Working class anti-hero

אני אוהבת עונות מעבר. הן מאוד מגוונות מבחינת אופציות הלבוש, ונגמרות לפני שהן מספיקות להימאס. בימים האחרונים הלבוש המועדף עלי הן סניקרס גבוהות של ארו עם שמלה. הן נקנו עם השוברים שהיו לשופרא לפני שבועיים ומאז לא מתחשק לי להוריד אותן. הן נוחות, ורסטיליות, קצת טינאייג'ריות אבל עדיין קלאסיות ובינתיים שילבתי אותן עם מכנסי בד שחורות, ג'ינס צמוד, שמלות ומכנסיים קצרים ועם הכל הן עבדו לי טוב והוסיפו עניין ונגיעה של חיספוס. 

התחדשות נוספת מאתמול היא מגהץ הקיטור החדש שלי. עד עכשיו עבדתי עם מגהץ אדים זול ומטפטף שהייתרון היחיד שלו היה שממש קשה לחטוף ממנו כוויה. המגהץ החדש הוא כלי עבודה רציני וכבר הספקתי לשפץ איתו שתי שמלות אתמול. אחת היא שמלת הג'ינס של חגית טסה שקיבלתי. קרובי משפחה וחברים יודעים שאני תמיד שמחה לקבל את הבגדים שהם כבר לא לובשים. היא היתה גדולה עלי אז הקטנתי אותה. עוד לא החלטתי אם להשאיר את השרוולים אז בינתיים הם נשארים. השניה היא שמלת וינטאג' אפורה מנוקדת ששיניתי לה את קו המחשוף, הורדתי לה את השרוולים והוספתי לה גומי. אני שוקלת להוסיף סרט שחור שיתן קונטורים מודגשים למרות שהיא יפה גם ככה. עשיתי לה סרט אלכסון משאריות השרוולים שהורדתי בעזרת המגהץ החדש והמהמם. הוא נראה תמים וסגול וחמוד, אבל כבר חטפתי ממנו כוויה קטנה.  
את שמלת הג'ינס המחודשת לבשתי היום לביטוח לאומי ולשכת התעסוקה, עדיין ברדיפה אחרי הזכאות לקורס. היא שמלת פועלת מבד פועלים ולכן נראתה לי הולמת איכשהו את המעמד. בדרך הביתה עצרתי במאפיית לחמים ופינקתי את עצמי בלחמניית שוקולד מופלאה ובלחם שיפון, ובשני סוגי גבינות מסריחות. אני נורא אוהבת גבינות מסריחות, ובדרך כלל קונה אותן רק בחנויות שאפשר להריח מרחוק, שזה החוק שלי גם בנוגע לחנויות שוקולד ומאפיות, אבל היו טעימות ליד הקופה, ולמרות שהמאפיה לא הצחינה מגבינה החלטתי לנסות אותן והן אכן מוצלחות. די עדינות אבל טעימות.

חגורה- לוצ'י, שמלה- חגית טסה, שרשרת-נעמה ברוש, נעליים-ארו

שמלה-וינטאג' ששיפצתי, ג'קט ממכירה ביתית, נעליים-ארו

המגהץ החדש והסגול שלי

השמלה שאני עובדת עליה

שרשרת הדובדבנים של נעמה ברוש