הדודה האקסצנטרית או האורבנית המתוחכמת

                                 

אתמול הייתי בשתי מכירות ביתיות. אחת של הצלמת תמר קרוון, שבה לא קניתי הפעם, ואחת של רוני כהן, מפיקה של אירועי אופנה. אצל תמר לא מצאתי כלום. זאת אומרת, היו שם דברים יפים, הייתה חולצת עטלף נהדרת עם הדפס גאומטרי צבעוני של אבינת שמדדתי, וחליפת שני חלקים של חולצה וחצאית בוורוד פוקסיה שהייתי שמחה לרכוש רק את החלק העליון שלה, אבל הוא לא נמכר בנפרד והייתה חולצת שיפון עם הדפס ציפורים בורוד סומק שאם לא הייתה עשויה ממאה אחוז פוליאסטר בוודאי הייתי קונה. אצל רוני נרכשה שמלת הפסים הזאת והתיק המשושה בשלושה צבעים. לשמלה אני רוצה להוסיף גומי ואולי לקצר. אני אוהבת בה את וויב כותונת הפסים המשגעת. התיק פשוט יפה נורא. הגרפיות של משטחי הצבע שלו מאוד מדוייקת בעיני.
כבר פעם שניה במכירה כזו שמישהי זורקת לי "את ממש אוהבת צבעים". אני לא בטוחה שאני יודעת איך להבין את זה. לפעמים אני מרגישה שאני לבושה כמו הדודה האקסצנטרית של מישהו. שלקחתי את אהבת הצבעים וההדפסים שלי רחוק מדי. רגעים כאלה גורמים לי לרצות לפרוש אל תחושת הביטחון שבבגדים קלאסיים יותר, או במונוכרום ארכיטקטוני נזירי נוסח רונן חן ודומיו, שאני אוהבת מאוד על אחרות. לצערי אני חובבת ריגושים בלתי נלאית. אני חושבת שרגע השפל שלי היה כשהבנתי שאני בוחנת את הבגד של בובת הסבתא במשחקיה עם עומר וחושבת איך הייתי משלבת אותו במלתחה שלי. סליחה על הבלגן בתמונות. הייתי רוצה להגיד שזה בגלל שלא הספקנו לסדר, אבל אנחנו פשוט אנשים מבולגנים והבית תמיד נראה ככה. הגרביים קצת הורסות לי את התמונה. הן צריכות להיות בצבע אחר.


                                                   

עוד שמלה שהשמשתי. לא משהו רדיקלי. הצרתי קצת והוספתי גומי, אבל זה נראה הרבה יותר טוב לדעתי. אני עובדת על עוד שמלות, שלחתי מעילים לניקוי יבש, ואני רוצה לנסות לעשות מכירה בעוד שבועיים. אני אשתדל לצלם עוד דברים שהולכים להיות שם לבלוג ולעשות עמוד פייסבוק.

                                                
יעניין אתכם לקרוא פוסט על בשמים? זו התמכרות די רצינית שלי, ועכשיו התאהבתי באחד חדש. אני שוקלת לסקור את אלה שאני הכי אוהבת, אלה שיש לי ואלה שאני רוצה.