יום שבת, 21 ביולי 2012

לפדר את אפי

אתמול קניתי פודרה של מאק. זו פודרה בלוט בגוון מדיום, והיא נעימה ודי שקופה. הצורך בפודרה התעורר אצלי אחרי ששנים השתמשתי בדאבל וור של אסתי לאודר בגוון סנד, והעמידות שלו עשתה מוצר זה למיותר. בזמן האחרון אני מרגישה שכבד לי, הצורך הזה בהסתרה, ולמרות כתמי הפיגמנטציה הבולטים שלי הגיע הזמן להגיע להשלמה עם העור שלי, שרחוק מלהיות מושלם. אז כרגע אני משתמשת בb.b קרים של אנה לוטן , שמספק גם לחות והגנה מהשמש והכיסוי שלו לא רע, אבל בלי פידור הוא דביק ולא עמיד בכלל.
אני אוהבת מוצרי בסיס. לעולם אינני מתעייפת מלנסות חדשים. דווקא עם המקבילה העממית של הדאבל וור, הקולורסטיי של רבלון, הייתה לי חוויה לא נעימה לפני כמה שנים כשעוד סמכתי על דיילות קוסמטיקה. הדיילת התאימה לי את הגוון מדיום בז', ובשילוב של תמימות ותאורה איומה בבית, השתמשתי בו כחודשיים, עד שיום אחד עברתי מול מראה ברחוב ביום שמשי ומצאתי את עצמי מביטה היישר אל דמותי הכתמתמה ופעורת הנקבוביות. אחרי המקרה הזה תהליך קניית האיפור שלי הפך למחקר אטי ומפורט עם נפילות גחמניות מזדמנות.
פודרה היא מוצר שתמיד קסם לי אבל מעולם לא מצא לו מקום בשיגרת האיפור שלי. הצורך לפרוש בכל רגע בתירוץ החינני "אני צריכה לפדר את אפי" שיכול לכסות על מגוון של פעולות מעשיית צרכים ועד הסנפת קוק בשירותים, או פרישה משיחה משעממת,או האקט האקצהביסיוניסטי של שליפתה בציבור ותיקון האיפור באופן פומבי באוטובוס, בסיטואציות חברתיות ובכל מקום בעולם, הופכים את הפודרה למוצר איפור מסוג אחר, כזה שמביא את מאחורי הקלעים אל העולם. היא מצויידת במראה קטנה וגנדרנית ובפאף רך ואוורירי והיא כולה מין אבקה שקופה שכמעט לא עושה דבר למראית עין אך מביאה איתה רצף פעולות של התגנדרות והתפרכסות.
ציור של סרה שאני אוהבת. כל החדר נראה אפוף בעננת פודרה


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה