שמלות ישנות, מחשבות חדשות

 כבר כתבתי פה הרבה על האהבה הענקית שלי למכירות ביתיות ולמכירות גראז'. אני תמיד מתרגשת למצוא בהן פריטים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר ובמחירים נוחים. הבגדים של אילוצ'קה הם סוג של קסם. היא הייתה המעצבת הישראלית הכי מרגשת ומעניינת שיצא לי להיתקל בה בארץ והייתי עצובה נורא כשהיא סגרה. מאז בכל פעם שאני נתקלת בפריט שלה במכירה אני חייבת לנכס אותו לעצמי. את השמלה המתוקה בתכלת וצהוב מצאתי במכירה של עיתונאית האופנה פלורה צפובסקי. היא עולה עלי בקושי עכשיו, בכל זאת אני בחודש שביעי, אבל לדעתי קצת אחרי שאלד היא תהיה מושלמת. אני יודעת שאחד מחוקי השופינג הוא לא לקנות בגדים למשקל שאת מתכננת להגיע אליו אלא רק כאלה שמתאימים כרגע אבל בגדים של אילוצ'קה הם נקודת חולשה איומה שלי.
המציאה השניה היא שמלה שמצאתי במכירת הגראז' של חנות הוינטאג' אשת חיל.  המכירות שלהם הן תמיד סוג של חוויה קצת מפוקפקת. ערימות של סמרטוטי פוליאסטר צבעוניים על הרצפה ועל הקולבים וערימת היפסטריות חובבות אופנה שעטות על כל פיסת בד שמושלכת לכיוונן. בעבר הם היו מוכרים כל פריט בעשרה שקלים. במכירה האחרונה המחיר הוכפל והמראות כוסו, מה שהפך את הבחירה להימור מוחלט. מצד שני כמה מהבגדים האהובים שלי נמצאו במכירות שלהם ובעשרים שקל לפריט זה לא נורא להמר קצת. היו לשמלה שרוולים שהעדפתי להסיר אבל חוץ מהם היא מושלמת. לדעתי גם בתור שמלת לא הריון היא תהיה נפלאה גם אם בלתי מתאימה להנקה. ההדפס והגזרה שלה מזכירים לי את אלגנטיות מזרח תיכונית שניסו לגבש בתקופת משכית או שעושה עכשיו תמר פרימק.
אני מתחילה להיות ענקית וכבד לי נורא. אני משתמשת בחגורה אורטופדית כעורה כי הגב שלי כואב ורוב הזמן נועלת קרוקס בלרינה מנומרות שמצאתי בויצ"ו ב-30 שקלים, נעלי בן סימון אפורות או את הרפטו. כל אופציה אחרת גורמת לי לייסורים. עדיין לא חשבנו על שם לילדה וכנראה נצטרך לעזוב את הדירה בסוף החוזה כי בעלי הבית שלנו רוצים למכור אבל אני מתרגשת מכל השינויים האלה, חוץ מאלה שכרוכים בהתפרקות הגוף שלי. אני סוף סוף מרשה לעצמי לצפות לתינוקת החדשה שלא מפסיקה לזוז ולהשתולל לי בבטן ומעבר דירה נשמע לי כרגע מרענן למרות שאני נורא אוהבת את הדירה שלנו. יכול להיות שאפילו נעזוב קצת את תל אביב, ושזה לא יהיה כל כך נורא. מקסימום תמיד נוכל לחזור.

גרביונים, איזה כיף

כמעט בכל פעם שאני נכנסת לH&M, למשביר או לסופר פארם אני יוצאת עם זוג. אני אוהבת אותם קלאסיים, מנומרים, חלקים, מאט, מבריק, עם רגל, בלי רגל, עד הירך, שלמים, מתחרה, צמר, ניילון, שקופים, אטומים, צבעוניים, מזובררים ובשלל וריאציות נוספות. כשהייתי צעירה היו לי כאלה בדוגמת רשת, בקורי עכביש ובפסים רוחביים בסגול ושחור. אני מעדיפה אותם עמידים ומעל 40 דניר, כי בסוף הם תמיד יגיעו בטעות למייבש. היו לי כאלה שנקרעו בפעם הראשונה שלבשתי אותם ויש לי כמה שמחזיקים שנים, אבל אף פעם אין לי מספיק גרביונים. 

דווקא כאלה בצבע גוף אין לי בכלל. הם לא באמת בלתי נראים ומשהו בהם מרגיש לי זקן. מנומרים וכאלה בשחור מאט אני הכי אוהבת לקנות. הנימור בכל אחד קצת שונה והשחורים הם אביזר בסיסי שצריך להיות נגיש לי כל החורף ועונות המעבר. אלה שפתוחים בכף הרגל מחמיאים לקרסוליים דקים והופכים את המראה למעט יותר אדג'י. גרביונים יעודיים להריון ניסיתי והם מיותרים לחלוטין וממילא מחליקים מהבטן. יחסית לדברים שתמיד רוצים עוד מהם גרביונים הם מההתמכרויות המוצדקות והזולות יחסית. הם נהרסים, הם עולים לרוב בין 20 ל-100 שקלים והם משדרגים ומשנים בגדים שכבר יש בקלות יחסית בלי להעמיס. 

מתנות יום הולדת

אני ענקית. הגעתי לשבוע 20 וכנראה שזו בת. בהריון הזה אני משמינה הרבה יותר מבקודם, בו עליתי בערך 6 קילו. אני מניחה שזה לטובה. חגגתי השבוע יום הולדת וגם זו הייתה חגיגת קלוריות דקדנטית עם עוגת הגבינה המופלאה של הקופי בר. השרשרת בתמונות היא של O-Shan וקיבלתי אותה מדוד ליום ההולדת. מאימא שלי קיבלתי לוח גרפי לציור שחמדתי כבר המון זמן ולעצמי קניתי את הבושם הכחול של קלרינס שהרחתי על חברה ומאז אני מנסה אותו כמעט בכל ביקור בסופר פארם. יש לו ריח עשבוני רענן אבל די מיוחד. הוא מזכיר לי קצת בושם שהיה לי מזמן ושהפסיקו לייצר, The Other של סופט טאץ'. אני לא יודעת אם מישהו חוץ ממני זוכר אותו אבל הוא היה נעים ממש והתיימר להכיל רק תמציות ארומטיות טבעיות. זה של קלרינס עדין ויוקרתי יותר אבל אני מתגעגעת ליצירה הנשכחת הזו של סופט טאץ'. הזמנתי אותו מסטרוברי כי שם הוא משמעותית יותר זול מאשר בפארמים. הנעליים הן זוג הרפטו הראשון שלי. רכשתי אותן בהנחה משמעותית בחנות הפופ אפ עודפים של בנקר. בנעילה הראשונה הן פצעו אותי אבל עכשיו הן רכות ומתמסרות. השיער שלי בתמונות עדיין לח ולכן הוא נראה כמעט מסודר וגלי. זה נחמד אבל עוד לא מצאתי את החומר שמכניע אותו ככה בלי להקשות אותו או להשאיר משקעים לבנים מגעילים. סטריפ שאיירתי הולך להתפרסם בפסטיבל הפנזינים. תבואו לראות. זה בעוד שבוע.

ראמונס בבית הכנסת או עוד פוסט על החתונה שלי

אתמול עומר ביקש להסתכל על תמונות, אז הראינו לו תמונות מהחתונה והוא שאל שאלות על האנשים בתמונות. בגלל מצב משפחתי לא פשוט, התשובה לחלק מהשאלות האלה הייתה "זה מסובך מדי." יש קשרים שמביאים אתם שק של בלגן ועגמת נפש, ואני מעדיפה לסחוב את המינימום האפשרי של שניהם בגלל שאני אוהבת את החיים שלי פשוטים, נעימים ונטולי דרמה. (כן, אנשים שמכירים אותי אישית, אני שומעת אתכם מצחקקים מתחת לשפם. טוב, אני מכורה לדרמה, אבל תלוי מאיזה סוג.) בכל אופן, כשהוא יגדל הוא ישמע הכל ויוכל להחליט בעצמו אם הקשרים האלה מתאימים לו. 

אני זוכרת שהבעלים של בית הכנסת התלונן על המוזיקה, אבל כמה פעמים בחיים כבר יש לך הזדמנות להשמיע ראמונס בבית כנסת? רק בשביל זה היה שווה לערוך חתונה יהודית. למרות שהייתי מחליפה את זה בחוף ים בקפריסין בלי לחשוב פעמיים. בית הכנסת היה 5 דקות הליכה מהבית שלנו ובכל זאת התעקשו להסיע אותנו. גם קיבלנו שטיח אדום שלא שילמנו עליו, כנראה בגלל שמישהו התעצל לגלגל אותו אחרי חתונה אחרת. את הצ'קים והמתנות שלחנו עם ההורים כי המחשבה על ערב של פתיחת צ'קים מיד אחרי החתונה עשתה לי צמרמורת אבל אני גרועה בלהתאפק.

בכל אופן, שמרנו על זה מצומצם ומינימליסטי כשנגיעת הקיטש היחידה הייתה מזרקת השוקולד. שנינו מסכימים שהיו בחיים המשותפים שלנו שינויים הרבה יותר דרמטיים מהחתונה. המעבר לגור יחד היה רגע כזה וגם הלידה של עומר, אבל זו הייתה מסיבה ואנחנו היינו המרכז שלה וזה היה נחמד כי הצלחנו לשמור על האישיות והנגיעה האישית שלנו בתוך תעשייה שלרוב מייצרת שכפולים מדכדכים. נהייתי קצת נוסטלגית מכל התמונות האלה, כך שאתם קיבלתם עוד פוסט על החתונה שלי ולי היה תירוץ להעלות תמונות שלי עם פן ואיפור מושלם. 

אני נראית מרוצה. דוד נראה קצת מסכן, לא?

אני כמעט מגיעה לדוד לכתף וגם זה על עקבים

כן, זו החתונה שלי ואני אוכלת.

כבר אמרתי שהייתה מזרקת שוקולד?

יש בגדי הריון שמחים

אני לא יודעת אם כבר כתבתי כמה אני שונאת להיות בהריון. לשמחתי השליש הראשון האיום כבר מאחורי והבחילות והעייפות חלפו איתו והשאירו אותי עם כרס בירה חיננית וצרבת. בשביל להתמודד עם הצרבת אני צריכה לוותר על כל מה שטעים בערך, כמו עגבניות, שום, שוקולד, פירות חמוצים, תה ולא מעט תבלינים. כדי להתמודד עם הכרס אני צריכה לעשות קניות, שזה כבר הרבה יותר משמח. רוב מה קניתי הם הדברים הפרקטיים. בגזרת המכנסיים אני רוכשת תיעוב עז לרצועת הגומי האיומה שאמורה להימתח על הבטן ולכן חיפשתי מכנסיים שיושבים מתחת לבטן אבל לא נמוכים מדי מאחורה. באמבריא בשדרות רוטשילד מצאתי מכנסיים מושלמים של נפתול, מעצבת ישראלית שכבר הרבה לפני ההריון התאהבתי בדברים שלה. מדדתי שם גם מכנסיים מנומרים שהיו חמודים ואני עדיין מתלבטת אם לרכוש. אמבריא היא מקום שמרכז סדנאות שקשורות בהריון וחנות שמחזיקה מבחר נאה של מעצבות מקומיות (אני לא יודעת למה רוב מי שמתעסק בבגדי הריון הן נשים. אני לא מצליחה לחשוב אפילו על מעצב אחד כזה.) ומגוון רחב של סגנונות. רוב הנשים, גם אלה שרוצות בגדים רכים ונשיים יותר וגם אלה בעלות הטעם האורבני המינימליסטי יותר ימצאו שם את מקומן. לצערי, למרות שהם מחזיקים פריטים של אבישג ארבל, דווקא השמלה השחורה המתנפנפת מהקולקציה שהיא עיצבה עם דורין אטיאס  לא הייתה שם. אני עדיין שוקלת לחפש אותה בחנות המעצבת בבאזל אבל מתעצלת להגיע עד לשם. 

שמלת בייסיק מושלמת של Ima

דנה, הבעלים של Ima, שהוא מותג קטן וחמדמד של בגדי בייסיק איכותיים ומהנים, ערכה מכירה בסוף השבוע בסטודיו שלה בבעלי המלאכה. רכשתי אצלה שמלה, מכנסיים ארוכים, 2 זוגות של מכנסיים קצרים (חאקי וג'ינס) וחולצת פסים בפחות מחמש מאות שקלים. ההנחות מהמכירה שלה ממשיכות בינתיים. עכשיו כשמלאכת ההתלבשות בבוקר כבר לא מכניסה אותי לדיכאון קליני, חוזרת אלי לאט לאט ההנאה מבגדים ומאופנה.

שמלה שחורה מתנפנפת של אבישג ארבל.

אני עם כרס, חולצה של Ima ומכנסיים של נפתול. הפרצוף המבואס הוא בגלל הצרבת.

בושם, אבק, דובדבנים

 תמיד כיף לגלות שעוד מישהו חולק איתך הפרעה. אז מסתבר שהאובססיה שלי לבשמים בריח של דברים היא לא רק שלי אלא גם של חברת דמטר, מותג בישום מעניין על גבול הביזארי שמפיק ניחוחות כמו בית לוויות, ספרים בכריכה רכה, לובסטר ואבק. חלק מהריחות מקובלים יותר, כמו פרחים, אגוזים, קוקטיילים, עוגות וממתקים (ומי לא חלם אף פעם להריח כמו דובדבנים מצופים בשוקולד?) וחלק נחשבים ללא נעימים במיוחד כמו תולעים, דבק וגומי. אין לי מושג מי הבן אדם שירצה להריח כמו לובסטר או סושי או אפילו כמו שעוות דבורים או בצק משחק אבל חלק מהריחות של דמטר נשמעים חלומיים. בושם גחליליות, אח בוערת, גשם  או סופת רעמים. בספורה נתקלתי בריחות הפחות מאתגרים של דמטר ואני לא זוכרת שהם הרשימו אותי. אני זוכרת שחשבתי שהביצוע לא טוב מספיק ושהריחות סינתטיים. ועדיין, משמח אותי שמותג כזה קיים ושאם באמת נרצה נוכל כולנו להדיף ריחות של ספרים, אדמה ומים קדושים. (איזה ריח יש למים קדושים? במה הם שונים ממים רגילים? אם תגלו תספרו לי בבקשה).