על חתונות, שמלות וחרדת מחויבות

אחות של דוד קיבלה מבן זוגה הצעת נישואין שהתחבאה בתשובות לשאלון סוף השבוע של עיתון הארץ. בדרך כלל אני לא מתרגשת ממחוות רומנטיות, אבל זו ספציפית מעידה על הכרות עמוקה עם האהובה והרגליה ולכן נוגעת ללב בעיני יותר מכל מחווה גרנדיוזית. בתור בת להורים עם גירושין מכוערים למדי אני לא מעריצה גדולה של מוסד הנישואין והטקס בו הוא מתחיל, וכל הסיפור הזה של מיסוד הקשר היה בשבילי מאתגר (אבל לגמרי שווה את זה, בייב). הצעת הנישואים במקרה שלנו היתה אנטיתזה להצעת נישואין. במשך שנתיים זרקתי מדי פעם בצחוק לדוד "בא לך להתחתן?" והוא היה עונה לי "אחר כך" עד שבסוף כשאמר "איך נשמע לך פברואר?" הייתי די בהלם. זה קרה כששטפתי כלים. 

בכלל רוב ההעמקה של הקשר מידידות ארוכה לזוגיות ולהורות נעשתה בצעדים קטנים ואטיים שאפשרו לי לנטרל את אימת המחויבות שלי כל פעם מחדש. בכל אופן, חתונה גדולה היה ברור לנו שאנחנו לא רוצים, כשהפנטסיה שלי היתה חתונה אזרחית בקפריסין, אבל המשפחות מחו ואנחנו החלטנו לשמור את האנרגיות לעימותים חשובים יותר שידענו שצפויים, והתפשרנו על משהו קטן בבית כנסת. לכאורה ההפך הגמור מחתונה אזרחית, אבל למעשה עדיין קוטבי לחתונה גדולה באולם עם די ג'יי מנדנד שמקפיץ את הדודות ואורחים שלא פגשנו מעולם. 

החתונה שלי. השמלה של נעמה בצלאל, את ההינומה אמא שלי עשתה, ואת החגורה חברה. השרשרת של אווה טפנר. האיפור של בת דודתי שירלי קושנרוף והצילום של יפתח הרוש, חבר טוב.

בסוגיית השמלה, ידעתי בעיקר מה אני לא רוצה: להוציא המון כסף על שמלה קצפתית ולהראות כאילו יצאתי מפס ייצור של כלות. מאז החתונה אני כל הזמן רואה סקירות של שמלות כלה זולות יחסית ומיוחדות, אבל לפני ארבע שנים אני חיפשתי ולא היה מבחר גדול. אולי זה גם קשור לזה שהתחתנו בחורף, אבל אני חושבת שלמי שמחפשת עכשיו יש הרבה יותר אופציות. אלה כמה דוגמאות לשמלות שהייתי שוקלת אם הייתי מתחתנת השנה:

סיסטר M 

בנות

עוד שמלה של בנות. הטעם שלי די קומבינזיוני.

שמלה של בלאש

סיסטר M

סיסטר M

נעמה בצלאל

דפנה לוינסון.  בקולקציית הכלות יש לה דברים ממש יפים ולא יקרים.

ובשביל השמלה הזאת הייתי מתחתנת שוב:

ויקטור בלאיש