‏הצגת רשומות עם תוויות נוסטלגיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נוסטלגיה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 4 באפריל 2015

מתנות ליום ההולדת

יום ההולדת שלי נפל על יום הבחירות. ביליתי את רובו במיטה עם חום גבוה, רועדת ומרחמת על עצמי. היום שאחריו היה מדכא אפילו יותר. את השבוע שאחריו ביליתי בטיפול בילד חולה ובתינוקת בריאה. אני עדיין מפצה את עצמי על השבועיים האלה. בליל הסדר חיטטתי בארגזים ישנים בהם קיוויתי למצוא עותקים ישנים של "סטיות של פינגווינים" המיתולוגי שרכשתי בשלהי שנות התשעים כשרק יצאו. במקומם מצאתי טבעת שעברה מסבתא של סבא שלי, לאימא שלו ולסבתא שלי ואלי. אני לא יודעת ממה עשויה הטבעת אבל האבן הירוקה הזו יפהפייה. היא קצת גדולה בשבילי לשימוש יומיומי אבל אני שמחה שיש לי את המזכרת הזו ממנה. אני מקווה שאצליח לשמור עליה. איבדתי לא מעט תכשיטים, ביניהם טבעת האירוסין שלי, שלמרבה המזל לא היתה טבעת יהלום, וכמה תכשיטים מבת המצווה. אני גרועה ממש בשמירה על דברים יקרי ערך.
לאחרונה גיליתי את מעצבת התכשיטים קטיה אלפא. הסגנון שלה הוא גראנג'י, מרוט ועמוס בקטע של פאנק רוק מהסוג הזוהר והמטונף. אני יכולה לדמיין את דבי הארי או את ג'ניס ג'ופלין עונדות אותם. היא משלבת קרושה במתכת, פנינים, פרחי בד, פרנזים וחוטים והאפקט שנוצר מרהיב. אני ודוד נסענו לסטודיו שלה כדי לבחור לי מתנת יום הולדת ובחרתי שרשרת וצמיד עדינים יחסית, בגלל שתכשיטים גדולים וכבדים מפריעים לי בדרך כלל. אני הכי אוהבת את תכשיטי הכסף הסרוגים שלה. 
הבושם שלי כרגע הוא Play in the city של ג'יבנשי. קיבלתי אותו כשקניתי סרום והוא נעים וחמצמץ. המסקרה הקיפודית שלהם, לעומת זאת, נמרחת לי ולא יורדת בקלות כשאני מנסה להוריד אותה. אחריה אני מתכוונת לחזור לזו של קליניק. עוד התקבלו ליום ההולדת: נעלי בלרינה בניוד, שמלה של בלינקי, שמלה ושלוש חולצות מסלון ברלין וחולצה של רותם והדס. אני זקוקה לסניקרס חדשות בגלל שהבנסימון שלי כבר קרועות ומוכתמות. אני מתלבטת בין עוד זוג של בנסימון לבין אולסטרז או קדס בלבן או אפור. 


יום ראשון, 21 באפריל 2013

אחיות מוזרות

אני חושבת שכרגע הוויש ליסט שלי ריקה, שזה מצב נדיר בשבילי, ובטח ישתנה בימים הקרובים. אין שום דבר (חוץ מהספר החדש שתורגם של יו נסבו, ומר תפוח אדמה לעומר) שאני רוצה לקנות.  בעצם היום הייתי ממש מגעילה וקניתי קילו של סוכריות ליקריש מהמעדניה ההולנדית. באותו רגע זה נראה הגיוני. אני היחידה בערך שאוהבת את הדברים האלה, לפחות בין האנשים שאני מכירה. חוץ מדוד, אבל נראה לי שזה התחיל ממני. התמונות הן עבודת פוטושופ. תכננתי לשלב אותן בתמונה אחת אבל לא הספקתי. אולי בהמשך אני אחזור אליהן. אני מחבבת מאוד את מה שיצא. הרעיון היה קרקס מוזרויות משנות השלושים ששיך לאחיות זהות. קראתי לו Wyrd sisters כמו למכשפות במקבת.






יום ראשון, 30 בדצמבר 2012

Dress for success

אומרים שאדם צריך להתלבש בשביל העבודה שהוא היה רוצה ולא בשביל זו שיש לו. על אותו משקל כשאני קונה בגדים אני קונה אותם בשביל האישה שהייתי רוצה להיות ולא בשביל זו שאני עכשיו. למזלי אנחנו באותה מידה. אם הייתי קונה בשביל מי שאני הייתי נשארת לנצח אישה של ג'ינס וטי שרט שחורה. לא מאתגר, לא מתבלט, מחמיא תמיד ומשעמם למדי. האשה שהייתי רוצה להיות היא אלגנטית אך נינוחה. זוהרת בלי לנקר עיניים. הרפתקנית ויצירתית אבל תמיד קלאסית ומעודנת. כששמעתי לראשונה על המותג גרטרוד חשבתי שהוא נקרא על שם אמא של המלט. זה גם השתלב לי עם ההשראות של המותג, הלבשה תחתונה וקומבינזיונים ובגדים שמתכתבים איתם. קצת התאכזבתי כשגיליתי שהוא נקרא בכלל על שם גרטרודיות אחרות, אמיתיות.
בחולצה הזו התאהבתי די מזמן. היא מגרטרוד הקטנה, חנות העודפים של הרשת. עכשיו האישה שאני רוצה להיות עובדת בעבודה רצינית, אולי אפילו במשרד. ואין לי בכלל ספק שהיא לובשת גרטרוד, ויש לה גם מספיק כסף כדי לקנות שם לא בסוף העונה ולא בעודפים.
אם לחזור לרגע למציאות, כרגע אני פרילאנסרית שעושה עבודות כתיבה עבור כל מי שמבקש, מהבית כמובן, צופה במרתונים של סדרות ואוהבת נעליים גסות וגבריות. כך יצא שבגלל הסדרה המפץ הגדול נזכרתי במעיל הצבאי האמריקאי, פריט שחשקתי בו עוד בימים בהם הייתי מכורה לסדרת הקאלט Freaks and geeks ורציתי להיות לינדזי. אני לא יודעת אם אני באמת רוצה אותו או שהוא פשוט עונה לי על איזה רעב נוסטלגי. גם נעלי החוואים ההורסות של בלנדסטון הן מין פריט כזה שמושך לי את העין בזמן האחרון. הן כל כך יפות באנטי אסתטיקה המחוספסת שלהן. בשבוע שעבר ראיתי ברחוב משפחה שלמה, אבא, אמא וילדה קטנה, שנעלו אותן. זה היה מקסים. כרגיל נערת הגראנג' המרירה שבי לא נותנת לי להתבגר בחן ולהפוך אחת ולתמיד לאישה בוגרת ואלגנטית.





לינדזי וויר. זעם נעורים ובגדי אוברסייז גבריים

המעיל הצבאי של לאונרד. חנון חנון אבל מתלבש יותר מגניב מפני


יום חמישי, 6 בדצמבר 2012

אוטוביוגרפיה קצרה בבגדים

אני ודוד צילמנו חלק מהדברים שיהיו במכירה. את רוב הבגדים האלה לבשתי ואהבתי פעם. את השמלה החומה קניתי בסוף הניינטיז בחנות יד שניה. לבשתי אותה להופעת ג'אז לפני בערך תשע שנים. זה היה קצת אחרי שאני ודוד התנשקנו בפעם הראשונה והוא החליט שהוא מפחד שנהרוס את הקשר ולכן עדיף להניח לזה. פלרטטתי איתו כל הערב והוא לא התייחס, אבל עדיין הרגשתי איתה הכי פאם פאטאל. את השמלה השחורה קיבלתי מחברה שקצת הערצתי וקצת הייתי מאוהבת בה באוניברסיטה. את השמלה היא מצאה ברחוב. היא הייתה אקטיביסטית וטבעונית. אחרי שנים צילמתי עם השמלה וידאו ארט. היא דרמטית על גבול התחפושת אבל הייתי מסתובבת איתה ברחוב. את השמלה הפרחונית הכפרית קניתי בחנות יד שניה כשעבדתי בתל אביב בבייביסיטינג וניסיתי לגבש סגנון קצת פחות אקצנטרי. את הטוניקה השחורה לבשתי בהריון. יש לה גיזרה טרפזית מהממת ושכבה אדומה שמבצבצת מתחת לשחור. הגלביה הסגולה הרקומה היא מהתקופה ההיפית שבה נדדתי, וגם החצאית הוורודה. החולצה הסגולה הרקומה היא ממשי והיא הכי נעימה. החולצה הכתומה היא אמנם פוליאסטר, אבל סבנטיז מובהק. את ג'קט הג'ינס נראה לי שאני אשמור לעצמי.
המכירה תהיה מחר בין  השעות  10-17 ברחוב פרץ חיות 5 דירה 6, תל אביב. יהיו עוד המון דברים. רוב הפריטים יהיו בין עשרה שקלים למאה חמישים. לעוד פרטים ותמונות אתם מוזמנים לעמוד הפייסבוק: http://www.facebook.com/events/285653791554631/?fref=ts



                                        












יום ראשון, 14 באוקטובר 2012

פוסט ניינטיז



אני קצת סנטימנטלית לפעמים. מודה. ואם יש משהו שמעורר בי את התכונה הזו במיוחד אני חושבת שזו אופנה. בעיקר כזו שתקשרת אצלי למחאה, חופש, מוזיקה שאני אוהבת ונאיביות  של נעורים. לכן, כשהתחילו להציץ אלי זוגות של מגפי ד"ר מרטין מחלונות הראווה נפלתי שוב בקסמן הגס ולא יכולתי לסרב. את הסיבוב הקודם עשיתי על מרטינס יד שנייה שקניתי בפיל הלבן, חנות יד שניה ברחובות, ועלו פחות ממאה שקלים לדעתי. אני לא זוכרת מה עלה בגורלן. את הסיבוב הנוכחי אני עושה בזוג שנרכש בהנחת מועדון בשופרא. כמה בורגני מצידי.
ברור לי שיש פה נסיון פאטתי משהו לשחזר אלמנטים מסויימים בנעורי ושאני עושה גלוריפיקציה לאסתטיקה שכבר נטשתי. בימים הראשונים שילבתי אותן עם שמלות וינטאג' פירחוניות בלוק שהזכיר לי את ללניה מהסרט "מציאות נושכת". קלישאת ניינטיז שכמותי. הן עושות לי חשק לנער את האבק מהאלבומים של פרל ג'אם, נירוונה ואליס אין צ'יינס, לחזור להיות צמחונית, ללכת לחלק פליירים של שלום עכשיו, להבריז משיעורים כדי להתמזמז כשההורים בעבודה, (עדיין רלוונטי, רק הפוך. להבריז מעבודה כדי להתמזמז כשהילד בגן) לקרוא שוב את נו לוגו ואת דור ה-X של דאגלס קופלנד ולשבת בסלון מזל. טוב. די. אני צריכה לנתק אותן עכשיו מהתמונות האלה ולנסות לחשוב עליהן מחדש, בצורה רעננה יותר, בשילובים צפויים פחות. היום אני כבר לובשת אותן עם סקיני ג'ינס. התבגרתי. וזה לא שגיל ההתבגרות באמת היה מוצלח כל כך.
קראתי ציטוטים של כל מיני אושיות אופנה שלבשו אותן בעבר, ועכשיו אומרים שאין סיכוי שיצאו איתן מהבית. הם נהנים מהערך הנוסטלגי שלהן אבל מסרבים לגרור אותו איתם. אולי זה באמת עצוב, אבל אני לא מרגישה שאני מנסה לשחזר את הנעורים שלי. בניינטיז בכלל הייתי נוסטלגית לסיקסטיז.  היה לי אז אומץ לייצר שילובים של ג'ינס וקומבינזיונים, מחוכים שחורים מעל חולצות היפיות מתנפנפות, ושכבות של קטיפה, תחרה ודנים. חלק מהשילובים היו מזעזעים, או לפחות ממש לא מחמיאים, אבל אני חושבת שהייתי מתלבשת יצירתית גם אם ביזארית משהו, ואמיצה בהרבה מהיום. אני יודעת להעריך את הניינטיז רק ממרחק של זמן, אז הרגשתי שאני מנסה לרפרר לתקופות אחרות, אבל אני חושבת שזה בעצם היה די גראנג'.
מציאות נושכת. סרט הניינטיז האולטימטיבי
נסיון לשחזר את הלוק. כבר לא עובד. חצאית מפה, טופ קטיפה של מיו מיו ממכירה ביתית, שרשרת של גו נייטיב, שכבר לא קיימים לדעתי, דוק מרטינס.