יום רביעי, 27 בפברואר 2013

מכירה ב-1.3


אני שוב עושה מכירה. צילמתי חלק קטן של דברים שיהיו בה. זה  דף האירוע בפייסבוק. אני אשמח אם תבואו. אארח גם את תותים, אקססוריז סרוגים מקסימים של אפרת אביגיל בשארי. רוב הדברים שלי יעלו פחות ממאה שקלים.
סליחה שהזנחתי קצת את הבלוג. אני בתקופה קצת מטורפת, בין ההתחיבויות שלי ל"הארץ" והלימודים. אני מקווה שאתם קוראים אותי גם שם
שמלת תחרה בצבע קרם. 130 ש"ח

שמלה משובצת וינטאג' 60 ש"ח

חולצה מנומרת H&M מלפני כמה שנים 50 ש"ח

חצאית וינטאג' 50 ש"ח

חולצת תחרה 60 ש"ח

סוודר אוברסייז עם פאייטים 120 ש"ח

סוודר שחור לבן עם וורדים 70 ש"ח

שמלת וינטאג' 60 ש"ח

חצאית צמר 60 ש"ח



סניקרס מידה 37 של D.A.T.E
80 ש"ח

חגורה אדומה 50 ש"ח
                                   



יום שישי, 8 בפברואר 2013

מה בתיק- גרסת ה-TMI

התיק שלי תמיד כבד ומבולגן ותמיד שואלים אותי מה אני כבר סוחבת בו. הבאתי לכם גרסה לא מצונזרת. מהסנדוויץ' מעלה העובש ועד לצעצועים שהילד דוחף לי לתיק. התיק עצמו עומד להיות מוחלף בימים הקרובים באחד שאני רוצה כבר המון זמן ויוקדש לו פוסט אחר.
יותר מדי כרטיסי מועדון

מפתחות, דיסק און קי ועוד כרטיסי מועדון



קליפס לימים שהשיער לא מסתדר

הגלקסי החדש והחמוד שלי

שפתון ורדרד שקוף, עט, סיכת סבתא ותעודת זהות

סנדוויץ' עם טחינה מלפני שלושה ימים

הארנק שלי. הוא מתחיל להתפורר כבר

משקפי שמש אופטיות

ערימת ניירות, קבלות, פרסומות ומרשמים ישנים מקומטים בערבוביה בתחתית התיק

תיק האיפור שלי

המון איפור שאני בקושי משתמשת בו. אני בעיקר משתמשת בשפתון השקוף שנמצא בתא הקטן והופיע בתמונה קודמת

מגבונים עם מסיר כתמים כי אני תמיד שופכת על עצמי דברים

שטויות שעומר שם לי בתיק כשאני לא מסתכלת ואז מגלה שאני סוחבת איתי כבר ימים
                                         


יום שישי, 1 בפברואר 2013

סוודר הדיכאון שלי

סוודר הדיכאון שלי נרכש בחנות יד שנייה בטורונטו לפני שלוש שנים. הוא זכה לשמו מכמה סיבות. העיקרית מביניהן היא שהוא הכי מתאים מבחינתי לימים בהם אני רוצה להתחבא בתוך סוודר ענק עם דוגמה גאומטרית בצבעים צעקניים.  הסיבה השנייה והאישית יותר היא שהוא הזכיר לי מישהי שהכרתי פעם, שהייתה מדברת בפתיחות גמורה על נוגדי הדיכאון והחרדה שנטלה. כשקניתי אותו בדיוק התחלתי טיפול בכאלה והפתיחות שלה היוותה בשבילי סוג של השראה. היא גם התלבשה נהדר. היו לה הרבה סוודרים מהסוג הזה. 
כמו כל בגד תלוי מצב רוח יש תקופות ארוכות בהן אני מתעלמת ממנו, ותקופות של חרישה מאסיבית. אני לא יודעת איך זה שדווקא כשאני הכי רוצה לא לבלוט אני נמשכת דווקא לבגד שמושך כל כך הרבה תשומת לב. הוא כמעט תמיד מקבל תגובות. לא כולן חיוביות. ועדיין אני מרגישה בו עטופה כמו בפקעת. כאילו כל האש שהוא מושך היא זו שנמנעת ממני.