תיק חדש ומחשבות מבולגנות

הגיע התיק שהזמנתי מקלמנטינה. לפעמים אני מרגישה שאולי הוא קצת ילדותי מדי בשבילי. בכל זאת עוד שבועיים אני אהיה בת 31. אבל הוא חמוד ומשמח. הצטלמתי בדרך לשיעור הפוטושופ השני שלי במנטור. למדנו לרטש תמונות. מאז אני עוברת על תמונות שלי ובודקת איך אראה עם אף צר יותר או שפתיים מלאות יותר. אולי מתישהו אני אעלה ניסויים כאלה לבלוג. זה קצת דופק לי את דימוי הגוף, לראות איך הייתי נראית עם כמה שינויים מינוריים, אבל אני מנסה להיות בוגרת בקשר לזה ולהזכיר לעצמי שאיפור זה כיף אבל לפתח אובססיית שלמות כזו ביחס לגוף שלך זה לא בריא ואני לא באמת רוצה להיגרר לזה. 

מזג האוויר האביבי גורם לי להיאחז בצבעוניות קודרת ומונוכרומטית. כל הפריחה הזו קצת עושה לי פריחה. אני די אוהבת את האורך של השיער שלי עכשיו. קצת מתחשק לי שהוא יהיה ממש ארוך. שני המשפטים האלה בדרך כלל מנבאים שעוד מעט יתחשק לי להסתפר ממש קצר. זה מין מעגל מרושע ועקבי שכבר כמה שנים שאני לא יוצאת ממנו. בא לי שכבר יגיע הקיץ. אני שונאת להתלבש כדי לא לקפוא. אני רוצה שמלות קצרות ואוברולים דקיקים וסנדלים ונעלי בלרינה. 

Dress for success

אומרים שאדם צריך להתלבש בשביל העבודה שהוא היה רוצה ולא בשביל זו שיש לו. על אותו משקל כשאני קונה בגדים אני קונה אותם בשביל האישה שהייתי רוצה להיות ולא בשביל זו שאני עכשיו. למזלי אנחנו באותה מידה. אם הייתי קונה בשביל מי שאני הייתי נשארת לנצח אישה של ג'ינס וטי שרט שחורה. לא מאתגר, לא מתבלט, מחמיא תמיד ומשעמם למדי. האשה שהייתי רוצה להיות היא אלגנטית אך נינוחה. זוהרת בלי לנקר עיניים. הרפתקנית ויצירתית אבל תמיד קלאסית ומעודנת. כששמעתי לראשונה על המותג גרטרוד חשבתי שהוא נקרא על שם אמא של המלט. זה גם השתלב לי עם ההשראות של המותג, הלבשה תחתונה וקומבינזיונים ובגדים שמתכתבים איתם. קצת התאכזבתי כשגיליתי שהוא נקרא בכלל על שם גרטרודיות אחרות, אמיתיות.

בחולצה הזו התאהבתי די מזמן. היא מגרטרוד הקטנה, חנות העודפים של הרשת. עכשיו האישה שאני רוצה להיות עובדת בעבודה רצינית, אולי אפילו במשרד. ואין לי בכלל ספק שהיא לובשת גרטרוד, ויש לה גם מספיק כסף כדי לקנות שם לא בסוף העונה ולא בעודפים.
אם לחזור לרגע למציאות, כרגע אני פרילאנסרית שעושה עבודות כתיבה עבור כל מי שמבקש, מהבית כמובן, צופה במרתונים של סדרות ואוהבת נעליים גסות וגבריות. כך יצא שבגלל הסדרה המפץ הגדול נזכרתי במעיל הצבאי האמריקאי, פריט שחשקתי בו עוד בימים בהם הייתי מכורה לסדרת הקאלט Freaks and geeks ורציתי להיות לינדזי. אני לא יודעת אם אני באמת רוצה אותו או שהוא פשוט עונה לי על איזה רעב נוסטלגי. גם נעלי החוואים ההורסות של בלנדסטון הן מין פריט כזה שמושך לי את העין בזמן האחרון. הן כל כך יפות באנטי אסתטיקה המחוספסת שלהן. בשבוע שעבר ראיתי ברחוב משפחה שלמה, אבא, אמא וילדה קטנה, שנעלו אותן. זה היה מקסים. כרגיל נערת הגראנג' המרירה שבי לא נותנת לי להתבגר בחן ולהפוך אחת ולתמיד לאישה בוגרת ואלגנטית.

לינדזי וויר. זעם נעורים ובגדי אוברסייז גבריים

המעיל הצבאי של לאונרד. חנון חנון אבל מתלבש יותר מגניב מפני

יום פתוח

 כנראה שארשם לקורס גרפיקה עוד מעט. בא לי מקצוע יציב לתקופה הקרובה, ומעבר לזה אלה כלים ששימושיים גם לפרויקטים אחרים שמעסיקים אותי כרגע. עוד מעט אני הולכת לשיעור ניסיון. קבוצות חדשות של אנשים הן תמיד גורם מעורר חרדה בשבילי, ומקור להחלפות בגדים שנמשכות שעות. החלטתי ללכת על מראה פשוט יחסית. הג'ינס של קסטרו, הסריג מאדרת והג'קט ממכירה של מיכל פורטמן מהבלוג מטריושקה. בכיס שלו מצאתי כרטיסיה של הסאבויי. בסוף החלטתי ששרשרת הבלוטים המהממת והעדינה של נעמה ברוש לא ממש הולכת עם הוויב הכללי והורדתי אותה, אבל היה לי חבל לוותר על התמונות. אני חושבת שזו פעם ראשונה שאני מצטלמת לבלוג עם ג'ינס, שזה מוזר כי זה פריט לבוש שאני מאוד אוהבת ולובשת המון.