רשימה של תחילת החורף

-גרביונים גורמים לי להרגיש מחופשת. אני גם לא בטוחה אם אומרים "גרביונים" או "גרבונים" אבל "גרבונים" נשמע קצת זקן, לא? והאהבה החדשה שלי הם גרביונים מנומרים שלא העזתי ללבוש ושכבו לי במגירה כמה שנים ופתאום אני נורא נהנית מהם. אם כבר להרגיש מחופשת אז במנומר.
-האם טבעוניות יכולות ללבוש פרווה סינטטית? אני בהחלט מתכוונת לעשות את זה. אבל אני טבעונית רק שבועיים אז לכו תדעו. ללבוש פרווה סינטטית ולאכול בשר נראה לי שילוב רע. מצד שני כשנכנסתי אל השווארמה הצמחונית עם מעיל הפרווה המנומר שלי בשנה שעברה הרגשתי קצת לא במקום.
-ה-Windows החדש מעצבן. אני עדיין צריכה להתרגל אליו. אבל הלפטופ החדש שלי חמוד נורא (למרות שהוא לא ורוד ולא מנומר אבל אולי אני אקשט אותו קצת עם מדבקות).
- יש לי כרגע שתי עבודות שאני אוהבת נורא. אחת בגרפיקה מהבית אבל עם בוסית מקסימה שגם מלמדת אותי דברים ואחת בחנות ספרים קטנה ומתוקה. התגעגעתי לעבודה שמוציאה אותי מהבית ומאלצת אותי לבוא במגע עם אנשים. אני גם כותבת קצת טקסטים שיווקיים. אני משתדלת להיגמל מהנטייה ללקוניות ומינימליזם כבחירה סגנונית אבל זה קשה. לשמחתי בינתיים כתבתי על דברים שממש אהבתי.
-הסתפרתי. אני מעפנה ולא מסוגלת לגדל שיער גם כשממש מתחשק לי. אימפולסיביות היא אחד הסימפטומים של רוב ההפרעות שאני לוקה בהן.
-החברים הדמיוניים שלי. אנשים שאני מכירה מהרשת ומנהלת איתם שיחות וירטואליות שחלקן מתקיימות בעיקר בתוך הראש שלי. נחמד לפגוש אתכם במציאות מדי פעם, מעניין כמה דמיוניים תישארו עכשיו. לכם יש חברים דמיוניים ברשת?

-באפיה טבעונית שמן קוקוס, חלב קוקוס ושוקולד מריר הופכים הכל למושחת.
- כשהסבא הארגנטינאי שלי ראה אצלינו את הספר "לאכול בעלי חיים" הוא שאל אם זה ספר מתכונים. את הצימחונות שלי ושל אימא שלי הוא קיבל קשה. אני מפחדת לדעת מה הוא חושב על טבעונות.
- עשיתי סדר בשולחן העבודה שלי. הוא עדיין כאוטי אבל יותר נעים לעבוד בו. זה גרם לי לתקן כל מיני בגדים שהמתינו הרבה זמן לתיקון ועכשיו מתחשק לי לתפור מעיל צמרירי קצר. עם שתי עבודות וילד אני סקפטית אם אגיע לזה.
-אם עומר ודוד הם המדד שלי אז גברים מתנהגים אותו דבר כשהם חולים בגיל שנתיים וחצי ובגיל שלושים ואחת.

יש הרבה על טבעונות בפוסט הזה. זה בגלל שזה חדש בחיי ולכן מעסיק אותי מאוד. אני מאמינה שהמינון ירד בקרוב.

שמלת ג'ואן הולוואי וחדר מבולגן

על סוף החורף

מזג האוויר ההפכפך הזה קשה לי קצת. אם אני יוצאת מהבית בבגדים קצרים אז מהר מאוד נהיה לי קר ובבגדים ארוכים חם נורא. אני חושבת שליד תחזית מזג האוויר צריך להיות כתוב אם זה יום לארוך או לקצר, למעיל או לסוודר. למרות שבסופו של דבר זה עניין מאוד אישי. כל אחד מגיב אחרת לקור. אנשים שלא רגישים לקור תמיד צוחקים על זה שאני מעבירה חורפים שלמים עם טייץ מתחת למכנסיים. הג'קט החדש שלי מ-H&M אידאלי לימים האלה. הוא דק ועשוי מכותנה ולא מחמם יותר מדי. כמו הרבה אחרות גם אני התאהבתי בסניקרס של בנסימון. הן נוחות, קלות וכבר הרבה זמן שאני מתכננת לקנות סניקרס בצבע ניטרלי. הזוג האחר שלי הן גולה ורודות. בשקית של דליקטסן יש לחם תאנים וארבעה מקרונים. היה לנו היום שיטוט יום שישי מהסוג האהוב עלי. התחלנו אותו באייסברג, שם חלקנו שלושתנו גלידת מנדרינה-ריחן ותותים בשמנת, משם הלכנו לגינה של הבימה ועומר שיחק בחול ופגש חבר מהגן. אחר כך הלכנו לגינה החדשה בקריית ספר. יש שם מתקנים שממש מתאימים לקטנטנים וברכת נוי קטנה. סיימנו בדליקטסן. אני אוהבת נורא את הקינוחים שלהם ושל הבייקרי, ובדיוק היום קראתי בטיים אאוט המלצה על המקרונים ורציתי לטעום אותם. כנראה שלא הייתי היחידה שקראה את ההמלצה הזו, כי גם שלושת האנשים שהיו לפני בתור וגם אלה שהיו אחרי הזמינו אותם.

החיים בזמן מלחמה

יכול להיות שאני אסקפיסטית. במצבי לחץ וחרדה הנטייה שלי היא להתנתק. להסיח את דעתי. לעשות דברים שאני נהנית מהם. אני מעריכה אנשים שנהיים מעורבים. שעושים משהו כדי לשנות את המציאות. לי אין את האנרגיות האלה, את הדחף הפנימי, השכנוע שאני יודעת מה טוב למישהו ומה יעבוד. אני די ניהליסטית בקטעים האלה. חושבת שהמציאות היא סובייקטיבית ושאין אמיתות גמורות. קנאות מכל סוג מדכאת אותי. פעם הייתי פציפיסטית, צמחונית, בן אדם אידאליסטי. היום אני לא יודעת כלום. 

רציתי לכתוב פוסט על כל הדברים שעושים לי נעים עכשיו. הסדרות, הסרטים, האוכל. הלכתי לסטימצקי לחפש ספר על גמילה מחיתולים ויצאתי עם ערימה של ארבע במאה של ספרים קלילים ואסקפיסטים. מתח, פנטסיה, שום דבר עמוק במיוחד, כדי לא להכביד על המוח הטרוד מדי גם ככה. בפינה המוגנת יחסית בבית יש לנו מיכל של בועות סבון. כשיש אזעקה אנחנו יושבים ומפריחים בועות ועומר מאושר. 

באזעקה הראשונה לא הייתי בבית. הייתי במפגש האחרון של סדנת הכתיבה. כך יצא שנתקעתי במקלט עם סופרת שאני אוהבת, עורך שאני מעריכה ושתי חברות מהסדנה וכל מה שיכולתי לחשוב עליו היה איך השארתי את דוד להתמודד לבד עם ילד חולה ואזעקה. הם דווקא היו בסדר. ישבו אצל השכנים והיו רגועים יחסית. אני הייתי מודאגת ואכולת אשמה. 

הסידרה שלנו עכשיו זו לואי, הסידרה של הקומיקאי לואי סי קיי. אני אוהבת סדרות של קומיקאים. שרה סילברמן היא סוג של השראה בשבילי, אבל עם לואי אני מזדהה ממש. ההומניזם המיואש שלו, ההתעקשות לנסות להיות בן אדם טוב למרות שאתה לא מאמין בכלום ולהיות קורע מצחוק ומדכא בו זמנית. מדובר בסוג של גאון. 

האספרסו הפך לסמל לאסקפיזם תל אביבי. אני לא שותה קפה, לכן אף טיל עוד לא תפס אותי באמצע. אם הייתי צריכה לבחור מנה אחת שהיא התענוג התל אביבי האסקפיסטי והמושלם הייתי בוחרת במלבי של מזה באחד העם. בגדול אני יותר אישה של שוקולד אבל המלבי הזה כל כך מושלם שהוא משאיר את כל קינוחי השוקולד רחוק מאחוריו. הוא על בסיס חלב קוקוס ולכן מתאים גם לטבעונים ואלרגים ויש לו רוטב פירות יער מופלא וחמצמץ ושבבי קוקוס מהסוג העבה והעסיסי ולא היבש והמבאס.

אני מאחלת ימים שקטים יותר לכולנו. 

                                     

הימים בהם אסור לי לעשות כלום

אחרי שבוע שבמהלכו אני, עומר ודוד חווינו שורה של וירוסים שבאו בזה אחר זה סוף סוף כולנו בריאים ועומר הלך לגן, אז ניגשתי מלאת מוטיבציה והתלהבות ליום של סידורים והשלמת פרויקטים. את הבוקר העברתי בתורים של ביטוח לאומי, שם אני צריכה לפתוח תיק כדי להיות זכאית לקורס שאני רוצה לעשות, מאחר ואני לא עובדת כבר הרבה זמן. הפקידה המנומנמת שלחה אותי לעמוד בתור להבטחת הכנסה, שם פקידה אדישה אחרת אמרה לי שאני בכלל צריכה תור אחר, של אבטלה בשביל זכאות לקורסים. בדלפק השלישי הסבירה לי הפקידה שאני רק צריכה לשלוח להם משהו בפקס, כך שלא הייתי צריכה להגיע בכלל. בדרך חזרה פניתי ברחוב הלא נכון כי עדכנתי סטטוסים בפייסבוק ולא ראיתי לאן אני הולכת. פיציתי את עצמי במאפין קפה, אגוזים ושוקולד וחזרתי הביתה.
בבית הפעלתי מכונת כביסה והמשכתי לעבוד על חצאית שהתחלתי אתמול. כשחשבתי שהיא כמעט גמורה שמתי לב לקפל שנתפס באוברלוק וכמובן נחתך. הנחתי את החצאית הפצועה בצד והתפניתי לתליית הכביסה. שני סריגים שהיו בכביסה הפכו לגושי לבד כבדים ומכווצים. זרקתי אותם ואכלתי עם דוד ארוחת צהריים מעולה שהוא בישל, פירה עדשים אדומות ותבשיל אורז מלא עם תרד. אני חושבת שלפי השתלשלות העניינים אם הייתי מנסה לבשל הייתי שורפת את המטבח. או לפחות חוטפת כוויה ומפחמת סיר. אחרי האוכל ניסיתי לשבת ולכתוב, ואז ראיתי שאני מאחרת לפסיכולוג שלי. החלפתי בגדים ויצאתי מהבית.
המשך היום היה רגוע יחסית. אחרי הטיפול פגשתי את עומר ודוד. דוד סיפר שעומר לא הצליח לישון וגם לא נתן לשאר הילדים בגן לישון, והגננת שלו רוצה לעשות איתנו שיחה. הלכנו לאכול דים סאם במקום חדש שקראתי עליו, והיה דווקא מאוד מוצלח. קוראים לו טי פארטי והוא נמצא ליד איכילוב וקיים רק עשרה ימים. בעל הבית פינק אותנו בעוד שתי כופתאות ובעוד מנת ירקות מוחמצים. משם הלכתי לסדנת הכתיבה שאני משתתפת בה. היה שיעור טוב ואפילו היה לי טרמפ הביתה, אבל במהלך השיעור ירד גשם על הכביסה. עכשיו אני בבית, מתרחקת מחפצים חדים וממקורות חום וחשמל. כנראה שפשוט יש ימים כאלה.

בוקר בביטוח לאומי