתנו, אין פה גלידריה אחת שנראית מסקרנת או מעוררת תאבון.
אין פה חנויות בגדים מעניינות. יש כמה בוטיקים קטנים שמחזיקים דוגמיות של מעצבים ישראליים אבל בחירות הקניינות שלהם שמרניות מדי לטעמי. יש המון רשתות והרבה חנויות שמחזיקות סמרטוטי פוליאסטר מקושקשים, (מדהים כמה רע אפשר להוציא מטרנדים חינניים בסך הכל כמו הגלביות והטרנד האתני.) ואת רזילי, שמחזיקה המון מעצבים שאני אוהבת אבל יקרה נורא. ולמרות שיש פה חנויות יד שנייה וינטאג' עוד לא מצאתי. בקיצור, בלית ברירה פניתי לשופינג באינטרנט.
הפריטים עדיין לא הגיעו אבל אני רוצה לציין לטובה את החנות המקוונת של NOTE שמפרטת מידה מדויקת בסנטימטרים לאורך ולרוחב של כל פריט, שזה הרבה יותר נוח מסימונים של סמול, מדיום ולארג' שלא באמת אומרים הרבה. אני מקווה שעוד חנויות מקוונות יאמצו את השיטה הזו.
אני מקטרת הרבה אבל יש גם הרבה צדדים כיפים למעבר הזה כמו חידושי קשרים שהזנחנו בגלל מרחק, הקהילה המקסימה של הגן של עומר ואפילו הקרבה למשפחה. ובהמשך כנראה שתהיה מסיבת החלפת בגדים. אני אוהבת כאלה.
כשמניקים השיקול העיקרי בקנייה של בגד הוא איך אני שולפת את הציצי שלי ממנו כך שחולצה מקבלת עדיפות על שמלה, כי היא מאפשרת הנקה דיסקרטית יחסית בלי לדרוש כיסוי נוסף, ושמלות סגורות מדי הן לא אופציה בכלל. האקססורי הדומיננטי ביותר שלי לזמן הקרוב הוא מנשא בד בסגנון סיני. לצערי הפכתי לאם מרוטה מהפרברים. חסר לי רק עוד לעשות רישיון לרכב ולהתמכר לקלונקס.

שמלה של NOTE שהזמנתי ממרמלדה

חולצה של שרון בועז. גם אותה הזמנתי. 

בגד הים החדש והמושלם שלי

התלבטתי ארוכות בין הביקיני ובין השלם ואני עדיין לא שלמה עם ההחלטה. הביקיני נהדר.

שבוע 35. קיץ. שמלות.

איכשהו הגעתי לשבוע 35. בינתיים הגעתי פעמיים למיון, פעם אחת בגלל צירים מוקדמים של התייבשות ופעם בגלל התעלפות. אני אנמית, כמו שבטח אפשר לראות בתמונות, ועליתי בערך 8 קילו, שזה יותר מבהריון הקודם. אני מרגישה כאילו אני בהריון כבר שנה רצוף. אולי בגלל המהירות שבה נקלטתי אחרי ההפלה הגוף שלי פשוט סופר גם את החודשים האלה. מצד שני אני די אוהבת להתלבש להריון בקיץ. שמלות קטנות ורחבות תמיד אהבתי וחוץ מהן יש לי כמה מכנסוני ג'ינס גזורים. 

אחד החסרונות בהריון מתקדם הוא הקושי לצבוע את ציפורני הרגליים של עצמך. בינתיים יצא לי לסנג'ר את אימא שלי ואת אחותי אבל לקים מתקלפים מהר וכרגע מצב הציפורניים שלי קטסטרופלי למדי. אני צריכה לטפל בזה בהזדמנות. בפעם האחרונה שהלכתי לפדיקוריסטית היא פצעה אותי ומאז אני חוששת מהן. 

שקלתי להצטרף לטרנד הסלפי בביקיני אבל אני לא מרגישה נוח עם הגוף שלי כרגע. רואים את הורידים על הבטן שלי והפופיק נראה מוזר. אולי אחרי הלידה מתישהו. את הביקיני הראשון שלי קניתי קצת אחרי שילדתי את עומר. כנראה משהו בחוויה הזו כן מחבר לגוף או לפחות מסיר קצת עכבות. 

השמלה השחורה היא של רוני קנטור. קניתי אותה בהנחת יום הולדת והיא נוחה ומרשימה גם על כרס הריון. בכלל בקולקציה החדשה שלה יש הרבה שמלות שמתאימות להריון. השמלה השניה שאיתה הצטלמתי היא שמלת החוף\בית\חרישה שלי לסוף ההריון. אם אני זוכרת נכון לבשתי אותה המון גם בסוף ההריון הקודם וגם בשנים שביניהם. היא לא ייצוגית בעליל אבל היא אוורירית ונעימה ויש לה כיסים ואני שמחה בכל פעם שהיא חוזרת מהכביסה. נראה לי שהיא ממכירה ביתית כלשהי. השמלה השלישית היא של הארטברייקר ממכירה למען נפגעות תקיפה מינית. היא די חושפנית וכשאני לובשת אותה שלא בהריון אני תמיד מקבלת הערות. 

אני מנסה להאריך את השיער. לקראת סוף ההריון הקודם ניסיתי תספורת בנוסח "תינוקה של רוזמרי". כן. הומור דפוק. כרגע מתחשק לי משהו רך יותר. למרות שבסופו של דבר בכל התמונות מבית החולים יוצאת תסרוקת בית חולים. משהו באוויר כנראה. 

כבר כתבתי שאני שונאת להיות בהריון? אני כבר סופרת את הדקות עד הלידה ומתכננת להתחיל את הזירוזים הטבעיים בעוד שבועיים וגם זה דורש ממני איפוק על אנושי. ההריון הזה היה כואב וקשה אבל הוא מתקרב לסופו. אני בונה על ללדת בשבוע 37 כמו בפעם שעברה. לסחוב עד שבוע 40 נשמע לי זוועה, אבל לא תמיד אפשר להחליט וכנראה שהיא תצא כשתהיה מוכנה. 

שלום בינתיים

לילך

שמלות ישנות, מחשבות חדשות

 כבר כתבתי פה הרבה על האהבה הענקית שלי למכירות ביתיות ולמכירות גראז'. אני תמיד מתרגשת למצוא בהן פריטים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר ובמחירים נוחים. הבגדים של אילוצ'קה הם סוג של קסם. היא הייתה המעצבת הישראלית הכי מרגשת ומעניינת שיצא לי להיתקל בה בארץ והייתי עצובה נורא כשהיא סגרה. מאז בכל פעם שאני נתקלת בפריט שלה במכירה אני חייבת לנכס אותו לעצמי. את השמלה המתוקה בתכלת וצהוב מצאתי במכירה של עיתונאית האופנה פלורה צפובסקי. היא עולה עלי בקושי עכשיו, בכל זאת אני בחודש שביעי, אבל לדעתי קצת אחרי שאלד היא תהיה מושלמת. אני יודעת שאחד מחוקי השופינג הוא לא לקנות בגדים למשקל שאת מתכננת להגיע אליו אלא רק כאלה שמתאימים כרגע אבל בגדים של אילוצ'קה הם נקודת חולשה איומה שלי.
המציאה השניה היא שמלה שמצאתי במכירת הגראז' של חנות הוינטאג' אשת חיל.  המכירות שלהם הן תמיד סוג של חוויה קצת מפוקפקת. ערימות של סמרטוטי פוליאסטר צבעוניים על הרצפה ועל הקולבים וערימת היפסטריות חובבות אופנה שעטות על כל פיסת בד שמושלכת לכיוונן. בעבר הם היו מוכרים כל פריט בעשרה שקלים. במכירה האחרונה המחיר הוכפל והמראות כוסו, מה שהפך את הבחירה להימור מוחלט. מצד שני כמה מהבגדים האהובים שלי נמצאו במכירות שלהם ובעשרים שקל לפריט זה לא נורא להמר קצת. היו לשמלה שרוולים שהעדפתי להסיר אבל חוץ מהם היא מושלמת. לדעתי גם בתור שמלת לא הריון היא תהיה נפלאה גם אם בלתי מתאימה להנקה. ההדפס והגזרה שלה מזכירים לי את אלגנטיות מזרח תיכונית שניסו לגבש בתקופת משכית או שעושה עכשיו תמר פרימק.
אני מתחילה להיות ענקית וכבד לי נורא. אני משתמשת בחגורה אורטופדית כעורה כי הגב שלי כואב ורוב הזמן נועלת קרוקס בלרינה מנומרות שמצאתי בויצ"ו ב-30 שקלים, נעלי בן סימון אפורות או את הרפטו. כל אופציה אחרת גורמת לי לייסורים. עדיין לא חשבנו על שם לילדה וכנראה נצטרך לעזוב את הדירה בסוף החוזה כי בעלי הבית שלנו רוצים למכור אבל אני מתרגשת מכל השינויים האלה, חוץ מאלה שכרוכים בהתפרקות הגוף שלי. אני סוף סוף מרשה לעצמי לצפות לתינוקת החדשה שלא מפסיקה לזוז ולהשתולל לי בבטן ומעבר דירה נשמע לי כרגע מרענן למרות שאני נורא אוהבת את הדירה שלנו. יכול להיות שאפילו נעזוב קצת את תל אביב, ושזה לא יהיה כל כך נורא. מקסימום תמיד נוכל לחזור.

גרביונים, איזה כיף

כמעט בכל פעם שאני נכנסת לH&M, למשביר או לסופר פארם אני יוצאת עם זוג. אני אוהבת אותם קלאסיים, מנומרים, חלקים, מאט, מבריק, עם רגל, בלי רגל, עד הירך, שלמים, מתחרה, צמר, ניילון, שקופים, אטומים, צבעוניים, מזובררים ובשלל וריאציות נוספות. כשהייתי צעירה היו לי כאלה בדוגמת רשת, בקורי עכביש ובפסים רוחביים בסגול ושחור. אני מעדיפה אותם עמידים ומעל 40 דניר, כי בסוף הם תמיד יגיעו בטעות למייבש. היו לי כאלה שנקרעו בפעם הראשונה שלבשתי אותם ויש לי כמה שמחזיקים שנים, אבל אף פעם אין לי מספיק גרביונים. 

דווקא כאלה בצבע גוף אין לי בכלל. הם לא באמת בלתי נראים ומשהו בהם מרגיש לי זקן. מנומרים וכאלה בשחור מאט אני הכי אוהבת לקנות. הנימור בכל אחד קצת שונה והשחורים הם אביזר בסיסי שצריך להיות נגיש לי כל החורף ועונות המעבר. אלה שפתוחים בכף הרגל מחמיאים לקרסוליים דקים והופכים את המראה למעט יותר אדג'י. גרביונים יעודיים להריון ניסיתי והם מיותרים לחלוטין וממילא מחליקים מהבטן. יחסית לדברים שתמיד רוצים עוד מהם גרביונים הם מההתמכרויות המוצדקות והזולות יחסית. הם נהרסים, הם עולים לרוב בין 20 ל-100 שקלים והם משדרגים ומשנים בגדים שכבר יש בקלות יחסית בלי להעמיס.