קיצורי דרך קוסמטיים

לפני כשבועיים נשלחו אלי לסקירה קרמי הBB והCC החדשים של לוריאל. הBB הוא קרם לחות עם הגנה ומעט כיסוי והCC הוא קרם שאמור לתקן את מרקם העור בנוסף ללחות ולהגנה ומתיימר לצמצם נקבוביות ועוד פלאים שכאלה. אני מחבבת קרמי BB ובשנים האחרונות משתמשת כמעט רק בהם בגלל שכעצלנית מושבעת אני מחבבת קיצורי דרך, בעיקר כאלה שבאמת אפקטיביים. במשך שבוע השתמשתי בקרמים לסירוגין. הכיסוי של קרם הBB לא הספיק לי כי אני מכורה למראה המטוייח. לכן הנחתי מעליו מייקאפ מינראלי באבקה. אני חושבת שהתרחש צמצום מסוים של הנקבוביות ושיפור כללי במראה העור אבל הגימור החי והלח וההגנה הלא מספקת (25 SPF) גרמו לי לנטוש אותו לטובת אחרים שעונים יותר לצרכיי ולהעביר אותו לחברה שלא משתמשת במייקאפ ולא מרגישה צורך בהסתרה רצינית יותר. היא דיווחה שהיא מרוצה ממנו, ושהוא נספג מעולה ואינו מכביד על העור. בקרם הCC אני דווקא ממשיכה להשתמש כבסיס למייקאפ בימים בהם אני לא מסתובבת הרבה בחוץ וזקוקה להגנה רצינית יותר מהשמש.

מתנות ליום ההולדת

יום ההולדת שלי נפל על יום הבחירות. ביליתי את רובו במיטה עם חום גבוה, רועדת ומרחמת על עצמי. היום שאחריו היה מדכא אפילו יותר. את השבוע שאחריו ביליתי בטיפול בילד חולה ובתינוקת בריאה. אני עדיין מפצה את עצמי על השבועיים האלה. בליל הסדר חיטטתי בארגזים ישנים בהם קיוויתי למצוא עותקים ישנים של "סטיות של פינגווינים" המיתולוגי שרכשתי בשלהי שנות התשעים כשרק יצאו. במקומם מצאתי טבעת שעברה מסבתא של סבא שלי, לאימא שלו ולסבתא שלי ואלי. אני לא יודעת ממה עשויה הטבעת אבל האבן הירוקה הזו יפהפייה. היא קצת גדולה בשבילי לשימוש יומיומי אבל אני שמחה שיש לי את המזכרת הזו ממנה. אני מקווה שאצליח לשמור עליה. איבדתי לא מעט תכשיטים, ביניהם טבעת האירוסין שלי, שלמרבה המזל לא היתה טבעת יהלום, וכמה תכשיטים מבת המצווה. אני גרועה ממש בשמירה על דברים יקרי ערך.

לאחרונה גיליתי את מעצבת התכשיטים קטיה אלפא. הסגנון שלה הוא גראנג'י, מרוט ועמוס בקטע של פאנק רוק מהסוג הזוהר והמטונף. אני יכולה לדמיין את דבי הארי או את ג'ניס ג'ופלין עונדות אותם. היא משלבת קרושה במתכת, פנינים, פרחי בד, פרנזים וחוטים והאפקט שנוצר מרהיב. אני ודוד נסענו לסטודיו שלה כדי לבחור לי מתנת יום הולדת ובחרתי שרשרת וצמיד עדינים יחסית, בגלל שתכשיטים גדולים וכבדים מפריעים לי בדרך כלל. אני הכי אוהבת את תכשיטי הכסף הסרוגים שלה. 

הבושם שלי כרגע הוא Play in the city של ג'יבנשי. קיבלתי אותו כשקניתי סרום והוא נעים וחמצמץ. המסקרה הקיפודית שלהם, לעומת זאת, נמרחת לי ולא יורדת בקלות כשאני מנסה להוריד אותה. אחריה אני מתכוונת לחזור לזו של קליניק. עוד התקבלו ליום ההולדת: נעלי בלרינה בניוד, שמלה של בלינקי, שמלה ושלוש חולצות מסלון ברלין וחולצה של רותם והדס. אני זקוקה לסניקרס חדשות בגלל שהבנסימון שלי כבר קרועות ומוכתמות. אני מתלבטת בין עוד זוג של בנסימון לבין אולסטרז או קדס בלבן או אפור. 

בלילה בו לבש מקס את חליפת הזאב שלו

"ארץ יצורי הפרא" של מוריס סנדק כבר הפך למעין קאלט משפחתי אצלנו. בספר לובש מקס את תחפושת הזאב ומתפרע, והדרך שהוא עושה לארץ יצורי הפרא ובחזרה ממנה היא התיאור הצלול והמדויק ביותר שקראתי לתהליך הרגשי הפשוט לכאורה של אובדן שליטה והרגיעה שאחריו. אני לא הולכת לכתוב פה ביקורת ספרות. רק לומר שכבר הרבה זמן שאני חולמת על תחפושת מקס וכל מה שיש באינטרנט ממש יקר או נראה כמו סמרטוט, אז החלטתי לנסות לתפור בעצמי לפחות את הכובע והכתר. בסוף דברים התחרבשו, ילדים התפרעו ומשכו בבדים והכובע והכתר יצאו קטנים מדי,  אז החלטתי לקחת אותם כהשראה לכמה סלפיז יצורי פרא משל עצמי. לפעמים אני משתעשעת במחשבה ללבוש יחד את כל הפריטים המנומרים, הפרוותיים והשעירים שיש לי בארון. אני חושבת שהצילומים יצאו סקסיים יחסית בגלל שכמבוגר אבדן הרסן העיקרי שלגיטימי חברתית הוא המיני. 

כשנגה מהבלוג המעולה "חמש שקל" כתבה שהיא מזמינה אותי להשתתף במסיבת פורים וירטואלית היססתי. בעיקר כי קשה לי להיצמד לאתגרים ותמיד אני צריכה לעקוף אותם ולעשות הכל עקום. וגם לקראת פורים הילד חטף וירוס בטן וביליתי את הימים האחרונים בניגוב קיא ובניחום זאטוטים. אבל כמה הזדמנויות לצאת, גם אם רק למרחב הווירטואלי, כבר יש לי? ועל רובן אני מוותרת כי אני מעדיפה לבלות את שעות הפנאי שלי בשינה, קריאה, בהייה בסדרות והשתוללות עם יצורי הפרא הפרטיים שלי. 

כל בלוגרית הייתה אמורה לבחור חיה ולהרכיב אאוטפיט בהשראתה, ועל הדרך לדבר על החיה, על סכנות הכחדה ועל האיזון העדין של חיות בטבע. כבר הזכרתי שאני עקומה? חיות הפרא הן חיות של הנפש. מפלצות איד יקרות ופתייניות שכל כך אוהבות אותך שהן רוצות לאכול אותך. לכל אחד מאיתנו חיות פרא משלו ואבדן שליטה הוא מצב שככל שמתבגרים יש פחות הזדמנויות להנות ממנו. ובכן, אני מבקשת מכם שתאכילו את מפלצות האיד שלכם, תהיו נחמדים אליהן ותקפצו מדי פעם להשתולל איתן. רק תזכרו לחזור לפני ארוחת הערב. אני סקרנית לראות לאן נגה ויאנה ייקחו את האתגר הזה ואיך נראות חיות הפרא שלהן.

בו אני נלחמת ביובש ובנשירה ומגלה שאני בעצם לא שונאת סלק.

ממש לפי הספר, כארבעה חודשים אחרי הלידה התחלתי להשיר גושי שיער בכל הבית. אחרי כל סירוק, חפיפה או מגע אקראי בשער נשארתי עם ערימת שיערות ביד או על המברשת, בכמות שמספיקה לסריגת סוודר לכלבלב צ'יוואוה בגודל ממוצע. זה היה מלחיץ, כי למרות שהשער של אימא שלי עדיין מלא יש נשים במשפחה שלי ששערן הפך לדליל מאוד בגיל מבוגר. זו גם אחת הסיבות שבגללן אני חוששת מהחלקות  למיניהן. החלטתי לטפל בנשירה בכמה מישורים במקביל. את חומרי הניקוי והעיצוב החלפתי בכאלה טבעיים, וכרגע אני אוהבת מאוד את המסיכה של עומר הגליל, שמצליחה לעצב גם תלתלים מרדניים ויש לה ריח חזק ומהמם של לוונדר ורוזמרין. הסתפרתי כדי שהשער יהיה פחות כבד והחלפתי את המברשת ב-Wet Brush שאמורה להיות עדינה מאוד ולא לתלוש שיערות. הייתי סקפטית כי היא נראית כמו המברשות הפשוטות של ילדותי שתמיד היו נופלים להן הגולגולים בקצה והן התחילו לשרוט אבל היא הפתיעה אותי לטובה. היא לא מכאיבה בכלל, אפילו לשער סבוך ועבה כמו זה שלי, ולא תולשת שערות. ובינתיים כל הגולגולים נותרו במקומם.
למרות האפקטיביות של השינויים הקוסמטיים אני מרגישה שהשינוי המשמעותי יותר היה התזונתי. אחרי תקופת הזנחה חזרתי לקחת את הוויטמינים לנשים מניקות והתחלנו להזמין הביתה סל ירקות אורגניים בכל שבוע. אני ממליצה מאוד על זה של משק חביביאן. הם שולחים גם מתכונים כדי שתדעו מה אפשר לעשות בירקות הפחות שגרתיים וזה נחמד למי שרוצה לגוון את התפריט שלו ולצאת מאזור הנוחות של הירקות שכבר מכירים וקונים מתוך הרגל.
ההנקה מייבשת מאוד את העור, ולמרות שניסיתי להמשיך בשגרת הטיפוח שלי כרגיל הרגשתי שהעור שלי נראה זוועה למרות שלא בדיוק הבנתי למה, עד שבחוסר טאקט משווע תפסה אותי דיילת סופר פארם אסרטיבית והכריזה שהעור שלי יבש עם סימני גיל ראשונים ומיד שלפה קרם ב-300 שקלים ש"אני חייבת". אמרתי לה שאחשוב על זה והמשכתי להסתובב ולבדוק. בסוף, גם בגלל הפרשי המחירים וגם בגלל שאני מעדיפה מוצרים כמה שיותר טבעיים החלטתי לנסות את קרם הרימונים של הימלאיה שעולה 90 שקלים בבית המרקחת הקרוב אלי. אני לא יודעת מה מצב הקמטוטים וסימני הגיל אבל תחושת היובש עברה מיד, הקרם נספג מהר ומרקמו ענוג ומרענן והוא לא גרם להתפרצות חצ'קונים, שזה כבר יתרון שלו על רוב הקרמים שניסיתי.

חיות צבעוניות שכמותינו

דברים שלמדתי בזמן האחרון:

בסיבוב הראשון לקח לי זמן להניק בלי לנסות להסתיר את עצמי בכל מיני דרכים מסורבלות. הפעם זה קרה מיד, בלי יותר מדי מחשבה או דילמות של צניעות. הפעם היחידה בה העירו לי זו הייתה אישה זקנה ליד הסופר פארם ברחובות. הודיתי לה בנימוס והמשכתי הניק. אם היא הייתה צעירה יותר התגובה שלי הייתה פחות מנומסת. אני בכלל הופכת לפחות נחמדה לאנשים כשזה גורם לי לאי נוחות. כנראה שזה בא עם הגיל.

אני מנסה לדבר עם הילד בעברית נכונה יחסית. אומרת לו שגורבים גרביים וכובע חובשים ונעליים נועלים, אבל כשאני עייפה כל הפעלים שקשורים ללבוש מצטמצמים ל"לשים" ול"להוריד". כרגע הוא אוהב אסטרונומיה ויכול למנות את כוכבי הלכת באנגלית ובעברית לפי המרחק שלהם מהשמש ממרקורי ועד מקי-מקי, שהוא פלנטה גמדית.

יש ברחובות סצנת יד שנייה פעילה ושוקקת. מסיבות החלפת בגדים, מכירות חצר והחנות של הליגה למניעת מחלות ריאה שממוקמת שלוש דקות הליכה מהבית שלי. זו אני שבדרך כלל מתעצלת. פעם חשבתי שמבגדים שקונים בחנות השחפת עלולים להידבק בשחפת. ככה זה כשאתה חרדתי.

להשתמש בכפתור החסימה בפייסבוק. אני לא עושה את זה הרבה, אבל זה יעיל ויש אנשים שלחסום אותם תורם לאיכות החיים שלי ולבריאותי הנפשית. יש אנשים שהייתי רוצה לחסום אבל זה יגרום לי ליותר מדי כאב ראש להסביר להם למה עשיתי את זה. 

לקרוא הוראות כביסה ולא לדחוף הכל למייבש. כבר הרסתי לא מעט פריטים בגלל עצלנות. 

לעשות שימוש חושפני מדי ולא בריא באפליקציות כמו אינסטגרם וסיקריט. אמנם בדיליי ביחס לתקופות השיא שלהן, אבל כרגע אני בתקופה שבה חסרה לי אינטרקציה אנושית מסוג מסוים. 

יש תינוקות שאוהבים לישון. אחרי התחלה סוערת עם ילד שפשוט לא יודע לישון התינוקת חובבת הכרבולים והשינה היא הפתעה משמחת. ספציפית הלילה האחרון היה קשה כי האף שלה היה סתום, אבל דוד תלה לה בצל מעל המיטה ונראה שזה עזר אבל הסריח את החדר.

זברה מתוקה

נמר ירוק

יותר מדי סלפיז והסתגלות

 קצת ממעללי בחודש האחרון. אני רוב הזמן בבית, ואין לי לאן להתלבש, וההריון האחרון הפך אותי ליצור של טוניקות וטייטס, ושל בגדים שהיה נעים להירדם בהם. הגמילה שלי מסטרצ'יים והמעבר לבגדים של אנשים אמיתיים שיש בהם כפתורים ורוכסנים נעשה בהדרגה. יש לי משקפיים חדשות מהסוג הגדול והבולט. אני חושבת שהן די מחמיאות דווקא. ונפלתי בטרנד הבלנדסטון. תמיד היתה לי חולשה לנעלי עבודה מאסיביות ונוחות. את הסנדלים בתמונה הראשונה יש לי כבר כמה שנים וכשנפלה להם הסוליה לקחתי אותן לנגר שהדביק סוליה חדשה. זו הרגשה טובה להתחדש בלי לקנות דברים חדשים. גיליתי לאחרונה גם את קבוצות ההחלפות והחלפתי בשמים שהפסקתי להשתמש בהם בבשמים שמישהי אחרת הפסיקה להשתמש בהם. זה הרגיש כמו שופינג, רק חכם, אקולוגי וחינמי. אני צריכה להתחיל לעשות את זה גם עם בגדים. אני מוזמנת למסיבת החלפות בגדים ברחובות וממש מקווה שאנשים יביאו דברים יפים. נראה לי שיהיה כיף.
אני מתחילה לחבב את הבית החדש שלנו. הוא קצת גדול עלינו, מין בית שגדלים לתוכו, וכרגע יש בו חדר שלם שמוקדש לבלגן שאין לנו מושג איפה לשים. אנחנו קוראים לו "חדר אורחים" כי מתחת לבלגן מסתתרת בו עוד מיטה.
פעם בשבועיים אני נוסעת לתל אביב לפסיכולוג שלי ומנצלת את ההזדמנות לביקור במסעדות שחיתות ולוינדואו שופינג פראי. בכל ביקור כזה אני מתכננת מסלול שוטטות ולפעמים קובעת עם חברים תל אביבים. מצד שני חיי החברה שלי מעולם לא היו פעילים יותר מאשר בתקופה הזו. כנראה בגלל שיש פה חניה אז אנשים לא נרתעים לבוא לבקר.
הבשמים החדשים שקיבלתי בהחלפה הם לייט בלו המהולל שיש לו ריח לימוני רענן וחמצמץ ופלאוור החלבי, המתקתק והשנוי במחלוקת. אני מאוהבת בשניהם וממש קשה לי להחליט איזה מהם אני רוצה להזליף בגלל שזה כרוך בויתור על הבושם השני לאותו יום.

התחדשויות

כבר הרבה זמן לא יצא לי לשבת ולכתוב. בערך חודשיים במהלכם ילדתי (בלי אפידורל, לא מבחירה. אם זה היה תלוי בי לא הייתי בוחרת לעשות כלום בלי משהו שימסך לי קצת את המציאות, בעיקר אם היא כואבת.), עברתי דירה, הזמנתי בגדים ברשת בפעם הראשונה, נפרדתי מעיר שאני אוהבת ושגרתי בה שמונה שנים לטובת העיר שבה גדלתי, למדתי להכיר את נטע, הג'ינג'ית הזעירה שבעטה לי בכליות בחודשים האחרונים, חזרתי להניק (מאוד מגביל מבחינה אופנתית) וקראתי המון.
יש לי סימני מתיחה. בהריון הקודם לא הופיעו לי כאלה בכלל. הפעם יצאתי עם שניים. הם לא מפריעים לי. בכלל שמתי לב שבתקופה שאחרי הלידה מאוד נוח לי עם הגוף שלי פתאום. אולי כי יש לי הצדקה להיות קצת רופסת.
רחובות היא מקום נחמד לגדל בו ילדים. בעייני זה בערך הדבר הכי מדכא שאפשר להגיד על מקום. יש בה שטחים ירוקים שהם יכולים להתרוצץ בהם, קניון מלא ברשתות שבחגים יש בו הפעלות לילדים, וכל מה שגורם לאנשים ציניים כמוני לרצות לקחת כדור הרגעה או לברוח למקום קצת יותר מעניין. או לפחות כזה שיש בו סניף של וניליה. חוץ מאייסברג, שגם הוא במרחק נסיעה מאיתנו, אין פה גלידריה אחת שנראית מסקרנת או מעוררת תאבון.
אין פה חנויות בגדים מעניינות. יש כמה בוטיקים קטנים שמחזיקים דוגמיות של מעצבים ישראליים אבל בחירות הקניינות שלהם שמרניות מדי לטעמי. יש המון רשתות והרבה חנויות שמחזיקות סמרטוטי פוליאסטר מקושקשים, (מדהים כמה רע אפשר להוציא מטרנדים חינניים בסך הכל כמו הגלביות והטרנד האתני.) ואת רזילי, שמחזיקה המון מעצבים שאני אוהבת אבל יקרה נורא. ולמרות שיש פה חנויות יד שנייה וינטאג' עוד לא מצאתי. בקיצור, בלית ברירה פניתי לשופינג באינטרנט.
הפריטים עדיין לא הגיעו אבל אני רוצה לציין לטובה את החנות המקוונת של NOTE שמפרטת מידה מדויקת בסנטימטרים לאורך ולרוחב של כל פריט, שזה הרבה יותר נוח מסימונים של סמול, מדיום ולארג' שלא באמת אומרים הרבה. אני מקווה שעוד חנויות מקוונות יאמצו את השיטה הזו.
אני מקטרת הרבה אבל יש גם הרבה צדדים כיפים למעבר הזה כמו חידושי קשרים שהזנחנו בגלל מרחק, הקהילה המקסימה של הגן של עומר ואפילו הקרבה למשפחה. ובהמשך כנראה שתהיה מסיבת החלפת בגדים. אני אוהבת כאלה.
כשמניקים השיקול העיקרי בקנייה של בגד הוא איך אני שולפת את הציצי שלי ממנו כך שחולצה מקבלת עדיפות על שמלה, כי היא מאפשרת הנקה דיסקרטית יחסית בלי לדרוש כיסוי נוסף, ושמלות סגורות מדי הן לא אופציה בכלל. האקססורי הדומיננטי ביותר שלי לזמן הקרוב הוא מנשא בד בסגנון סיני. לצערי הפכתי לאם מרוטה מהפרברים. חסר לי רק עוד לעשות רישיון לרכב ולהתמכר לקלונקס.

שמלה של NOTE שהזמנתי ממרמלדה

חולצה של שרון בועז. גם אותה הזמנתי. 

בגד הים החדש והמושלם שלי

התלבטתי ארוכות בין הביקיני ובין השלם ואני עדיין לא שלמה עם ההחלטה. הביקיני נהדר.