ראמונס בבית הכנסת או עוד פוסט על החתונה שלי

אתמול עומר ביקש להסתכל על תמונות, אז הראינו לו תמונות מהחתונה והוא שאל שאלות על האנשים בתמונות. בגלל מצב משפחתי לא פשוט, התשובה לחלק מהשאלות האלה הייתה "זה מסובך מדי." יש קשרים שמביאים אתם שק של בלגן ועגמת נפש, ואני מעדיפה לסחוב את המינימום האפשרי של שניהם בגלל שאני אוהבת את החיים שלי פשוטים, נעימים ונטולי דרמה. (כן, אנשים שמכירים אותי אישית, אני שומעת אתכם מצחקקים מתחת לשפם. טוב, אני מכורה לדרמה, אבל תלוי מאיזה סוג.) בכל אופן, כשהוא יגדל הוא ישמע הכל ויוכל להחליט בעצמו אם הקשרים האלה מתאימים לו. 

אני זוכרת שהבעלים של בית הכנסת התלונן על המוזיקה, אבל כמה פעמים בחיים כבר יש לך הזדמנות להשמיע ראמונס בבית כנסת? רק בשביל זה היה שווה לערוך חתונה יהודית. למרות שהייתי מחליפה את זה בחוף ים בקפריסין בלי לחשוב פעמיים. בית הכנסת היה 5 דקות הליכה מהבית שלנו ובכל זאת התעקשו להסיע אותנו. גם קיבלנו שטיח אדום שלא שילמנו עליו, כנראה בגלל שמישהו התעצל לגלגל אותו אחרי חתונה אחרת. את הצ'קים והמתנות שלחנו עם ההורים כי המחשבה על ערב של פתיחת צ'קים מיד אחרי החתונה עשתה לי צמרמורת אבל אני גרועה בלהתאפק.

בכל אופן, שמרנו על זה מצומצם ומינימליסטי כשנגיעת הקיטש היחידה הייתה מזרקת השוקולד. שנינו מסכימים שהיו בחיים המשותפים שלנו שינויים הרבה יותר דרמטיים מהחתונה. המעבר לגור יחד היה רגע כזה וגם הלידה של עומר, אבל זו הייתה מסיבה ואנחנו היינו המרכז שלה וזה היה נחמד כי הצלחנו לשמור על האישיות והנגיעה האישית שלנו בתוך תעשייה שלרוב מייצרת שכפולים מדכדכים. נהייתי קצת נוסטלגית מכל התמונות האלה, כך שאתם קיבלתם עוד פוסט על החתונה שלי ולי היה תירוץ להעלות תמונות שלי עם פן ואיפור מושלם. 

אני נראית מרוצה. דוד נראה קצת מסכן, לא?

אני כמעט מגיעה לדוד לכתף וגם זה על עקבים

כן, זו החתונה שלי ואני אוכלת.

כבר אמרתי שהייתה מזרקת שוקולד?