איך לא לנפוש

בשבוע שעבר נסעתי לנופש עם המשפחה של דוד. מטרת החופשה היתה מין בונדינג משפחתי ואפשרות לתת לנו לישון קצת בזמן שהילד עם הסבים והדודים שלו. אנחנו קיבלנו צריף ליד הצימר, וגם הייתה בריכה, שזה נחמד. אני לא יודעת לשחות, כך שאפשרות לרבוץ בבריכה כשכמה שפחות אנשים עדים לניסיונות העלובים שלי לצוף זה מבורך. אני לא יכולה להגיד שלא נהניתי. זה לא יהיה נכון. אבל חזרתי משם אפילו יותר עייפה ונראה לי שאם נעשה שוב משהו דומה זה יהיה במתכונת שונה לחלוטין.

 זה בגד הים שלי, רק באדום. אני אוהבת אותו נורא. לא חשבתי שאני ארגיש כל כך נוח בביקיני. יש בו לדעתי מינון נכון של חשיפה והסתרה שמצד אחד לא גורמת לי להרגיש כאילו אני מסתובבת בציבור בחזיה ותחתונים, ומצד שני לא מרגישה מתחבאת כמו בגד ים שלם. הוא של אגלי דאקלינג, המותג של גל אנגל. יש לה עוד גזרות מחמיאות ומיוחדות ששווה לנסות.
מדהים אותי תמיד כמה ההגדרות של טיול משתנות בין אנשים. אצל אמא שלי טיול הוא טיפוס הרים, שייט בנהרות והליכות במסלולים בטבע. אצל אבא שלי טיול הוא בילוי בבתי מלון וסימון ווי על אתרי תיירות מפורסמים. כשטיילתי לבד הייתי פשוט רובצת כמה חודשים על שפת נחל באיזו זולה. עם דוד טיול הוא חרישה אינטנסיבית של מוזיאונים, תאטראות ובתי אוכל מקומיים, ועכשיו בגללי גם חנויות קוסמטיקה, בדים, וינטאג' ומעצבים מקומיים. עכשיו כשאנחנו מתכוונים לכלול גם ילד בטיולים שלנו, נראה שנצטרך לעשות שינויים.
אני קוראת עכשיו את המסה של דיוויד פוסטר וואלאס "משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם".וואלאס נשלח כעבודה עיתונאית לסקר שייט תענוגות בקריביים. אני חושבת שלמי שקרא משהו שהוא כתב יהיה ברור מראש שהסיקור לא הולך להיות מחמיא. לוולאס יש את היכולת להצביע על הכיעור והבהמיות של החברה אבל בניגוד לסופרים אחרים שזו המומחיות שלהם הציניות שלו מכילה בתוכה גם חמלה ואפילו לפעמים אהבה שלא מרככים את הביקורת אלא עושים אותה כואבת ומוכרת אפילו יותר. הנופש אצלו הוא לא אסקפיזם אלא מעין מיקרוקוסמוס שמעצים את הבעייתיות שביחסי מעמדות, בנהנתנות חזירית ובתאגידים דורסניים. הנופש המשפחתי שלנו אמנם היה נעים יותר, אבל גם הוא היה משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם.

אני  לובשת גופיה של uga ממכירה ביתית, חצאית עם הדפס ג'ונגל ונמרים ממכירה של הכל בעשרה שקלים באשת חייל, הנעליים של ויאליס והתיק של היידי.

הפרינט של החצאית

בסוף השבוע, בחזרה בתל אביב, עשינו נופש שמתאים לנו יותר. שוטטנו בעיר, אכלנו בריוש תרד באידלסון 10 לארוחת בוקר בשבת, נחנו בבית, אכלנו גלידה ולקחנו את הילד לשחק בדשא של כיכר הבימה. היה נפלא.