אני לא יודעת אל מי אני כותבת. זו חוויה מוזרה, כמו לצעוק בחדר ריק בלי לדעת מי שומע אותך מבחוץ.
אני עוקבת אחרי בלוגים ופורומים שדנים בנשיות כבר הרבה זמן. אלה שסוקרים מוצרי טיפוח ואיפור, אלה שמתעדים מתלבשים מעניינים וגם כאלה שדנים בפמיניזם וזהות נשית מזוויות אחרות. אני קוראת בהם בעניין ובלהט דומים, ומנסה להישאר ביקורתית בלי להיות שיפוטית על בחירותיהן של אחרות. פעם בקורס שלקחתי התבקשתי להגדיר את הלקוחה האידאלית שלי. אני מניחה שהיא דומה לי בתפיסותיה האידאולוגיות והצרכניות.
- אני מעריכה מעצבי על ומותגי על, אבל יותר כיצירת אמנות שכיף להסתכל עליה מרחוק. אין לי את השאיפה להחזיק ברשותי פריטים יקרים במיוחד, אבל אני נהנית מהילת היוקרה שלהם.
- בסתירה לסעיף הקודם, אם אאתר בחנות יד שנייה פריט כזה, והוא יהיה בתקציב שלי ובמידה שלי, אתרגש וארכוש אותו. זה עוד לא קרה.
- אני אוהבת למצוא בגדים ברחוב.
- אני אוהבת לגלות מעצבים מקומיים שמעט אנשים מכירים, ומשמח אותי כשגם אנשים אחרים מגלים אותם.
- אני אוהבת לקנות בגדים בחנויות יד שנייה ולשפץ אותם
- אני ממש לא אוהבת בדים סינתטיים ולא נושמים.
- אני משתדלת לא לקנות המון ברשתות, גם בגלל הניצול וגם כי קרה שראיתי בגד שקניתי על אחרות ובגלל זה נמאס לי ממנו.
- שוב, בסתירה לסעיף הקודם, יוצא לי לקנות די הרבה ברשתות. בגלל הנגישות, המחירים והיציאות המגניבות. אבל זה גורם לי להרגיש אשמה.
- אני אוהבת להתאהב בבגדים. נדיר שאני נכנסת לחנות ומחפשת משהו מסוים. אני יותר מחפשת תחושה מסוימת.
- כשבגד באמת יפה, אני אתעלם מחורים, כתמים וכל מיני דיל ברייקרז מהסוג הזה. דברים יפים באמת אף פעם לא מושלמים.
אני עדיין לא יודעת איזה כיוון ייקח הבלוג, אבל אני רוצה שהוא יכלול את כל הסתירות האלה בתוכו. את ההקסמות ממה שזוהר וממה שמטונף. כי אצלי זו אותה הקסמות.
אני חושבת שזה מספיק לפוסט ראשון.
היו שלום
לילך
בהצלחה! :)
השבמחקתודה:)
השבמחק