מתנות יום הולדת

אני ענקית. הגעתי לשבוע 20 וכנראה שזו בת. בהריון הזה אני משמינה הרבה יותר מבקודם, בו עליתי בערך 6 קילו. אני מניחה שזה לטובה. חגגתי השבוע יום הולדת וגם זו הייתה חגיגת קלוריות דקדנטית עם עוגת הגבינה המופלאה של הקופי בר. השרשרת בתמונות היא של O-Shan וקיבלתי אותה מדוד ליום ההולדת. מאימא שלי קיבלתי לוח גרפי לציור שחמדתי כבר המון זמן ולעצמי קניתי את הבושם הכחול של קלרינס שהרחתי על חברה ומאז אני מנסה אותו כמעט בכל ביקור בסופר פארם. יש לו ריח עשבוני רענן אבל די מיוחד. הוא מזכיר לי קצת בושם שהיה לי מזמן ושהפסיקו לייצר, The Other של סופט טאץ'. אני לא יודעת אם מישהו חוץ ממני זוכר אותו אבל הוא היה נעים ממש והתיימר להכיל רק תמציות ארומטיות טבעיות. זה של קלרינס עדין ויוקרתי יותר אבל אני מתגעגעת ליצירה הנשכחת הזו של סופט טאץ'. הזמנתי אותו מסטרוברי כי שם הוא משמעותית יותר זול מאשר בפארמים. הנעליים הן זוג הרפטו הראשון שלי. רכשתי אותן בהנחה משמעותית בחנות הפופ אפ עודפים של בנקר. בנעילה הראשונה הן פצעו אותי אבל עכשיו הן רכות ומתמסרות. השיער שלי בתמונות עדיין לח ולכן הוא נראה כמעט מסודר וגלי. זה נחמד אבל עוד לא מצאתי את החומר שמכניע אותו ככה בלי להקשות אותו או להשאיר משקעים לבנים מגעילים. סטריפ שאיירתי הולך להתפרסם בפסטיבל הפנזינים. תבואו לראות. זה בעוד שבוע.

על סוף החורף

מזג האוויר ההפכפך הזה קשה לי קצת. אם אני יוצאת מהבית בבגדים קצרים אז מהר מאוד נהיה לי קר ובבגדים ארוכים חם נורא. אני חושבת שליד תחזית מזג האוויר צריך להיות כתוב אם זה יום לארוך או לקצר, למעיל או לסוודר. למרות שבסופו של דבר זה עניין מאוד אישי. כל אחד מגיב אחרת לקור. אנשים שלא רגישים לקור תמיד צוחקים על זה שאני מעבירה חורפים שלמים עם טייץ מתחת למכנסיים. הג'קט החדש שלי מ-H&M אידאלי לימים האלה. הוא דק ועשוי מכותנה ולא מחמם יותר מדי. כמו הרבה אחרות גם אני התאהבתי בסניקרס של בנסימון. הן נוחות, קלות וכבר הרבה זמן שאני מתכננת לקנות סניקרס בצבע ניטרלי. הזוג האחר שלי הן גולה ורודות. בשקית של דליקטסן יש לחם תאנים וארבעה מקרונים. היה לנו היום שיטוט יום שישי מהסוג האהוב עלי. התחלנו אותו באייסברג, שם חלקנו שלושתנו גלידת מנדרינה-ריחן ותותים בשמנת, משם הלכנו לגינה של הבימה ועומר שיחק בחול ופגש חבר מהגן. אחר כך הלכנו לגינה החדשה בקריית ספר. יש שם מתקנים שממש מתאימים לקטנטנים וברכת נוי קטנה. סיימנו בדליקטסן. אני אוהבת נורא את הקינוחים שלהם ושל הבייקרי, ובדיוק היום קראתי בטיים אאוט המלצה על המקרונים ורציתי לטעום אותם. כנראה שלא הייתי היחידה שקראה את ההמלצה הזו, כי גם שלושת האנשים שהיו לפני בתור וגם אלה שהיו אחרי הזמינו אותם.

החיים בזמן מלחמה

יכול להיות שאני אסקפיסטית. במצבי לחץ וחרדה הנטייה שלי היא להתנתק. להסיח את דעתי. לעשות דברים שאני נהנית מהם. אני מעריכה אנשים שנהיים מעורבים. שעושים משהו כדי לשנות את המציאות. לי אין את האנרגיות האלה, את הדחף הפנימי, השכנוע שאני יודעת מה טוב למישהו ומה יעבוד. אני די ניהליסטית בקטעים האלה. חושבת שהמציאות היא סובייקטיבית ושאין אמיתות גמורות. קנאות מכל סוג מדכאת אותי. פעם הייתי פציפיסטית, צמחונית, בן אדם אידאליסטי. היום אני לא יודעת כלום. 

רציתי לכתוב פוסט על כל הדברים שעושים לי נעים עכשיו. הסדרות, הסרטים, האוכל. הלכתי לסטימצקי לחפש ספר על גמילה מחיתולים ויצאתי עם ערימה של ארבע במאה של ספרים קלילים ואסקפיסטים. מתח, פנטסיה, שום דבר עמוק במיוחד, כדי לא להכביד על המוח הטרוד מדי גם ככה. בפינה המוגנת יחסית בבית יש לנו מיכל של בועות סבון. כשיש אזעקה אנחנו יושבים ומפריחים בועות ועומר מאושר. 

באזעקה הראשונה לא הייתי בבית. הייתי במפגש האחרון של סדנת הכתיבה. כך יצא שנתקעתי במקלט עם סופרת שאני אוהבת, עורך שאני מעריכה ושתי חברות מהסדנה וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה איך השארתי את דוד להתמודד לבד עם ילד חולה ואזעקה. הם דווקא היו בסדר. ישבו אצל השכנים והיו רגועים יחסית. אני הייתי מודאגת ואכולת אשמה. 

הסידרה שלנו עכשיו זו לואי, הסידרה של הקומיקאי לואי סי קיי. אני אוהבת סדרות של קומיקאים. שרה סילברמן היא סוג של השראה בשבילי, אבל עם לואי אני מזדהה ממש. ההומניזם המיואש שלו, ההתעקשות לנסות להיות בן אדם טוב למרות שאתה לא מאמין בכלום ולהיות קורע מצחוק ומדכא בו זמנית. מדובר בסוג של גאון. 

האספרסו הפך לסמל לאסקפיזם תל אביבי. אני לא שותה קפה, לכן אף טיל עוד לא תפס אותי באמצע. אם הייתי צריכה לבחור מנה אחת שהיא התענוג התל אביבי האסקפיסטי והמושלם הייתי בוחרת במלבי של מזה באחד העם. בגדול אני יותר אישה של שוקולד אבל המלבי הזה כל כך מושלם שהוא משאיר את כל קינוחי השוקולד רחוק מאחוריו. הוא על בסיס חלב קוקוס ולכן מתאים גם לטבעונים ואלרגים ויש לו רוטב פירות יער מופלא וחמצמץ ושבבי קוקוס מהסוג העבה והעסיסי ולא היבש והמבאס.

אני מאחלת ימים שקטים יותר לכולנו.