יום שלישי, 31 בדצמבר 2013

אני לא אימא אדמה. מקסימום תפוח אדמה.

בספר שאני מאוד אוהבת יש קטע שבו המספר ואישתו קונים שמלות הריון הודיות רקומות ומתנפנפות. ככה תמיד דמיינתי את עצמי בהריון. אימא אדמה בשמלות היפיות, מבשילה בשלווה ומתמלאת בכוחות אימהיים ובתובנות של בגרות והבנה. במקום הריון היפי קסום אני תמיד נתקעת עם העייפות, הבחילות, הטייצים והטוניקות. לא הריון פוטוגני וייצוגי בשבילי. רק 15 שעות שינה ביום ואינסוף התבכיינויות וקיטורים בין לבין.
הכי גרועים הם הריחות. אני לא מסוגלת להריח את רוב הסבונים בלי להיתקף בבחילה. וידעתם שלמים יש ריח? אני משתמשת בסבון תינוקות שגם הוא גבולי אבל איכשהו עובר. על בושם בכלל אין מה לדבר. מרככי כביסה הפכו להיות אויביי המושבעים. אני נהיית ירוקה רק מלהסתכל עליהם. עם קרמים הפסקתי לגמרי, חוץ מהגנה מהשמש. הריחות הקוסמטיים האלה הורגים אותי לאט לאט.
אני בשבוע תשיעי כרגע, ומחכה שיעבור החלק הקשה, למרות שאני זוכרת שאחרי החלק הקשה פשוט מגיע חלק קשה אחר. התחלתי טיפול אצל מדקרת שבינתיים קצת מחזיר אותי לחיים ואני מנסה להקפיא את הלימודים כי הפסדתי יותר מדי בגלל בחילות.
אני שונאת להתלבש בהריון. הכרס לא מאפשרת ללבוש שום דבר שאינו אלסטי ומתרחב. מכנסי הריון הם סוג של אסון אסתטי אז בינתיים אני לובשת מכנסיים שלא מיועדים להריון ופשוט מגלגלת אותם למטה. בינתיים יצא לי כל הכיף מלהתלבש, כשמה שמכתיב את הבחירה הוא לא "מי אני רוצה להיות היום" אלא "מה עוד עולה עלי לעזאזל"
למרות כל הקיטורים אני שמחה ודי מתרגשת, בינתיים האולטרסאונד הלך נפלא והראה יצור קטן ואנרגטי. מתחשק לי לראות אותו גדל. אני גם חושבת שעומר יכול ליהנות מתפקיד האח הבוגר. אני השתוקקתי לאחים כשהייתי ילדה.


יום חמישי, 19 בדצמבר 2013

קר לי

 רק התחיל החורף וכבר נהרסו לנו שני רדיאטורים והמזגן עושה רעש משונה שמפחיד את עומר אז רוב הזמן אנחנו מעמיסים שכבות ושמיכות ומתגודדים סביב הרדיאטור של עומר שהוא היחיד שעובד. לפחות עד שאיש המזגנים יבוא. את התמונות צילמתי כשרק התחיל להתקרר. היום לא תתפסו אותי בלי גטקעס וסוודר עבה.
פוטרתי מחנות הספרים. חוץ מפגיעה קלה באגו אני מרגישה בעיקר הקלה. יש לי יותר זמן לגרפיקה ולהתכרבלות. מצד שני כשעובדים מהבית קל כל כך להעביר ימים שלמים בטריינינג ולשקוע בעצלות ובדיכאון חורף.
המכנסיים שאני לובשת בתמונות הראשונות הן של אביבה זילברמן, מעצבת שעושה בעיקר מינימליזם פשוט ומשובח ותמיד כשאני מודדת פריטים שלה אני מרגישה נונשלנטית אבל לבושה היטב. הן עם גומי במותניים ומרגישים קצת כמו טרנינג אבל יש להם גזרה של מכנסי רכיבה. בזמן האחרון אני בחיפוש אחרי מכנסיים מוצלחים עם גומי במותניים. מותר לי. אני עובדת מהבית.
יש לי נעלי בלרינה מופלאות של רפטו. מצאתי אותן בחנות הפופ אפ השווה של בנקר שהופיעה פתאום בדיזינגוף בדרך למשרד של הפסיכולוג שלי. הן עלו 490 שקלים, שזה קצת יותר מטיפול אצל הפסיכולוג שלי. עכשיו אני רק צריכה שיתייבשו קצת השלוליות והבוץ כדי שאוכל לנעול אותן.